לאחרונה נולדה תופעה חדשה/ישנה ברשת: אנשי מקצוע שמציעים את שירותיהם בחינם לנזקקים ואוכלוסיות מוחלשות. משירותי אינסטלציה לניצולי שואה ועד שיעורי נגינה לילדים עניים, כולם מתגייסים ומציעים את מה שביכולתם לתת. כי הבושה, הבושה, תעודת עניות לכולנו. ואני אומרת את זה בלי ציניות. מצבם של עניים בכלל וניצולי שואה בפרט מעורר את כל קשת התחושות שבין בושה שאין כדוגמתה לבין רצון עז להקיא בפניהם של כל נערי האוצר לדורותיהם. והצורך לנסות ולמחוק את הבושה הזאת, אפילו קצת, הוא אנושי ומובן, ובהחלט ראוי להערכה.

 

עוד ב Onlife:

 

אבל לי יש מן בעיה כזאת, שמחייבת אותי תמיד לתהות מה אחריותה של המדינה ומה חלקה. יש לי צורך כזה לשאול מה המדינה אמורה לעשות בשבילי ולא רק מה אני אמורה לעשות בשבילה.

 

הממשלה יכולה נוח - אנחנו נשנורר בשבילה

תסלחו לי, אולי אני מגזימה, אבל אני חושבת שבמדינה מתוקנת ניצולי שואה היו צריכים לבלות את כל חייהם באיזה בית הבראה מפנק על החוף, שותים מימוזות ומקבלים עיסויים, ואתם יודעים מה? מבחינתי מדינת ישראל אמורה גם לספק להם הירואין, אם זה מה שממש בא להם. כל שחשקה נפשם. עכשיו, ברור לי שזה כנראה לא ריאלי, אבל תסכימו איתי שבין זה לבין המצב שבו הם חיים כאן קיים פער די רציני, ויש עולם שלם של התנהגות קצת יותר אנושית ומוסרית באמצע.

 

כמובן שלא חייבים להיות ניצולי שואה כדי שזה יהיה לגיטימי לבקש עזרה. יש עוד אנשים בארץ שהרהיבו עוז והרשו לעצמם, ברוב חוצפתם, להזדקן. חלקם אולי דאגו מראש לפנסיה, אבל זה פחות התאים לחברים הטובים של השלטון, כך שאפילו את מעט הכסף שהקשישים האלה חסכו כל חייהם -  מישהו לקח, והוא עשה את זה בחסות המדינה. גם כל הנכים האלה, בכלל, מה הם כבר תורמים למדינה, בשביל מה הם טובים? ואפילו לא חייבים להזדקן או להיפצע. המדינה הזאת מתאכזרת לתושביה בכל גיל ומצב, היא לא מפלה אף אחד בקטע הזה. יש הרבה אנשים שהעזו להיכשל, ולא הצליחו להגיע ראשונים במירוץ האגרסיבי הזה אחרי הכסף, וקילו פלפלים עולה 14 שקל, ואין להם, פשוט אין להם מה לאכול.

 

אזרחים אדיבים עושים את העבודה של הממשלה

 

עכשיו, בשם האנושיות והאחווה שלנו, זה בעצם די נוח שנעזור אחד לשני, והמדינה לא תידרש לעולם לקחת אחריות על שום דבר. ככה, כמו שהיא אוהבת. נוח למדינה לקדם את מדיניות השנור שקצת התרגלנו אליה, כי זה מסיר ממנה את האחריות. כל זמן ששידורי קשת ופרויקט ההתרמה הגרנדיוזי "יום טוב" ממשיכים לשנורר כסף (ועל הדרך לגזור קופון) עבור כל המסכנים - בנימין נתניהו יכול להישאר רגוע. צביקה הדר ואבי ניר עושים בשבילו את העבודה, וחגיגת הפרסומות והפסאודו-נדיבות מעוררת לא פחות בחילה מהעובדה שיש מי שבאמת זקוק לנדבות האלה.

 

אמנים, שבעצמם בקושי מצליחים להתפרנס כאן רוב הזמן - מתבקשים להעניק את שירותיהם בחינם, כדי שחברה סלולרית, שעושקת אותנו על בסיס קבוע, תוכל להפריש כמה שקלים תמורת עוד פרסומת וזמן מסך שהיה עולה לה הרבה יותר בימים כתיקונם. וכולנו כאחד יכולים למחות דמעה נרגשת על נדיבותו של העם היהודי ואיך כולנו אחים שדואגים זה לזה, להמשיך להגיד לעצמנו שבמדינת ישראל, אם אתה נופל ברחוב, כולם ישר באים לעזור לך, לא כמו האירופאים, הקרים האלה.

 

מתעקשים על שיוויון חובות במקום על שיוויון זכויות

למדינת ישראל נוח גם שנמשיך לצעוק "שיוויון בנטל", כי זאת בדיוק הגישה שמבלבלת אותנו. נניח בצד רגע את הדיון הצה"לי, כי זה לא הנושא, ונתייחס ל"שיוויון בנטל" כאל קונספט. במקום שנתעקש על שיוויון זכויות, בו המדינה עושה עבורנו את מה שהיא מואילה בטובה לעשות רק עבור קומץ נבחרים מדושנים, אנחנו מתעקשים על שיוויון חובות. גם הוא חשוב, אבל הבעיה כרגע היא יותר בזכויות שנשללות מאיתנו, ולא בחובות, שיש לנו די מהן. נכעס על אחרים שלא נדפקים מספיק כמונו, במקום לכעוס על אחרים שמקבלים את כל מה שנשדד מאיתנו.

 

זה כאילו שיש לנו איזה באג במוח, שלא מאפשר לנו לכעוס על המדינה או לבוא אליה בדרישות. אנחנו רק מבקשים משאר האזרחים לתת למדינה עוד ועוד, כמו שאנחנו נותנים, ואין לנו את היכולת לדרוש ממנה כלום בחזרה. אפילו כשזה לא עבור עצמנו, אלא עבור האנשים שברור לנו שזקוקים לעזרה הזאת. אז אנחנו נוריד את הראש, ונעניק את שירותינו בחינם, אפילו שגם אנחנו לא סוגרים את החודש, רק כדי שנוכל להתבייש פחות (אגב, הערה קטנה למצביעי ה"שיוויון בנטל": אם אתם חושבים שאחרי שנתניהו יסיים להעביר, בעזרתכם האדיבה, את התקציב הדרקוני שידפוק גם אתכם, אנחנו נראה פה גיוס המוני של חרדים לצבא - אתם עלולים למצוא את עצמכם מופתעים. רק אומרת).

 

ועדיין, בסופו של דבר, יש משהו באמת יפה ומחמם את הלב בנדיבות הזאת, כשאנשים שהם בעצמם קשיי יום מוכנים להעניק מעצמם כדי לשפר, ולו במעט, את איכות חייהם של אנשים חלשים מהם. ואולי, אם כולנו נתחיל לעבוד בחינם, מה שאנחנו די עושים גם ככה, ממשלת ישראל בכלל תוכל להוריד מעצמה את העיסוק המעיק והמיותר הזה ברווחה וכל השטויות האלה, ותתפנה לעסוק בנושאים החשובים באמת. הייתי אומרת איראן, אבל זה נראה לי קלישאה, אז אני אוותר. לא יודעת מה הם הנושאים שחשובים יותר מאיכות חייהם של אזרחי המדינה, מה יותר דחוף מהעובדה שקשישים נזרקים לרחוב ומחטטים בפחים, אבל אני בטוחה שביבי יודע.

תגיות