מצפייה בפרקים מהעונה החדשה של "החברים של נאור" עולה תחושה כבדה של נסיעה אחורה בזמן. את הבדיחות רובן ככולן כבר ראינו ושמענו בשתי העונות הקודמות, ואם לחדד - כבר שמענו אותן אי שם בתחילת שנות התשעים המוקדמות, כשבדיחות על עדות היו הדבר הכי לוהט אצל דודו טופז.

 

גם מחיאות כפיים מוקלטות זה הכי שני עשורים אחורה, וניסיון הגיור של "סיינפלד" לארץ הקודש ממשיך לנחול כישלון חרוץ. נאור ציון ממשיך לירות את בדיחותיו השחוקות והגזעניות לכל עבר והוא לא רואה בעיניים. לבדיחה על הסבתא המרוקאית שנרקבת על הספה כבר יש ראסטות בזקן, והמהדרין יודעים שבבדיחה המקורית מדובר בכלל בסבתא רוסיה גוססת, אבל למי אכפת - העיקר שזה יושב טוב על תמה של הפרק.

 

 

משתתפי העונה. צילום: יח"צ

אפילו בובליל לא מציל את המצב

 

 

ומהי התמה של הפרק? ובכן, הפעם נאור ציון החליט ללכת על חומר מקורי ועדכני שטרם נראה במחוזותינו - אשכנזים מול מזרחים. ואף הגדיל והוסיף לו את הזוית המקורית והרעננה שלו, קרי האשכנזים הם קרים, עשירים ויודעים לדבר אנגלית. המזרחים הם המונים, חמים ושומרי מצוות, ולקינוח כראש המשפחה לוהק יוסי בובליל. מזרחי, המוני פר אקסלנס שיודע ברכת לחם טובה מהי.

 

בפתחו של הפרק הראשון אנו מגלים כי נאור, דדי ודפי, הבחורה החדשה בבלוק, אוחזים סוף סוף בבני זוג. אכן שמחה גדולה, אך כרגיל, בהתאם לחוקי הז'אנר המיושן, העניינים מתחילים להסתבך. יעל - החברה החדשה של נאור - מגיעה, רחמנא ליצלן, מקרית ים. למרבה הצער היא גם דורשת מנאור שיבוא לאכול ארוחת שישי עם משפחתה. כמובן שנאור חושש, בעיקר מפני שהם מרוקאים וכמו שהסביר לו דלאל מהפיצה, כנראה מדובר במרוקאים ממקנס, דהיינו פרימיטיביים לא מתורבתים. הכל כמובן מבוסס על היללות המוקלטות של הסבתא מהספה.

 

אחרי לחצים ממושכים מצד אימו נכנע נאור ונוסע לצפון. למרבה הפלצות, החששות מתגלים כנכונים - וטוויסט מפתיע.. א?י?ן. אכן הסבתא יושבת על הספה, המזרחים הם אכן רבים ורעשניים ובעיקר אוהבים לברך ברכות מכל סוג אפשרי על האוכל, כי הם, אם חשבנו אחרת, דתיים.

 

 

 

במקביל אנו למדים כי גם אצל האשכנזים החיים לא סוכר. דפי, שהפציעה במקומה של מיקה ללא הסבר, והפכה במחי קולמוס דיגיטלי להיות הבחורה החדשה היחידה בחבר'ה, דווקא מצאה אשכנזי, משכיל, דובר שפה זרה. למרבה האכזבה ארוחת השישי אצלו התגלתה כבילוי מהנה בערך כמו טחורים.

 

כמובן שהאשכנזים הם מתי מעט וארוחת השישי כללה ארבעה אנשים, שכמיטב המסורת המזרח אירופאית, ישבו בשולחן ארוך כאורך הגלות משני קצותיו והיו עסוקים בלדבר בטלפון, או לריב ריבים קטנוניים ומסרסים כמו שקורה במשפחות האשכנזיות הכי טובות. להשלמת התמונה הייתה לאשכנזים מבשלת עובדת זרה, כי אם לא ידעתם, מאז שהאשכנזים ריססו את מרוקו סכין בדידיטי בשנות החמישים, הם טחונים בכסף.

 

 

חגורת צניעות מפלסטיק

 

 

היחיד שיצא מכל הפרק סבבה זה דדי, שעוגמת הנפש היחידה שלו הייתה התמודדות עם אחיה הקטן והערס (והמזרחי אם תהיתם) של החברה החדשה שלו. האח בן ה12 דאג כי דדי לא יניח ולא טלף אחד חרמן על גופה של אחותו, ולהשלמת המטאפורה דאג לאבזר את אחותו בחגורת צניעות אורגינל מפלסטיק קשיח, שבעיקר נראתה כמו חלטורה זולה של ההפקה. בסוף הפרק הז'אנר גובר על העלילה וכולם יוצאים מופסדים מכל הכיוונים.

אז נכון שנאור ניסה להוכיח לכולנו כי לכל עדה צרה משלה ודרך משלה להגיד שלום.

 

הבעיה היא שמה שעבד לקישון ב"סלאח שבתי" לפני שישים שנה בצורה מבריקה, מתקשה להתרומם אצל נאור ציון בישראל 2011. אצלו זה בעיקר מרגיש לעוס, טחון וממוחזר. וזו גם מה שמסתמנת כבעיה של העונה החדשה. כבר ראינו את זה, ואם לא אצל נאור ציון אז "בחיים זה לא הכל" ואם לא שם אז בכל מופעי הסטנדאפ באשר הם.

 

 

ערך החבר'ה במדינת ישראל כבר מזמן קיבל מקום של קודש. מהמילואים ועד בית הקפה השכונתי, חבר'ה זה המקום הנכון להיות בו. גם "רמזור", שהיא בעצמה סדרת חבר'ה מובהקת, זכתה להצלחה פנומנלית בעיקר בלבנט, ואולי מאותן סיבות בדיוק גם "החברים של נאור" הצליחה לזכות, בצורה מפתיעה, בעונה מספר שלוש.  כי אין כמו לחזור אחרי יום עבודה מפרך במיוחד, לפתוח את הטלוויזיה ולקבל קצת חבר'ה בפריים טיים. ואם ביחד עם זה גם מקבלים בדיחות משומשות, קלות לעיכול שכבר שמענו ודורשות מאתנו אפס מאמץ, מה טוב.

תגיות