לא לכל ילד או בוגר יש "שמש" שמחממת ומאירה לו את הדרך. עבור רובנו, המשפחה וההורים בפרט, הם העוגן שמחזיק אותנו, מעודד, תומך ומלווה אותנו מיום לידתנו ולאורך שנים רבות. אך לא כל הילדים זוכים למעטפת תומכת של הכלה, עידוד, חום ואהבה, לצד הכוונה ועצה טובה לדרך, בכל שלב של ההתבגרות. היום, היום הרשמי והארוך של הקיץ, מצוין "יום השמש" שיזמה עמותת "ילדים בסיכוי" ומטרתו לעורר מודעות לזכויותיהם וצרכיהם של ילדים ובוגרים, שמזלם לא שפר עליהם והם הוצאו ממשפחתם וגדלים בפנימיות. יום זה ניתנת לכולנו ההזדמנות לחבק אותם ולהצטרף למבצע ההתרמה הארצי למען ילדי ובוגרי הפנימיות בישראל.

לצד "יום השמש" פועלת העמותה בכדי לסייע באופן יומיומי לנעים ונערות, באמצעות תכנית “מלווי הדרך” תכנית לליווי צעירים וצעירות נעדרי עוגן משפחתי, בגילאי 18-28, בוגרי פנימיות ומשפחות אומנה, החיים באופן עצמאי בקהילה או בוגרי דירות של תכנית הבוגרים של העמותה. עבור הצעירים, המלווים הם כתובת משמעותית להתייעצות ותמיכה בנושאים שונים, הם האדם שהולך לצדם ונותן להם את התחושה שהם לא לבד בדרך לעצמאות.

באינסטגרם שלנו כבר ביקרתם? לחצו כאן לעמוד שלנו!

מטרת התכנית היא שלכל צעיר וצעירה תהיה דמות משמעותית, חמה ובלתי פורמלית, שתהיה כתובת לשיח פתוח וכנה, הכוונה, עזרה בדברים הקונקרטיים וליווי בהחלטות האישיות של החיים. מלווי הדרך הם מתנדבים ומתנדבות מעל גיל 40, עם ניסיון חיים ויכולות בין אישיות גבוהות. המלווים עוברים תהליך מיון והכשרה על ידי העמותה, שנמצאת עבורם כגורם מסייע ומייעץ לאורך כל הדרך.

 

 

 

 

 

View this post on Instagram

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

A post shared by ילדים בסיכוי (@yeladim_besicuy)

פגשנו שתי נשים שלוקחות חלק בתכנית הליווי לשיחה פתוחה על תכנית הליווי, הקושי בתחילת התהליך, והחשיבות העצומה שיש לו עבור צעירים וצעירות ללא עוגן משפחתי. תאיר מורדוך, בחרה להצטרף בשנה האחרונה לתכנית הייחודית של העמותה והיא נפגשה עם מורן (השם המלא שמור במערכת), צעירה שגדלה בפנימייה מגיל צעיר ויצאה לדרך עצמאית בגיל 18. היה חשוב לה להיות מלווה ע"י מישהי שתוכל לתת לה עצה טובה, להתלבט ביחד איתה לגבי החלטות בחיים, שהיא תוכל לשתף ולחשוב איתה ביחד , ללמוד מהניסיון והדרך שעברה בחייה ולקבל ביטחון ודחיפה, כדי להגיע הכי רחוק שרק אפשר.

ספרו לי על ההיכרות והיחסים בינכן

"הכרתי את תאיר, המלווה שלי, דרך עמותת ילדים בסיכוי, שמסייעת לבוגרי פנימיות שיוצאים לדרך חדשה ועצמאית ומרגישים הרבה פעמים לבד. לאט לאט התחלתי להרגיש איתה יותר ויותר ביטחון. תאיר נתנה לי להרגיש מאד בנוח, ושיתפה אותי בדברים מהחיים שלה" מספרת מורן. "אני זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו. הייתי מהוססת ומאד חששתי, אבל הבנתי שבסוף זה בשבילי ונתתי לזה הזדמנות. אני הכי אוהבת אצלה שהיא פשוטה וטבעית כזאת. קלילה, זורמת, וגם יודעת לעמוד על שלה. נגיד אם הייתי צריכה עזרה באיזה משהו, היא לא תירגע עד שהיא תמצא את הפתרון, היא מאד נחושה לעזור" היא מוסיפה.

"חברה סיפרה לי על הפרויקט ובהתלהבות תיארה כמה זה משמעותי לה ולמי שהיא מלווה, והחלטתי עם המון חששות ללכת לשמוע קצת יותר על התוכנית" אומרת תאיר. "אני מרגישה סוג של חובה להעביר חלק מהידע ומהתובנות שצברתי הלאה, בעיקר למי שלא זכה לקבל אותם כמו כל צעיר שגדל במשפחה" היא מספרת.

"אחד החששות שלי היו שאני לא אצליח להכניס את המפגשים ללוז שלי וזה יתמסמס, אבל לשמחתי גם הבחורה שאני מלווה וגם אני מאד רוצות בזה, ומצליחות למצוא את הזמן לזה. אבל זה בהחלט מאתגר לפעמים" מספרת תאיר על התהליך.

"הליווי עוזר לי בזה שיש לי אוזן קשבת. תאיר נותנת לי עצות הגיוניות לגבי החיים ובכלל, למשל שיתפתי אותה בבעיות בזוגיות, עבודה וכל מיני. אנחנו מדברות, שותות קפה יחד. וזה מרגיש הכי טבעי, כאילו לא מרגישים את ההבדל גילאים בינינו" אומרת מורן ומוסיפה "הייתי רוצה לאמץ לעצמי את הביטחון שלה. היא תמיד היא משדרת שהכל בסדר, אנחנו על הקרקע והכל רגוע, וגם אם לא בסדר, אז הכל יהיה בסדר עוד מעט. היא נותנת לי ביטחון ותעוזה לממש את עצמי ולקדם את עצמי בדרך הנכונה ביותר בשבילי"

ואיך למעשה בא ליידי ביטוי הליווי?

"הליווי מבוסס על מפגשים פעם בשבועיים, שאין להם ״מטרה״ ואין מאחוריהם אג'נדה. אני באה ומקשיבה וגם מספרת וחולקת." מסבירה תאיר. "אנחנו נפגשות בבית קפה, לפעמים יותר קרוב אלי ולפעמים יותר קרוב אליה, ומדברות על החיים, שלי ושלה. אני משתדלת תמיד להשאיר אותה עם משימה או מחשבה שתלווה את השבועיים הבאים. ובין המפגשים אנחנו גם מתקשרות בוואצאפ ובאינסטגרם. המפגשים עצמם מתחילים בדרך כלל משיחת עדכון כללית, שכל אחת מספרת קצת על העבודה שלה, האתגרים והדברים הטובים ואז אנחנו בדר״כ מתמקדות בנושא אחד שעולה. למשל באחד המפגשים עלה שהיא בעצם אף פעם לא נסעה לחו"ל, והחלטנו לשים את זה כמטרה, כחשש שהיא יכולה להתגבר עליו. עודדתי אותה לא לפחד ולנסוע. פתאום תוך שבוע היא קנתה כרטיס וטסה עם בן הזוג שלה, וזה היה מפתיע כמה מהר היא יישמה את השיחה והתגברה על הפחד. תוך חודש היא נסעה פעמיים" מספרת תאיר בהתרגשות.

איך נבנה בינכן האמון?

"האמון עדיין מתהווה, אני חושבת שזה תהליך וייקח עוד זמן. היא יודעת שאני שם, היא יודעת שאני זאת שאפשר לפנות אליה, אפילו בהודעה, ואפילו רק להתעדכן במשהו. ואני מאמינה שככל שיעבור הזמן זה ילך ויעמיק. החלטתי מראש שאין לי ציפיות, שאני באה פתוח, שאין כאן מצליח או לא ואין לי יעדים. לא למפגשים בינינו ולא לקשר. ואני הולכת בקצב שלה ועם השאיפות שלה" מספרת תאיר.

תאיר מורדוך, מלוות דרך של צעירה בתכנית של עמותת ילדים בסיכוי. צילום: עופרי מורדוך

יש גם קשיים יש ביחסים בניכן?

"כיוון שאין 'הגדרה' של עם מה צריך לצאת, או מה המבנה, לפעמים יש מבוכה, בעיקר בהתחלה. זה חשש טבעי בין שני אנשים שלא יהיה על מה לדבר ואנחנו מצליחות לגשר עליו עם פתיחות והומור." מסבירה תאיר.

ומה בנוגע לגבולות?

"הגבולות הם לא שלי, הם לפי הקצב שלה, של מה שהיא צריכה ולפי מה שמתאים לה" משיבה תאיר ומוסיפה, "היא למשל עוד לא הייתה אצלי בארוחת שישי ולא פגשה את המשפחה שלי. כי אני עוד לא בטוחה שזה מתאים ושהיא רוצה את זה."

למה לדעתכן התכנית הזו חשובה כל כך?

"אני חושבת שכל הצעירים שיוצאים לדרך עצמאית אחרי הפנימיות צריכים להיעזר במלווי דרך,  כי זה משהו משמעותי. " קובעת מורן. "כמו אמא לכל דבר - זה הכי חשוב בשלב של בחירות בחיים, כשמשתחררים מהצבא ומבולבלים ולא בדיוק יודעים איך לחפש את עצמך. אני שמחה שהיא חלק מחיי. נתתי לה באמת להתבונן ולקבל את ההשקפות שלי, להבין את הפנים שלי, להיכנס ללב שלי. זה משהו מאד משמעותי בחיים שלי ואני מקווה שגם אני נכנסתי ללב שלה" היא אומרת בהתרגשות.

" אני מאמינה שזה פרויקט חשוב כי זה גיל קריטי של בניית קריירה , בחירת בן זוג והתבססות כלכלית. כל אלו דורשים המון חשיבה והבנה על החיים, שבדר״כ באה פשוט עם ניסיון החיים. בחרתי לקחת על עצמי את הליווי הזה כי כאמא לילדות שיוצאות עוד מעט לחיים, אני לא פעם מסתכלת עליהן וחושבת לעצמי איזה כיף להן וכמה הן ברות מזל, שפשוט יש להם שני הורים שאפשר לחשוב ולהתייעץ איתם על הכל. וברור לי שיש ילדים שאין להם את הדבר הפשוט הזה - מבוגר שאפשר להתייעץ ולחשוב איתו על שאלות אמיתיות ודואג ודוחף אותך קדימה" מסכמת תאיר.

נעמית שלמה, מנהלת התכנית בעמותת ילדים בסיכוי מספרת כי "תכנית מלווי הדרך היא תכנית מיוחדת ומרגשת מאד. כל חיבור שכזה בין צעיר.ה למלווה, מתחיל עם הרבה התרגשות וחששות, ועם הזמן נרקמים קשרים מיוחדים, שנמשכים זמן רב- וחלקם כבר מרגישים לכל החיים. בעיקר מרגשים אותי הרגעים הקטנים של ביחד שקורים: לפגוש צעירה ומלווה מטיילות בקניון, מלווה שהולך למשחק כדורגל בו משחק הצעיר שלו ויושב ביציע האורחים כמו בן משפחה גאה, צעירה ומלווה שהלכו יחד להצגה, מלווה שהתקשרה לצעירה בזמן של אזעקות רק כדי לוודא שהיא יודעת איפה המרחב המוגן. זה שיש לצעירים כתובת משמעותית שכזאת- זה לא פחות ממדהים. שיש מישהו או מישהי שדואגים להם, שחושבים עליהם ומתעניינים בהם, שמביטים בהם בעיניים טובות ומחזיקים עבורם תקווה לעתיד טוב יותר- זו חוויה שיש בה הזדמנות משמעותית לריפוי ותיקון. גם המלווים יוצאים נשכרים מהתהליך ולא אחת אני שומעת מתנדבים שאומרים שהם לומדים המון מהקשר ומהצעירים המדהימים שלנו. הלוואי ויכולנו לתת לכל ילד או ילדה בוגרי פנימייה דמות שכזאת".

ב21.6 יצויין "יום השמש" במטרה להעלות את המודעות לילדי ובוגרי הפנימיות בישראל, שגדלים ללא משפחה תומכת ולגייס מתנדבים ותרומות להמשך קיום התוכניות השיקומיות והטיפוליות עבורם. להתנדבות ולפרטים נוספים : נעמית שלמה – NaamitS@Yeladim.org.il

לתרומה עבור 'ילדים בסיכוי' לחצו כאן