אגב פרשיית עמנואל רוזן שעלתה לכותרות בסוף השבוע האחרון, נשמעים קולות רבים, חלקם של "מומחים" שונים בתחום מניעת ההטרדה המינית, המפזרים ענני סימני שאלה - למה הנפגעות לא פנו למשטרה? האם ניתן לעשות משהו בלא פניה כזו? האם מדובר בעבירות פליליות בהכרח ואם לא - למה צריך אדם להיות מושעה מעבודתו?

 

עוד באון לייף:

 

אני מבקשת לפזר את העננים הללו בהפניה ברורה להוראות החוק למניעת הטרדה מינית. הנושא בו אנו עוסקים מעוגן בחוק ובפסיקות בתי הדין לעבודה ובהיותו נושא חוקי. התשובות שבחוק הן הן התשובות לשאלות הללו ולא עמדותיהם המוסריות או הרגשיות של פרשנים שונים.

 

3 דרכים של תלונה

החוק למניעת הטרדה מינית קבע באופן ברור כי הטרדה מינית, כמו גם התנכלות בעקבות הטרדה או תלונה על הטרדה, הינה עבירה פלילית ועוולה אזרחית. החוק קבע שלושה מסלולי פעולה וטיפול אפשריים במקרה של פגיעה על רקע הטרדה מינית או התנכלות בעבודה:

 

הראשון: מסלול פלילי - הגשת תלונה למשטרת ישראל. תלונה שכזו נחקרת על ידי המשטרה, במקרה שנמצא בה ממש היא מועברת לידי הפרקליטות וזו מחליטה אם להגיש כתב אישום נגד החשוד. ככל שמוגש כתב אישום שכזה, הנאשם מועמד לדין פלילי וככל שהוא ימצא אשם יכול בית המשפט להטיל עליו עונשים שונים שהחמור בהם- מאסר בפועל.

 

השני: מסלול אזרחי  - הגשת תביעה אזרחית לבית הדין לעבודה בגין הפגיעה. במקרה זה רשאית הנפגעת לתבוע את המטריד, כמו גם את מקום העבודה וככל שתזכה תקבל מהם פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מההטרדה או ההתנכלות. החוק אף מכיר בכך כי הטרדה מינית בהכרח מותירה נזקים אצל המוטרדת, גם אם לא ניתן לכמת נזקים אלו, ולפיכך קובע פיצוי ללא הוכחת נזק בגובה מקסימלי של 50,000 ? (מוצמדים משנת 1998 ועומדים היום על סכום של מעל 70,000 ?) שבית הדין רשאי לפסוק למוטרדת.

 

המסלול השלישי:  בירור בתוך מקום העבודה. מסלול זה מאפשר למוטרדת להגיש תלונה אצל המעסיק שלה ומחייב את המעסיק לטפל ברצינות וביעילות בתלונה שכזו. וכן לפעול על מנת להגן על הנפגעת ולמנוע הישנות הפגיעה בה, בין אם על ידי הרחקת המטריד ממנה ובין אם באמצעים אחרים מתחום דיני המשמעת. היתרון המובהק במסלול זה הוא שהוא מאפשר למוטרדת להמשיך ולהגיע לעבודתה, תוך שמעסיקה מגן עליה מפני פגיעה נוספת. נפגעות רבות אינן חפצות בהליכים פליליים על כל משמעויותיהם ואינן חפצות בפיצוי כספי, אלא אך ורק שההטרדה תיפסק ושהן יוכלו לעבוד בסביבה מוגנת ובטוחה עבורן.

 

 

האם יש לכן נציגה במקום העבודה?

המחוקק, כמו גם בתי הדין, הקנו חשיבות רבה למסלול שלישי זה. המעביד הוא גורם יעיל ביותר במניעת הטרדה מינית במקומות עבודה - הוא קרוב לעובדיו, חב כלפיהם חובות נאמנות גבוהות, יש לו כלים לקבוע עבורם כללי התנהגות רצויים במקום העבודה ויכולת לטפל במהירות וביעילות בתלונות שמתעוררות. משכך, אף הותקנו תקנות הקובעות את חובותיו של המעביד ומפרטות אותם. בין היתר, על כל מעביד, קטן וגדול, למנות אחראית למניעת הטרדה מינית במקום העבודה, לפרסם את שמה ואת דרכי הגישה אליה ולפרסם תקנון בקרב עובדיו המסביר מהי הטרדה מינית וכיצד ניתן לפעול במקרה של פגיעה.

 

מעביד שלא ממלא אחר הוראות אלו בחוק חשוף לתביעות מצידה של נפגעת ולתשלום פיצוי בגין מחדליו ככל שזו עברה ההטרדה המינית בתקופת העסקתה. יתרה מכך, המחוקק אף מחייב את המעסיק לפעול בכל מקרה בו נודע לו על חשש להטרדה מינית. המעסיק אינו צריך להמתין לתלונה של העובדת, די בשמועות ממשיות במקום העבודה המייחסות לפלוני הטרדה מינית של אלמונית על מנת שהאחראית למניעת הטרדה מינית בעבודה תפתח בהליכי בירור תלונה. ככל שתימצא כי הייתה הטרדה - תמליץ למעביד לנקוט באמצעים כנגד המטריד.

 

החופש לבחור בכל אחד ממסלולי הפעולה, או בכולם גם יחד, נתון לנפגעת. ברצותה - תגיש תלונה במשטרה, או תביעה בבית הדין וברצותה תמנע מכך. כך או כך, חובתו של המעביד לפתוח בהליכי בירור כשנודע לו כי אחת מעובדותיו מוטרדת מינית בעבודתה אינה נסוגה בפני הגשת תלונה במשטרה או הימנעות מהגשתה.

 

מנהלים בכירים חייבים להגיב

לעניין זה, חובתו של המעביד היא חובתם של הבכירים במקום העבודה. ככל שידוע למנהל בכיר כי עובדת מוטרדת מינית, חובתו להפנות את העניין לטיפולה של האחראית למניעת הטרדה מינית. בתי הדין החמירו וקבעו כי אף במקרה שמנהל שומע תלונה שכזו מפי עובדת אשר מבקשת באופן מפורש כי תלונתה לא תבורר ולא תועבר לאחראית למניעת הטרדה מינית, חשוף המעסיק לתביעה ככל שמנהל שכזה לא העביר את התלונה לבירור.

 

חובת המעביד לברר חורגת מעניינה של הנפגעת הפרטית. היא נוגעת למיגורה של התופעה הפסולה של הטרדה מינית ולהגנה על כלל העובדות המועסקות במקום העבודה. בהיותה של ההטרדה מינית דפוס התנהגות שחוזר על עצמו פעמים רבות על ידי אותו מטריד - אי טיפול בתלונתה של אחת עלול להפוך במהרה לשורה של נפגעות שהיה בידי המעביד למנוע הפגיעה בהן.

 

טוב יעשו מעסיקים אם יפעלו ליידוע כלל העובדים שלהם - עובדים ועובדות, מנהלים ומנהלות, בדבר זכויותיהם וחובותיהם מכח החוק למניעת הטרדה מינית ויפעלו באופן מיידי וללא דיחוי לבירור כל מידע על הטרדה מינית המגיע אליהם.

תגיות