הכרתי משה סילמן אחד. לא, הוא לא הצית את עצמו, הסילמן השני שהכרתי נשרפה נשמתו.
 

פעם היה לו הרבה. היה לו מפעל משגשג, המדינה אהבה את המפעל המשגשג שלו כי הוא שילם הרבה כסף מיסים, המדינה לא דיברה איתו אז על אחריות אישית כי אז האישי שלו הפך לחברתי, הוא מימן את המדינה הזו, כן, כמו רבים אחרים.

התחילה האינתיפאדה ושם איבד את פרנסתו, חובות שנשארו בצד ההוא גמרו אותו, החלה נפילה שבתחילה חשב שיוכל לעצור אותה. לקח שתי הלוואות משני בנקים, החתים ערבים וחשב תקופה קשה שתעבור.

התקופה הקשה לא עברה. הגיעו עיקולים, חשבונות לא משולמים, אותו סילמן, ההוא, לא זה ששרף עצמו זה שרק נשמתו נשרפה, ישב במשרדי מס הכנסה, איש גדול, מרשים, הוריד חולצה והתחנן על חייו, זה הדבר היחיד שיש לי לתת, לא נותר לי כלום, אין לי אוכל לתת לבנות שלי, שילמתי מס הכנסה כל חיי.

 

לסילמן ההוא לא הקשיבו, החוב נותר ורק תפח למימדי מפלצת, הבנקים הפעילו את כל הערבים אך לא וויתרו על החוב. הבריחה החלה, סילמן ההוא לא שרף את עצמו אך פשוט החל לברוח, קשה לברוח בתוך המדינה שלך אבל אפשרי, ההוא ניתק קשר עם בנותיו כי אסור היה לדעת היכן הוא נמצא, גם סילמנים נוספים נפלו יחד איתו ולא בכוונה, לא היה לו שקל על התחת.

אחרי עשרים שנה הסילמן ההוא החליט לנסות ולהתחיל מחדש, שכר עו"ד, התחיל בבירור החובות.
הלוואות הבנקים החלו ב- 4000 שקל וכך גם מס הכנסה, בבירור החובות הם הגיעו לכמעט מיליון שקל, כל ניסיון להגיע להסדר (למרות העובדה שעורכת הדין הסבירה כי זה עלול להיות חוב אבוד אם הוא ימשיך לברוח) הביא אותו לאין כניסה, הוא הרים ידיים והחליט להמשיך לברוח.

הוא עבד (כמובן לא על שמו) והרוויח מעט והתנהל עם חשבון בנק (לא על שמו) בפחד גדול. בחברה בה עבד ראה איך לעשירים מוחקים חובות, איך עושים קומבינות עם הקפאות הליכים וממשיכים לצבור הון על חשבון המדינה ועובדים המרוויחים משכורות מינימום.
 

הוא ברח עוד קצת ומת.
 

הוא נפטר חסר כל, הותיר חובות עצומים, הוא קרא למדינה מדינת זבל. לסילמן ההוא, לא זה ששרף את עצמו, נסגרו כל הדלתות, מאיש עם בית וכל טוב, הוא נפטר במקלחת המרוחקת 20 מטר מהמכולה בה ישן.
 

סילמן ששרף עצמו החזיר אותי לתמונה בה אבא שלי יושב במשרדי מס הכנסה ומתחנן על חייו.

 

קולו לא נשמע.

___________________________________________________________________

עוד ב Onlife:

תגיות