הבחירות בארהב: לעמוד ב-0 מעלות בתור לקלפי
"אווח שייגמר כבר" - זו הייתה האווירה הרווחת בתור הארוך שהשתרך מחוץ לקלפי בוושינגטון די סי הבוקר. מד החום (או הקור, אם תרצו) הורה על 3 מעלות צלזיוס. הקור מקפיא והשעה מוקדמת, וכולם מנסים להצביע לפני העבודה, שכן אם זה היה יום חופש רשמי, כולם היו הולכים לקניות בסייל והיו עוד פחות מצביעים מכמות האנשים שטורחים להתייצב.
מפתיע איך אמריקאים שלא מצליחים להגות את העיצור "ח" כמעט באף מילה שהם מנסים ולא משנה כמה הם מתאמצים, אומרים אותה יופי יופי במבטא מזרח תיכוני מושלם כשזה מגיע במילה: "אוווח".
האאוחח של הבוקר הזה ביטא לא רק את זמן ההמתנה לקלפי , שהיה בממוצע שעה ורבע, אלא חודשים ארוכים של קמפיין, שגם מכורי האקטואליה הקשים ביותר חיכו שייגמר. הפרסומות בטלוויזיה ובתחנות הרדיו משודרות כבר חודשים ארוכים, עשרות פניות בשבוע מציפות את תיבות הדואר האלקטרוני של כולם בבקשה לתרום, עליות וירידות המתח של הוועידות המפלגתיות, האסונות והסופות ? כל הדברים האלה כבר יצאו מכל החורים. האמריקאים פשוט רוצים רק לגמור עם זה כבר. הם רוצים לדעת מי הנשיא. הם רוצים למות עליו או לתעב אותו ולהמשיך הלאה.
קבוצת של שמונה אזרחים ותיקים ירדה מואן לבן עם לוגו של בית אבות מקומי.על אף שחלקם נעזרו בהליכונים ומקלות הליכה הם התקדמו לאיטם לסוף התור שכבר גלש הרחק מעבר לעיקול הכביש. "יש לנו זמן יותר מלרומני" צחק אחד מהם, ובו ברגע צוותים של הטלוויזיה היפנית, הפרואנית והחדשות המקומיות בספרדית עטו עליו כדי שיגיד את זה שוב למצלמה. ככה זה כנראה במזג אויר כזה. בקור של פריזר, אף אחד לא משעשע את הצלמים בעזרת טישירט מצחיק או כובע מצחייה עם כיתוב דבילי. כולם עטופים במעילים וכובעי צמר וכפפות. התקווה היחידה לקצת כיף היא בחצאי בדיחות שאנשים מוכנים לומר למצלמה. בשלב הזה של היום, אותם זקנים היו הדבר הכי רועש באזור.
מאחר ומלבד ההצבעה לנשיאות, מצביעים היום גם על הצעות חוק שונות שמובאות להכרעת העם, וגם לשורת תפקידים מקומיים כמו יושבי ראש ועדות הוראה, אתם יכולים לתאר את כמות הפרסומות והמודעות שהציפו את המרחב הציבורי. אם רוצים להבין איך זה נראה, דמיינו שהבחירות לכנסת, הבחירות המקומיות, בחירת הרמטכ"ל, משפט קצב, בחירת ים המלח לפלא תבל, מצעד הגאווה והקמפיין של הילד שלכם לוועד בית הספר נופלים על אותו היום.
ס ח ר ח ו ר ת. בארץ היו בשלב הזה על הרצפה יותר פליירים מבטון ורוב שדרני הרדיו כבר היו מאבדים את קולם.
באופן מפתיע, זה לא מרגיש הבוקר כאילו שהעיר לבשה חג. האווירה נינוחה כהרגלה, לא רואים יותר מדי שלטים ברחובות, משאיות לא עוברות ברחוב ומשמיעות ג'ינגלים ברעש מטריד. כאילו זו לא בירת הפוליטיקה העולמית.
זה קצת לא הוגן לכנות אותה ככה, את וושינגטון, כי בסופו של דבר, רוב האנשים שמגיעים בבוקר לעיר לא ממש גרים בה, וסביר שהצביעו או יצביעו במרילנד או וירג'יניה השכנות. אבל עדיין. קצת צבע, קצת דרמה, הלו? יש כאן תיירים, למען השם!!
כל מי שהצביע כבר, קיבל מדבקה קטנה בצבעי הדגל ועליה רשום "הצבעתי". האנשים ברחוב מסתובבים איתה בגאווה משל הייתה גופיית סוף.מסלול בצנחנים. ממש רואים הבדל בין מי שעונדים את המדבקה ומי שלא. העונדים, גבם ישר יותר, הליכתם זקופה ופניהם רעננות. חסרי הסטיקר נראים נבוכים מעט והולכים מהר יותר. בכל זאת, לא נעים. בירת הפוליטיקה העולמית. פדיחה.
התוצאות יתפרסמו הלילה (שלנו), באיזור השעה שש בבוקר בישראל ולכולם מצפה לילה לבן רווי אלכוהול בברים המקומיים. אז סוף סוף תיערך החגיגה האמתית ויבוא הפורקן האדיר. מי ייבחר כבר חסר משמעות. העיקר שיפסיקו להפציץ אותנו במיילים ומודעות. נמאסתם כבר.





React to WordPress