הרהורים בעקבות יום העיון השנתי של מכון סאמיט בנושא גיל ההתבגרות, המבקשים להאיר מספר תובנות ביחס לקשר בין מגדר ופסיכולוגיה.

.....

 

אבקש להתייחס לשתי דוגמאות שנידונו ביום העיון, אשר רלוונטיות לאופן בו מתבגרות ומתבגרים נדרשים להתאים עצמם לסדר המגדרי הקיים בכדי להתקדם אל הבגרות. דוגמא ראשונה, הלקוחה מתוך הרצאתו של יחזקאל כהן, היתה אזכורה של הנימפה, או בת הים הקטנה, שנדרשה לשתוק בכדי להגשים את משאלתה ולהצטרף לעולם בני האנוש. הדוגמא השניה הוזכרה על ידי אבנר הכהן בסיפור המיתולוגי של מנטור. הדובר הציע פרשנות ויניקוטאנית לכך שאתנה התחפשה למנטור בכדי לשכנע את טלמכוס לעשות מעשה, בכך שכל אדם צריך לבחור את אובייקט המעבר שלו בעצמו. לטעמי בשתי הדוגמאות האלו ניתן לזהות את הדפוס שבו שינוי, או התבגרות, מתאפשר רק מתוך התאמה ראשונית למוסכמות. שאלתי עצמי לגבי דוגמאות אלו: מדוע למעשה נדרשה בת הים לשתוק? מדוע אל?ה צריכה להתחפש לגבר כדי לשכנע את השומע בצדקתה? אני רואה בדוגמאות אלו ביטוי לדרישה של החברה מהאנשים, ובמקרה זה הנשים, המבקשות להשתלב בה, לבטל את השונות שלהן ולעיתים את עצמן, בכדי להיות מסוגלות אולי גם להשפיע.

 

לקריאת הסקירה באתר "פסיכולוגיה עברית", היכנסו: "מגדר ופסיכולוגיה"

תגיות