רובנו ראינו את הסירטון הוויראלי ששבר את האינטרנט.

"מהומת השוקולד" שפרצה בעקבות סירובו של דייל ישראייר למכור לאחת מהמשתתפות בטיסה בדרכה לוורנה. תסריטאי לא יכול היה לכתוב את זה יותר טוב: דייל נאה במדים, אישה 'עממית', ניצבים רבים- הצוות ונוסעי המטוס. אפילו הסיפור מתחיל באמצע, כאילו נכתב ביד אומן- להגברת המתח. קישור אקטואלי ל'מצב', מילה אחת שחוזרת על עצמה שוב ושוב וסרטוני המשך, ראיונות, פרשנויות. המרצ'נדייז בדרך, בקרוב בחנויות המובחרות. ראינו, שמענו, התחלחלנו. זהו, נגמר?

איכשהו בנערותי התרגלתי כשאני רוצה לקלל או להעליב מישהו, קללה 'רכה' שכזו שלא תשבור כלים או 'תלכלך' אותי, פשוט הייתי פולט הומו. כן, הומו. כבוד, אה? מיותר לציין שלא הייתי היחיד. בשלב מסוים, קצת לפני הצבא אני חושב, הכרחתי את הראש שלי שכבר נתפס לתבניות, לשחרר. כל פעם שזה עלה לי לראש ורגע לפני שסיננתי. עצרתי, ושחררתי. היום אני שומע בני נוער מקללים את חבריהם ברחוב או באוטובוס באותו שם הבטן שלי מתהפכת יותר מכל דבר אחר.

בחצי השנה האחרונה אני מוצא את עצמי חוזר על התהליך. רק שהמשתתפים בו שונים. בכל פעם שאני מפרש סיטואציה שכלולות בה, נו, אין דרך טובה לומר את זה. מזרחים. וזה הדבר הראשון שעלה לראש שראיתי את הראש המבצבץ מבעד למושבים, "נו, ערסית".

אני מוכן לשים את כל מרכולתי, על כך שאם היה מדובר באישה בהירה יותר עם פחות ח' או ע', הסרטון היה זוכה ל-12 לייקים וצו-צו-צו. ושם זה היה נגמר. מילא. הפוסט הזה בא לטעון שאם הנוסעת לא הייתה מזרחית, או לחלופין הדייל לא היה אשכנזי (זהויות/מהויות, לאו דווקא עדות) מלכתחילה כל אתנחתת הבחירות הזו הייתה נחסכת מכולנו.

אם ננסה לנקות את הצעקות והקללות והאיומים הלא המרומזים באלימות פיזית, זה מה שהיה לנו, תקציר:

-"אתה עובד שלי".
-"היית מתה שאני אהיה העובד שלך".

- "היא רוצה שוקולד, מה היא ערבייה?"

- "תוריד את הטונים שלך".

- "עליי, תזכרי את המילים שלי, לוורנה לא תגיעי".

- "אל תתייחס אלי כמו מפגרת".

- והרבה 'שילמתי', 'קניתי', כסף כסף וכסף.

בקיצור, מי יותר, מי פחות, ומי יותר פחות. מלחמת מעמדות. לא סתם ה'ערבייה' האלמונית נזרקה באוויר. סימון טריטוריה.  ניתן להריח מאלפי מיילים אוויריים את האדנותיות המעודנת של הדייל ותחושות הקיפוח והנחיתות של הא.נשים שהיו איתו במגע. אם בצדק, אם לאו, לכןם הפתרונות.

את השד העדתי אנחנו רגילים לדחוק ולהדחיק, לזרוק לתוך בקבוק שמפתיע אותנו כל פעם מחדש בחוף אחר. שום מאבק, שום שינוי, שום אפשרות לחיים טובים יותר במדינה הזו לא נוכל השיג לפני שנכיר בו ולבסוף גם נשחרר.

כי במדינת אשכנז השקד כבר לא פורח. גם לא במדינת המגרב.