אני ממש לא דומה לאיצקו.

אני נבוך וביישן כמוהו לפעמים, וזה חלק שאני שם בתוך הדמות שלו, אבל קמצנות? רק מהלחץ שיחשבו שאני קמצן, כשאני הולך למסעדה אני מזמין את כל היושבים.

 

עוד ב-Onlife:

בדיקת הדם ששברה לי את הלב

אריאנה מלמד: "האח הגדול היא תכנית רעה"

מי היו הנשים המצחיקות של הקולנוע?

 

 

באינסטינקט, אני מעדיף להיות יוצר על שחקן.

אני אוהב ללהטט בין התפקידים שלי, אני נהנה כשחקן, ליאור שעושה 40 דמויות ב"מי שואל אותך" ואיצקו ברמזור, ומצד שני להיות מאחורי הקלעים, זה משהו שנותן לי המון סיפוק.

 

 

אדיר מילר ורן שריג כותבים כבר כמה חודשים את העונה הרביעית של "רמזור". לקראת סוף 2012 אני מאמין שנתחיל לצלם. אם הכל ילך כמו שצריך העונה תעלה ב2013,. הלוואי.

 

 

אני לא חסיד של ריאליטי בשום צורה.

אני חושב שדווקא בדה וויס יש משהו מעניין כי זה מתרכז בקול ולא בצורה חיצונית, אבל בעיניי פרסום זה מוצר לוואי של אומנות, ממש לא המטרה העיקרית. לצערי ילדים היום רואים תכניות ריאליטי ורוצים להיות מפורסמים, סלבים, זה ממש לא מדבר אלי.

 

המטרה העיקרית שלי מהפירסום זה הפעילויות שלי, כמו במשאלת לב, היכולת להגיע למחלקות לילדים  בבתי חולים ולשמח אותם, לראות את העיניים שלהם מוארות אפילו לכמה רגעים. זו המתנה של הפירסום ואני משתדל להשתמש בו רק לעורר מודעות.

כשסיפרתי לאנשים על הרעיון של הווקה פיפל, אמרו לי או שאתה גאון או שאתה משוגע. כנראה שאני משוגע.

במופע "הווקה פיפל" החייזרים מחקים קולות של תזמורת אנושית ועושים מחרוזת של 70 הלהיטים הכי גדולים בהיטוריה של כדור הארץ. הם משלבים בין מוסיקה וקומדיה, שזו כנראה הנוסחא המנצחת כי העובדה היא שהמופע מצליח בכל תרבות, מתאים לכל גיל ולכל מנטליות. מופע אוניברסלי.

 

 

 

הופענו בטקס הלונה (הגראמי הלטיני) ששודר למאה מיליון אנשים בעולם.

 

 

התמזל מזלי והתרסקה חללית מכוכב ווקה על כדור הארץ.

ירדו ממנה שמונה חייזרים ידידותיים, שביקשו מאיתנו עזרה למלא את החללית שלהם באנרגיה מוסיקלית כדי שיוכלו לחזור לכוכב ווקה. הם נגעו לנו בראש ושלפו מתוכו את השירים הכי מוכרים ואהובים בהיסטוריה, וביצעו אותם בצורה המיוחדת שלהם.

 

אנחנו (שי פישמן - שהוא גאון מוסיקלי ואני) העלינו קטע של 3 דקות ליו טיוב, שנקרא "ההיסטוריה של המוסיקה", ותוך חודשיים הוא הגיע ל-5 מיליון צפיות ועשה רעש מאוד גדול מסביב לעולם. 

 

 

כשיצאנו לסיבוב הופעות בעולם, היתה המון תשומת לב חיובית לווקה פיפל, והיה פירגון אדיר. המופע התחיל לטייל ברחבי העולם, הגיע לבמות הכי גדולות, לתכניות טלוויזיה, ממקסיקו, לוקסמבורג ועד ארה"ב.

 

 

גם התגובות בארץ לווקה פיפל היו מדהימות.

לפני שהמופע עלה, לא סיפרתי לאף אחד, בכל זאת - סוד ממשלתי - מן הסתם חייזרים נוחתים בכדור ארץ זה לא משהו שיכולתי לדבר עליו, אבל מהרגע שהחלטנו לחשוף אותם ביו טיוב, התגובות היו מדהימות.

 

כנראה שמשהו בתמימות, בנאיביות שלהם, אין בהם פוליטיקה, אין בהם ציניות רעה, שאנחנו כמובגרים, שחיים בעולם העכשווי שלנו, מכירים טוב מדי.

 

 

חשבתי על הרעיון של אמריקן איידול כבר לפני 15 שנה.

גם על הקונספט של המירוץ למיליון, אבל לך תוכיח בדיעבד שאין לך אח. יש לי כל בוקר רעיון אחר. לרוב, יוצא שאנשים אחרים עושים את זה, ואז זה מצחיק כשחברים אומרים "הי, הרעיון שלך בעיתון". יש לי כל הזמן רעיונות חדשים. 

לפני 12 שנה גרתי בניו יורק, ניסיתי לשרוד ולהגשים חלום ולהיות שחקן.

אני לא אשכח שעבדתי אז במסעדה בשם B.B.KING, מסעדה מוסיקלית ידועה ברחוב 42 ועמדתי בכניסה למקום, כשמולי שלט ענק של "מלך האריות", ואני עומד, קפוא, מסתכל על השלט, ואומר לניו יורק (כן, לעיר עצמה) "אני אבוא לפה, עם מופע משלי, את עוד תראי".

 

ביוני 2011, כשפתחנו את המופע שם, עמדתי באותו מקום בו עמדתי לפני 12 שנה, הסתכלתי למעלה ואמרתי לניו יורק "לקח לי הרבה זמן, אבל הגעתי". הבטחתי ולכן קיימתי. זו היתה סגירת מעגל מאוד מרגשת עבורי.

 

אין פסגות יותר גדולות מברודווי בניו יורק, והיה לי חשוב לעשות את ה"וי" המאוד גדול הזה.

 כמה יצירות ישראליות כבר הגיעו לשם? מיומנה ועוד משהו אולי. אין הרבה מופעים ישראלים שרצים שם כל כך הרבה זמן באהבה כזו גדולה מהקהל.

מבחינתי זה בגדר נס שכל ערב אנשים טורחים להגיע למופע, עומדים על הרגליים ומוחאים כפיים.

 

שנים ניסיתי לפצח את הנוסחא של הבלו מן גרופ ושל סירק דה סוליי, להבין מה יש בהם שאנשים כל כך אוהבים אותם ברחבי העולם. וכשזה הצליח, ואתה מבין שאוהבים אותם, זה תחושת סיפוק ענקית כשרואים משהו שהוא יצירה שלך שגדלה למקומות האלה. אין מאושר ממני.

 

לא משנה כמה אתה מצליח בחו"ל אתה תמיד רוצה שהחבר'ה מהשכונה יאהבו אותך.

להצלחה בחו"ל יש מטרת שוליים, והיא "מה יגידו על זה בארץ", וכמה יפרגנו לך. לשמחתי פירגנו לי מאוד בישראל.

 

זה יהיה צבוע מצידי להגיד שהתרגשתי יותר בבכורה בישראל.

בפרמיירה בארץ עוד לא הייתי מודע למה שהולך להיות, ובברודווי, כבר הייתי הבנתי ועמדתי בתוך רגע שחלמתי עליו 15 שנה.

 

זה מעמד מדהים ? להיות על השער של ה-playbill (חוברת ההופעות של ברודווי), להיות בפרסומת צמודה לזו של הבלו מן גרופ, להיות בליגה שלהם, לשמוע אנשים אומרים את השם שלנו באותה נשימה.

 

מה שכן, גם באותו רגע כל כך גדול, אני יכול להגיד שכשהתקשרתי ליסמין, הבת שלי, לשאול מה היא רוצה שאני אביא לה מניו יורק, היא אמרה "שרק תבוא ותחבק אותי". ואז כבר לא אכפת לך מכלום, כל ברודווי על הזין שלי, אני רוצה לחזור הביתה לבת שלי בבנימינה.

רויטל, אשתי, סובלת אותי כל בוקר כשאני קם עם רעיון אחר משוגע.

היא כבר לא יודעת איך להגיב לזה. למרבה המזל, לרעיון של הווקה פיפל היא הגיבה בחיוב.

 

יש לי מזל גדול שיש לי אישה מדהימה, שמבינה את המחויבות שלי לפרויקט ותומכת בי. למעשה, היא המפיקה בפועל והמוציאה לאור. אנחנו מסתדרים מצוין, עובדים ביחד, יושבים ביחד במשרד, וגם המון בבית.

 

הבנות שלי הן הנשים בחיי, יש לי קשר אחר איתן.

יסמין בת 6 וחצי מוכשרת ומצחיקה בטירוף. היא שרה מדהים, היא קיבלה את כל הגנים של התיאטרון. כבר לפני גיל שנה ראינו שיש לה את זה בגדול.

 

יסמין בגיל 4 וחצי:

 

 

לא הייתי רוצה שהיא תהיה שחקנית אבל אני בחיים לא אמנע את זה ממנה או אדחף אותה לזה. אני אעזור לה כמה שאוכל. בינתיים היא רוצה להיות שפית. היא פשוט לא מבינה  איזה כישרון יש לה, אין כאלה ילדים, נקודה. ולא בגלל הבת שלי. היא עושה חיקויים של מבטאים שאני לא יודע לעשות. הגיע אלינו הביתה נגר רוסי, ותוך שניות היא מחקה אותו בצורה מדויקת. מגיל שנה היא משתחווה אחרי הופעות.

 

אני כבר יודע לאן זה ילך, נהיה כמו משה ודאנה איבגי. נצטרך לשחק ביחד. מיקה תהיה האמרגנית שלה. היא בת 4 וחצי, ילדה מבריקה שמנהלת את הבית. יש להן חיבור מדהים ביחד.

 

אני מאוהב בהן ברמות קשות. זה הדבר שהכי קשה לי במסעות שלי בעולם, הפרידה מהן. אפילו לכמה ימים.

יסמין מתבאסת כשילדים באים לבקש ממני חתימה כשאנחנו מסתובבים ביחד. היא כועסת על אנשים שגוזלים לה מזמן האיכות עם אבא, זה מאוד מוזר לה. אני מסביר לה שזה חלק מהמחיר שצריך לשלם כשאתה מפורסם.

 

הייתי יושב לקפה עם צ'רלי צ'פלין. 

האיש הוא אבי הקומדיה המודרנית והייתי רוצה לדבר איתו על ניצוץ הגאוניות שלו, שזכתה להערכה באמת רק שנים אחרי. הוא השראה ענקית עבורי, כל הילדות שלי ראיתי סרטים שלו ושל באסטר קיטון ודני קיי, הם השורשים שלי של הקומדיה הפיזית.

 

הווקה פיפל מופיעים בין ה-20 בינואר ל-17 במרץ באולם אריסון בתל אביב.