אתמול נעצרתי בהפגנה מול יאיר לפיד על ששוטר הטריד אותי מינית. זה פוסט שנכתב עם דמעות בעיניים, כי את הפחד שהרגשתי אתמול, את חוסר האונים, באותו הרגע שעמדתי עם כרמן אלמקייס-עמוס בחורשה מבודדת מאחורי ביתו של יאיר לפיד, לא הרגשתי מעולם.

 

עוד ב Onlife:

 

אני מספרת את זה פה כי כשהגעתי לתחנה, השוטרים אמרו שאני משקרת. אבל זה מה שקרה אתמול:

 

אתמול (מוצ"ש), לקראת סוף ההפגנה מול ביתו של שר האוצר, כרמן ואני ניגשנו לבד מאחורי הבית של יאיר לפיד לבדוק האם נשארו מפגינים מאחור. כשהגענו לשם, היו שם בערך 10 שוטרי יס"מ שעמדו במקום. לא פנינו לשוטרים, עמדנו בצד ודיברנו אחת עם השנייה.

 

כמה שוטרים החלו לזרוק אלינו הערות ולסנוור אותנו בפנס, וכשביקשנו מהם להפסיק, הם צחקו ואחד השוטרים הסתכל אליי ושאל אותי אם באתי לחפש בולבולים. שאר השוטרים מתפקעים מצחוק, והוא שואל את זה שוב בוריאציות שונות.

 

קפאתי במקום. הסתכלתי מסביבי, וראיתי שאנחנו 2 נשים לבד והם עשרה.

 

כוחות הביטחון שאמורים להגן עליי הם אלו שמטרידים אותי עכשיו, ומה אני יכולה לעשות? להתקשר למשטרה? לצעוק? אנחנו רחוקות ואף אחד לא ישמע.

 

אחרי שיצאתי מהשוק הראשוני, ביקשתי מהשוטר להגיד שוב את מה שהוא אמר והוא חייך וצחק. כרמן הוציאה את הפלאפון שלה והחלה לצלם את השוטר, כששתינו מבקשות ממנו להזדהות ולהגיד שוב את מה שהוא אמר. השוטר שיקר, המציא לנו שם ואז חטף את הפלאפון של כרמן תוך כדי שהוא מעקם לה את היד וזרק לה אותו רחוק.

 

כרמן אלמקייס-עמוס נלקחת למעצר (צילום: ערן עוז)

 

בשלב הזה, צעקנו על השוטר "מה נראה לך שאתה עושה?" וכרמן התחילה לצעוד לכיוון המקום בו אליו הפלאפון שלה נזרק. השוטר, שכנראה הבין באותו הרגע את חומרת המעשה שלו, התחיל לרדוף אחרי כרמן ולהרביץ לה, ואני שעמדתי מאחוריו ביקשתי ממנו להפסיק.

 

הוא כנראה החליק אבל האשים את שתינו בנפילה שלו ואז כל חבורת הגברים הזאת התפצלה - חלקה זינקה על כרמן שכבר הייתה על הרצפה והשאר, שלושה או ארבעה, צעקו עלי "חכי תראי מה נעשה לך עכשיו".

 

אותם שוטרים שמקודם ראו בהטרדה שלנו כשעשוע, רודפים אחרי ואני רצה כי אני פוחדת על החיים שלי. כי אנחנו לבד והם מגובים. הם יכולים לעשות מה שהם ירצו, וכל עוד קשר השתיקה יישמר, זאת המילה שלהם מול שלנו.

 

אחרי כמה מטרים, כשהסתובבתי ולא ראיתי את כרמן, עצרתי במקום ואז שלושה שוטרים הפילו אותי לרצפה, ולמרות שלא התנגדתי רכנו מעליי, דחפו לי את הראש לרצפה, נגעו בי באיברים מוצנעים כביכול כחלק מהמעצר, עיקמו לי את הידיים והשאירו לי חבלות על הגוף.

 

הכתף של כרמן (צילום: שיר אלוני)

 

_ _ _

 

כרמן ואני מואשמות בתקיפת שוטר. וכשהגענו לתחנה, השוטרים לא האמינו לנו. יותר מזה, השוטר המטריד הגיע ואמר לי "אני אראה אותך בבית משפט" תוך כדי שהוא מחייך.

 

אף פעם לא הרגשתי חסרת אונים כמו אתמול, יודעת שאני יושבת בתחנה, כבולה באזיקים, והוא מסתובב בתחנה, עובר לידי וליד כרמן ומחייך. מחייך כי המערכת לצידו, כי כל השטרים שהיו שם יגבו אותו, כי גם התקשורת הממסדית בחרה להאמין לגרסה שלו.

 

ואני? אני לא יודעת איך אני אמורה להסתובב במרחב הציבורי בתור אישה יותר. שוכבת במיטה עכשיו וכל הגוף כואב לי, כל פעם מגלה עוד מכה, ורק מקווה שהסיפור הזה יופץ. שהשוטר הזה יידע שאתמול לא היו לי כוחות מולו, אבל אני יודעת את השם שלו ואני יודעת איך הוא נראה ואנחנו באמת נתראה בבית משפט, אבל למרות מה שהוא חושב, כרמן ואני נדאג שהוא יהיה זה שיישב על ספסל הנאשמים.

 

ממשטרת ישראל טרם התקבלה תגובה

 


לקריאת הסטטוס המקורי של ספיר סלוצקר-עמראן

לעדות של ליטל כהן-ביטון