רוס האנט, אב טרי לאיזבל שתחגוג בחודש הבא את יום ההולדת הראשון שלה, פרסם בבלוג שלו מכתב המיועד לבתו תחת הכותרת " מכתב לבת שלי: כשנולדת סבלתי מדיכאון". במכתב הוא מתאר לה כיצד הרגיש בשבועות הראשונים אחרי שנולדה וחושף בפניה את הרגעים הקשים בהם הצטער על קיומה בחייו. האנט מקווה שאיזבל תקרא את המכתב במועד מאוחר יותר, כשתגדל.

כהקדמה לטקסט כתב כך:

"אני אוהב לכתוב מכתבים לאיזבל העתידית. זה הולך להיות אחד מהם. אני באמת צריך לכתוב אותם לעתים קרובות יותר, אבל אני מרגיש שזה ספציפית הולך להיות אחד החשובים שכתבתי. המכתב הזה לתינוקת שלי הוא על העובדה שהיה לי דיכאון אחרי לידה כשהיא נולדה. אני רוצה לספר לה על זה וזו הדרך שלי לעשות את זה. כשחשפתי את הסיפור שלי, היו הרבה אנשים שטענו שזה יפעל לרעתי בסופו של דבר, אמרו לי כשהילדה שלי תגדל ותגלה את הסיפור הזה, היא תשנא אותי בגללו. אמרתי את זה אז, ואני אגיד עכשיו, היא לא "תגלה" את זה פתאום. אני זה שאגלה לה את זה. והמכתב הזה הוא חלק מהדרך בה אספר לה".

והנה המכתב המלא של האב:

איזבל,

זה הולך להיות מכתב שקשה לכתוב, אבל כנראה קשה יותר לקרוא. אבל אל תדאגי. אני אהיה איתך כשתקראי את זה. אני לא אתן לך לגלות את כל זה לבדך. אני רוצה להיות שם איתך בזמן שאת קוראת את מה שיש לי לומר.

עכשיו את בת 11 חודשים, ואני מניח שאני כותב את זה כי אין לנו את היכולת לדעת מה צופן לי העתיד. רק רציתי להוסיף משהו לקופסת המכתבים שלך שמדבר על זה. וזה הולך להיות נושא שהרבה יותר קל לדבר עליו אם רק תקראי עליו קודם. חוץ מזה, אני רוצה שכל זה יבוא ממני, ושלא תגלי את זה ממקור אחר.

תראי, כשנולדת סבלתי ממשהו שנקרא דיכאון לאחר הלידה. אני לא בטוח בת כמה את עכשיו כשאת קוראת את זה, מה את יודעת על דיכאון, או כמה את יכולה להבין. אבל בכל מקרה אני כאן איתך כדי לדבר איתך על זה, או שאני כבר מת ואמא שלך תצטרך לעשות את זה. אם זה המצב, אז אני מצטער שאני מת. אני מקווה שאת כבר יודעת משהו על המוות, אחרת אחד מאיתנו צריך להסביר לך גם את זה עכשיו, אז בכל פעם שתקראי את המכתב הזה, זה הולך להיות יום כיף!

איפה הייתי? אני מתנצל, אבא אוהב לקשקש שטויות, לדבר בעקיפין ולא להגיע לעיקר. אני מניח שכבר התרגלת לסגנון הדיבור שלי עד עכשיו.

זה אולי לא נשמע נחמד מאוד אבל במהלך שלושת החודשים הראשונים לחייך, לא ממש חיבבתי אותך. חלק מהדברים הבאים יהיו קשים לקריאה, אבל חשוב מאוד שאהיה כן איתך, גם אם לפעמים קשה לשמוע כנות. היו זמנים ששנאתי אותך. הצטערתי עלייך, וחשבתי שחיי נהרסו בגלל שנולדת. אני יודע שקשה לקרוא את זה, אבל תאמיני לי, גם קשה מאוד לכתוב את זה.

אני אהיה ישיר ואומר לך כי בזמנו מצאתי את שלב הינקות של החיים שלך קשה מאוד. אני עדיין נאבק בתחושה הזו לפעמים ואני רחוק מלהיות אבא מושלם. הלוואי שכל זה היה בא לי בקלות, אבל מכל סיבה שהיא, זה פשוט לא.

אבל את צריכה לדעת את זה: הרגשות השליליים האלה הם לא אני והם מעולם לא היו אני. את מבינה, יש משהו בתוך אבא שנקרא דיכאון. הוא היה שם הרבה זמן והוא בטח תמיד יהיה שם בצורה כלשהי. אבל אף פעם לא חשבתי שהוא ינסה להגיד לי שאני לא אוהב אותך. את קולטת? דיכאון יכול לגרום לאדם לחשוב דברים איומים ללא שליטה עליהם, להפוך אדם לאומלל וכועס, או אפילו גרוע יותר, לגרום לאדם לא להרגיש כלום. וזה מה שהדיכאון עשה לי לעתים קרובות.

שום דבר מכל זה לא היה באשמתך ואני לא רוצה שתרגישי אשמה בכלל. היית תינוקת מדהימה, ואני מקווה שגדלת להיות ילדה מדהימה, אבל זה בכלל לא קשור. הדיכאון שלי לא התעניין בשאלה האם את טובה או רעה, הוא רק אמר לי לא לאהוב אותך ולברוח ממך. אבל למזלי לא הקשבתי. החיים שלי היו יכולים להיות שונים מאוד עכשיו לו עשיתי זאת. אבל עמוק בפנים, מתחת לכל הסלידה, הפחד והדיכאון, ידעתי שיש שם אהבה ופשוט התאמצתי מאוד לראות אותה. האהבה הזו, יחד עם תמיכה של אמא שלך גרמו לי להישאר.

אני מקווה שמה שיש לנו עכשיו, בזמן שאת קוראת את זה, הוא מדהים. אני מקווה שאנחנו אוהבים מאוד זה את זו, שאנחנו יכולים לדבר על כל דבר ושכולנו עדיין ביחד בתור משפחה מאושרת. מי יודע, אולי אנחנו אפילו יותר מאמא-אבא-וילדה כעת. אולי בזמן שחלף עד שהמכתב הזה הגיע לידיים שלך, כבר נולד לנו הילד השני, אפילו השלישי. או שאמא שלך ואני בכלל התגרשנו ואני זוכה להיות איתך לבד רק בכל סוף שבוע שני. וזה אם זה המקרה אז זה ממש מבאס. מה זה גירושין? עכשיו אני צריך להסביר גם את זה? אני לא ממש טוב בזה.

בקיצור, לא משנה מה קורה עכשיו בחיים שלך ולא משנה לאן זה הולך, אני פשוט יודע את זה: בלי קשר לכמה רע הרגשתי אז, אני תמיד אוהב אותך מאוד.

אני יודע שהולכות להיות לך שאלות על זה. ואני תמיד ארצה להיות המישהו הזה שאת יכולה לדבר איתו על הכל. המכתב הזה הוא רק ​​הדרך שלי לפתוח בשיחה.

אוהב,

אבא

 

****

לדברי שירות הבריאות הלאומי בבריטניה, דיכאון אחרי הלידה הוא בעיה נפוצה ומוכרת המשפיעה על יותר מאחת מכל 10 נשים. היא עלולה להשפיע גם על אבות אולם דיכאון אחרי לידה אצל גברים הוא תופעה הרבה פחות נפוצה ובוודאי שהרבה פחות מדוברת. למרבה המזל, עם התמיכה הנכונה, מרבית ההורים מגיעים להחלמה מלאה.