אתמול (15.6) יזמה ח"כ אורית זוארץ מקדימה, בשותפות פורום תקציב הוגן, דיון בכנסת,בנושא הטמעת חשיבה מגדרית במדיניות ובתקציב הרשות המקומית. לכבוד הדיון הוזמנה לשאת דברים גב' גרטרוד אסטרום יועצת לשעבר לממשלת שוודיה לענייני שוויון בין המינים ויוזמת של שיטה להטמעת חשיבה מגדרית ברשויות מקומיות. שיטה אשר אומצה ברחבי אירופה.


בדיון הציגה הדוברת את האופן שבו נכון וצריך לשלב תביעה זו של ה- OECD  בתוך המערכות הקיימות ולייצר חקיקה אכיפה ותקצוב ממוגדרים, על מנת שאפשר יהיה לקדם שוויון. בתרגום של תפיסה זו לארץ, ניתן לזהות קשיים רבים, החל ממידת המוטיבציה, וכלה באופן הפעולה.


ראשית, היועצות ברשויות, הגם שתשגנה את הידע הדרוש על מנת לייצר תהליכים משמעותיים, לא תוכלנה במסגרת הזמן המועט שיש להן והתקציב המועט עוד יותר, להוביל תהליכים כאלה לבדן. ללא ליווי צמוד של ראשי הערים (כן הם עדיין ברובם גברים) תמיכה של חברי המועצה (כן הם ברובם גברים) ועזרה מתקצבת של המנכ"לים ברשויות (כן, הם ברובם גברים), ידיה של היועצת, כבולות.


אמת, לשכנע אותן בחשיבות הנושא זה צעד ראשון והכרחי, לצייד אותן בידע ויכולת לשווק אותו זה צעד שני הכרחי. ועל כך אני מריעה לאורית זוארץ אשר ביחד עם ורד סוויד יו"ר הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה, ועוד נשים יקרות אחרות, מובילות את הכיוון שבו יועצות למעמד האישה ברשויות, יוכלו לתת תוכן משמעותי לתפקידן ולהוביל תהליכי הטמעה של חשיבה מגדרית.


אם אפשר לראות מה הדיון משקף, זה על ידי מי שהיה לא כוח לקחת בו חלק ולהישאר עד סופו? אתם מתארים לעצמכם שלמרות שהוזמנו ראשי ערים לא נכחו (ממש לא), כך גם לא ראשי מועצות(ממש ממש לא), או חכים (למעט אחד מקדימה, ח"כ דר' דורון אביטל, ועוד אחד שרק בא לברך וללכת, ח"כ אריה ביבי) אף היו חלק מהיועצות שהתקשו לשאת ולעכל את הדיון ולהתחבר לתכניו. מכיוון שתהליך זה, עדיין, נתפס מתנהג ונחשב כבעיה של נשים למען נשים. הרי שככזה הוא עתיד להישאר נושא מודר ומשני, גם על שולחן ראש הממשלה וגם על שולחן ראש העיר. לכן גם בחוויה של חלק מהיועצות את תפקידן. לפיכך ימשיך להיות ניזון מפירורים תקציביים ומשיירי הזמן של מקבלי ההחלטות.


כאשר מספרת גברת גרטרוד אסטרום על שוודיה ועל העיקרון הבסיסי המוטמע שם כחוק שחייב להיאכף, שבו כל אחד ואחת זכאים לחיות את חייהם באופן המיטבי. היא כבר מתארת מסד אופטימאלי ליצירת שוויון. כזה שאנו יכולים ללטוש כלפיו עיניים מקנאות ולהתרשם מהמרחק הגדול שעלינו כחברה, לגמוא עד הגיענו לשם. שכן על תשתית של חוק כזה, קל הרבה יותר להטמיע חשיבה מגדרית. וזה עוד לפני שחיברנו מגדר למעמד, לאום, ומוצא. חיבור שבישראל מאתגר, עוד יותר, את משמעות תהליך ההטמעה.


ובהקשר זה, ידוע שתהליך הטמעה דורש זמן וסבלנות. כיצד נשכנע את כל מי שמתעסק עם ביטחון ובעיות קיום והישרדות, שלמרות שבכל יום עולות על שולחנו בעיות דחופות המחייבות טיפול מידי, עליו לטפל  בתהליך הטמעת חשיבה מגדרית. כי זה לא לוקסוס? את מי זה בכלל מעניין לשמוע שמדובר בתופעה ראוי חברתית ונכונה כלכלית. בסופו של תהליך?


למי יש כוח, להשתתף בו ואף לחכות לסופו, כדי להתרשם מהתוצאות?


 


הכותבת מנהלת את מרכז דפנה באוניברסיטת בר אילן

תגיות