אהההה... עכשיו הבנתי. ביבי, השובב הזה, בכלל עושה את הכל בשבילנו, פעילי המחאה! ואני אסביר:

 

איך לא ראינו את זה עד היום?! כל השנה האחרונה אנחנו משמיצים ועוקצים את ביבי ונבחרת שטייניציו, נועצים בהם סלוגנים מושחזים מעל שלטי פוליגל מאולתרים, תובעים מהם להתפטר מייד ולאלתר. והנה מסתבר (ולחשוב שזה היה שם כל הזמן על הקיר) שכל החבורה הנהדרת הזו בכלל פועלת לטובת, שלא לאמר בשליחות, אנשי המחאה ותומכיהם.

 

כן כן, זאת האמת. ייתכן שאני חושף כאן קונספירציה מורכבת מאוד. יכול להיות שאני אפילו פוגע באינטרסים של עצמי. אבל האמת חייבת להיאמר, ולו כדי להציל את מה שנשאר מכבודם האבוד של מנהיגינו. מדיניות ממשלת ישראל מכוונת למטרה אחת לשמה, ורק לשמה, היא חותרת ללא לאות: קידום המחאה החברתית בישראל.

 

האמת הזו התגלתה לעיני במלוא הדרה בשבוע האחרון כשנתניהו ושטיניץ שיגרו לאוויר המהביל צרור מפואר של גזרות. חליפת הקיץ שהכינו לנו זוג האנשים היקרים האלה ועוזריהם, כמו תפורה במיוחד למידותיה של החיה המוזרה הזו הנקראת מעמד הביניים, שזה בעצם כולנו.

 

למקרה שקצרי הרואי שבינינו עדין לא רואים את התמונה, תנו לי להסביר: כבר מתחילתה של המחאה, ניכר היה בה שהיא נולדה עם תקרת זכוכית בילט אין. לא צריך להיות מגיש תוכנית טלוויזיה חלקלק וזחוח עם חליפה חסינת קמטים, כדי לנבא שיהיה מאוד קשה למעמד הביניים הישראלי להסביר למה בעצם העסק כל כך רקוב. הלא במבט מהצד החיים נראים כאן הפי הפי. האבטלה שומרת על מימדים נסבלים, התל"ג בסדר יחסית (ליוון), ואיפה שאתה לא זורק אבן יש בית קפה שבו יודעים להכין אמריקנו מתקבל על הדעת.

 

אז מה רע? בשנה הראשונה עוד נדמה היה שאנשים מצליחים איכשהו להסביר את עצמם. אבל מיום ליום זה נהיה קשה. היום, אפשר לשמוע יותר ויותר את הפזמון הבא: "תאמין לי, כלום לא יקרה עם המחאה הזאת. ואתה יודע למה? כי כל חברה האלה שבעים, זה למה. אנשים שבעים לא יוצאים לרחובות. אז יוקר המחייה טיפה כבד? לוקחים עוד עבודה. מה יש? החלוצים שבאו לכאן לא עבדו קשה? יהיה בסדר. יש לנו ארץ נהדרת!"

 

אכן, בעיה. עכשיו לך תתחיל להסביר שזוג שנאלץ לעבוד ביחד 110 שעות שבועיות(!!!) רק בשביל לסגור את הפינה של גן+שכ"ד+קניות בסופר, זה לא באמת חיים. לך תתמודד עם העובדה שהיציבות הכלכלית של המשפחה שלך עשוייה להתמוטט בכל רגע, במקרה שיסתבר שצריך, נניח, להחליף רדיאטור באוטו, או לעשות טיפול שורש לילד. אנחנו כל הזמן עומדים על הקצה ? ממש על הקצה ? אבל עדין מחזיקים מעמד. ובינתיים בחוץ השמש זורחת, המדוזות נעלמו מהים, ואולי תהיה לנו מדליה אולימפית.

 

ואז בא ביבי, עם הגזרות של השבוע, ונותן לנו בדיוק את הדחיפה הזו האחת, הקטנה, שהיינו זקוקים לה. כל כך אלגנטי, כל כך מדויק. מעשה ידי אומן: העלאת המע"מ מכוונת (ופוגעת) בול בפופיק, ומוסיפה לנו למשכנתא בדיוק את הלבנה האחרונה, שסותמת את הגולל מעל הסיכוי לגמור את החודש. בינתיים הילדים שלנו ילמדו בכתה של 40 תלמידים ומורה אחת (אם זה נשמע לכם כמו שם של סרט אימה, אתם צודקים), כי קברניטי השלטון, חסידי המחאה, זיהו את הפוטנציאל המסוכן לתקווה גם בחוק לצמצום מספר התלמידים בכתה.

 

 

ממש כפי שיירטו את הסעיף המפחיד בחוק ההסדרים, העוסק בסבסוד שכר לימוד בחוגים מסויימים. עוד במחסנית הייאוש: קיצוץ בקצבת השלמת הכנסה, קצבאות לנרדפי הנאצים ולמשפחות חיילים שנספו במערכות ישראל ובפעולות האיבה, הקצבה לנכי הפוליו, קצבאות לעולים חדשים, ועוד ועוד. לא ינום ולא יישן שומר האוצר. רק לצורך סגירת מעגל החיים משני הצדדים, הקפידו גיבורי ישראל לקצץ במענק הלידה מצד אחד, ולהעלות את גיל הפרישה לפנסיה מין העבר השני. נראה שכשנגיע סופסוף לגבורות, נמצא את עצמו שולחים קורות חיים למשרדי כוח אדם.

 

והנה לפנינו ימות משיח ממש. בגל המחאה הבא הרחוב יוצף. מובטלים בני 67 יצעדו עם מעוקלי דירות, בעלי עסקים קטנים שקרסו שכם אל שכם עם סטודנטים שנשרו מהמערכת. הורים שכולים, עולים חדשים, ניצולי שואה, מילואימניקים, הורים לתיכוניסטים, גמלאי צה"ל, אחיות. כולם, ללא יוצא מין הכלל, עם ייאוש אמיתי ורעב אוטנטי ועמוק. סוף סוף,  נקבל מעצמנו הכשר רשמי לצאת לרחובות. כך תצמח תנועת המחאה ותגדל, ונדע ימים מפוארים כמו שלא העזנו לחלום מעולם.

וכפיים לביבי ושטייניץ, אדריכלי הקטסטרופה.

לבלוג של עמית גל a creativefool.com