ילדה לראשונה בגיל 54: "זו חוויה רוחנית גבוהה מאוד"
הזמרת שפרה פרץ רצתה להיות אמא כבר בגיל 30 אך נקלטה לראשונה בחייה בגיל 53, וילדה את בנה אביתר בגיל 54. את ההריון ליוו ההקלטות לאלבומה השלישי, בו הקליטה את הפיוט 'דודי ירד לגנו': "הרגשתי בו זמנית את העובר דופק ברחמי ובועט, כמי שאומר לי: 'אני כאן, פתחי לי את דלת רחמך'"

להביא ילד לעולם בגיל 54 זה לא דבר של מה בכך זו לא החלטה שבאה עכשיו. הרצון להביא ילד לעולם היה כבר קיים אצלי כבר בגיל 30, אך זה לא הסתייע. הייתי אז עם בן זוג, ראינו אז באורח שונה את הבית שאנו רוצים לבנות. אני באה מבית מסורתי והוא היה חוזר בתשובה והתחרד. לאט לאט הבנתי שזה לא מה שציפיתי. לא הייתי שלמה עם המציאות הזאת. חרף העובדה שכבר היה לנו מועד לחתונה, ביטלתי את החתונה, ארזתי את חפציי ונפרדו דרכינו. מאוחר יותר, כשאני עם בן זוג חדש בגיל 40, עשיתי צעדים משמעותיים בביקורי אצל רופאים מומחים לפריון כדי לבדוק את הנושא לעומק, אך גם אז היו לא מעט מכשולים שסימנו לי שאולי זה לא הזמן לכך וייתכן שאני מטופלת במקום הלא נכון, ושוב עזבתי.
גדלתי בבאר שבע והייתי פעילה מאוד במוזיקה ובמחול בעיר הדרומית, כשהחיבור החזק של אבא ואמא שלי לפיוטים ולתפילות היה טבעי לי ולהם. התחלתי לשיר על בימות יום העצמאות בגיל 12, ובהמשך השתתפתי בפסטיבלים מקומיים בבאר שבע. חלמתי על להקה צבאית והצלחתי להגשים את חלומי כששירתתי בין השנים 1988-1986 בלהקת המפח"ש עם רונית שחר, שירלי יובל וטל גורדון. אחרי השירות בלהקה הצבאית קיבלתי הצעות ללוות זמרים כמו: עוזי פוקס, ירדנה ארזי, שימי תבורי ועוד וכך למעשה נפתחה הדרך המוסיקלית עבורי.
אני שרה כבר מגיל שלוש. בבית המסורתי שבו גדלתי נוגנה רוב הזמן מוזיקה אנדלוסית. אבי יוסף פרץ ז"ל היה חזן ופייטן בשבתות ובחגים. מזה שנים רבות אני מנגנת על עוּד, הנחשב לכלי נגינה גברי שאינו מקובל בעולמן של נשים, וגם איתו שברתי מוסכמות חברתית. כבת לאב פייטן גדלתי על המסורת של שירת הבקשות, כשבליבי חרוט הזיכרון שאבי הפייטן נהג להשכים קום ולהשתתף בשירת הבקשות בבית הכנסת. כפורצת הדרך לפיוט הנשי האנדלוסי בארץ, הקלטתי באלבום הבכורה שלי "מיזאן" (2003) פיוט אנדלוסי בשם "צביה" בזמנים, שבהם בישראל לא הייתה מקובלת שירת נשים פיוטית. גם בסינגל החדש "דודי ירד לגנו", שהוא פיוט מהמקורות ויופיע באלבום החדש שלי, פרי שיתוף פעולה עם המוזיקאי אלי זולטא, אני מביאה חיבור שורשי מבית אבי הפייטן יוסף פרץ ז"ל, ומבצעת פיוט שהיה נהוג להיות מבוצע רק על ידי גברים ומקובלים בלבד.
לקראת גיל 52 שוחחתי עם חברה קרובה ושיתפתי אותה על הדרך הארוכה שעברתי. היא הכריחה אותי לנסות אצל הרופא שלה. הייתי יותר בשלה, והחלטתי להתמקד בתהליך ולפנות את כל עיסוקיי שהיו כל הזמן ברקע. כך עזבתי את תל אביב אחרי 30 שנה כדי לחיות בפרק זמן מוקצב בדרום ליד משפחתי, עד שתושג מטרתי: היריון תוך שנה. נכנסתי להיריון וההיריון הצליח להיקלט כבר בטיפול השני, להפתעתי הגמורה, מה שסימן לי באופן ברור שאני במקום הנכון אצל הרופא הנכון ובזמן הנכון.
אמי רצתה לראות אותי עם ילד. זה היה החלום שלה. תמיד היא אמרה לי שהיא מקווה שתזכה לראות אותי עם ילד לפני שתלך לעולמה. בני המשפחה הופתעו והתרגשו מאוד מהבשורה. ההיריון המוסיקלי מרגש לא פחות מעיסוק בטקסט של הפיוט "דודי ירד לגנו". הנוכחות האלוקית של הבורא המבקש להתמזג ולרדת לגן כדי לקבץ את עם ישראל ובמקביל נוכחותו של הבורא היוצר חיים בתוכי יצרו בי תחושה עילאית גבוהה. להוציא לאור שירים חדשים זה לגמרי היריון ומסע מרגש, שגם האלוקות נוכחת לגמרי בתוכו. בפיוט "דודי ירד לגנו" שהקלטתי בתקופת ההיריון היה משפט- "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי תַמָּתִי" שהעביר בי צמרמורת. זאת מכיוון שהפרשנות לשיר מסבירה שאלוקים מבקש קשר עם עם ישראל. במהלך הקלטת השיר הרגשתי בו זמנית את העובר דופק ברחמי ובועט, כמי שאומר לי: "אני כאן, פתחי לי את דלת רחמך".
זו חוויה רוחנית גבוהה מאוד כשאת עובדת על אלבום ומייצרת שירים ובמקביל נוצרים חיים חדשים בתוך גופך. כשבישרו לי שאני בהיריון הייתי מופתעת ונרגשת, מנסה לעכל שזה אמיתי. כל הרגשות שלי התערבלו ביחד. ההיריון הפיזי הזה הפתיע אותי מאוד. הוא אמנם דרש ממני להגיע לאיזונים בגוף ולשליטה גבוהה כמו בגיל 20, אך למרבה המזל במשך רוב השנים שמרתי על גופי במודעות גבוהה, כך שנותר מאמץ חשוב מאוד להמשיך ולהשקיע על מנת שההיריון יצליח.
להפתעתי, ההיריון הרגיש די טבעי, עם תופעות קלות. זה אפשר לי לתפקד בכל עיסוקיי ולא לוותר על דבר: לעבוד, להקליט ולעשות הכול – כמובן בגבולות המותר לפי הוראות הרופא. זה היה עבורי אתגר והתנסות ראשונה להקליט שיר חדש כשאני בחודש השישי. יכולתי לשיר שלוש שעות, אבל אחר כך הרגשתי חזק מאוד את המאמץ בשרירי הבטן ורצתי להקיא את נשמתי בשירותים. בכל זאת, הגוף אמר את שלו, וכך גם העובר. את העוּד זנחתי עד לחודש השמיני. הייתי עסוקה מאוד בריצות לאינספור בדיקות ומעקבים. דווקא כעת, בחודש השמיני, מצאתי עם העוּד חיבור והפתיע אותי מאוד שהבטן ההריונית לא הפריעה לי לנגן עליו. ניגנתי לעובר את "אדון הסליחות", וידעתי שהוא שומע וזה ריגש אותי מאוד.
בימים אלו אני מרגישה מאוהבת ונקשרת לאביתר התינוק שנולד במשקל 3 ק"ג. זו תחושה עילאית ומתנות קטנות שקיבלתי מהקדוש ברוך הוא. ילדתי בניתוח קיסרי, כאשר את הניתוח ניהלה ד"ר תמר אשכולי שליוותה אותי בבית החולים 'סורוקה' במסלול של הריון בסיכון. אמא שלי נכחה במעמד הלידה. בזמן הוצאת היילוד ביקשתי לשמוע את השיר "מודה אני" בביצועו של עומר אדם, ובדיוק בשעה 13:00 יצא התינוק לאוויר העולם עם דמעות של אמא שלי וריקוד שמח של הצוות הרפואי, האחיות והמיילדות בסורוקה.
- הצוות הרפואי חוגג את הולדת אביתר