מאת: יוליה פריליק

המשפחה לוחצת, התקשורת משדרת חיים אומללים ובדידות, אבל צעירות סיניות רבות בוחרות שלא להינשא ולא להביא לעולם צאצאים – כך פורסם בכתבת תחקיר של רשת CNN, הבוחנת את התופעה ההולכת ומתרחבת.

 

עוד ב Onlife:

 

לחיות בעוני ובצפיפות - אבל לפחות להיות חופשיות

בחברה הסינית יש אפילו מונח מיוחד לנשים שנשארות רווקות, Sheng nu בסינית, שפירושו Leftover Women באנגלית, "שאריות של נשים". בפועל מדובר ברווקות משכילות, המתמודדות מדי יום עם לחצים מצד החברה הסובבת אותם, ובראשה המשפחות שלהן, ובכל זאת הן בוחרות שלא להתחתן. לא מדובר בנשים ובצעירות הכמהות להינשא ומסיבה זו או אחרת לא מצאו את בחיר לבן, אלא בכאלו שהחליטו לא להינשא לעולם. המונח המקסים הזה, אגב, הוטבע לראשונה ב- 2006 בגרסה הסינית של קוסמופוליטן, והוא מתכוון לכל אישה מעל גיל 27 שלא נישאה. נכון להיום, מצביעים הנתונים על 1 מתוך 5 נשים בגילאי 29-25 שאינה נשואה.

 

ולא שיש להן מצוקת גברים, שם בסין, לא על הנייר בכל אופן: בשל החוק הדרקוני שנחקק בסין ב- 1979 האוסר על הבאת יותר מצאצא אחד לעולם, משפחות רבות העדיפו, אם להתנסח בעדינות, בן זכר. הדבר יצר חוסר איזון ביחס בין כמות הגברים לכמות הנשים, פער שעומד כיום על 120 גברים לכל 100 נשים, ומעריכים כי המצב רק יחמיר על אף ההקלות בחקיקה.

 

לשם המחשת התופעה רואיינה ל - CNN צעירה סינית שכונתה זאנג יו (שם בדוי). זאנג יו, בת 26, עברה לאחרונה מאזור כפרי בחבל יונאן לשנחאי כדי לחיות בגפה, הרחק מהמשפחה הכפרית שלוחצת עליה להתחתן ומהר. לדבריה, החברה הסינית מפנה לעבר צעירות כמוה אצבעות מאשימות, כשבין היתר היא מואשמת שהיא אוחזת ברף ציפיות גבוה מדי לגבי בן זוגה הפוטנציאלי. אולם זאנג יו בכלל לא מחפשת בן זוג, היא נשבעה שלא להתחתן ויהי מה. זאנג יו סולדת כמובן מהמושג Sheng nu. לדבריה, המושג הומצא כדי לאלץ נשים לחזור בחזרה לבתיהן בכפר ובסופו של דבר להינשא. במילים אחרות: לדכא נשים.

 

אם עולים לכם בראש דימויים של רווקות תוססות בעיר הגדולה כמו בסרטים ובסדרות אמריקאיים, תשכחו מזה. צעירות רווקות כמו זאנג יו מגיעות לעיר הגדולה חסרות כל, מתקשות במציאת עבודה ונאלצות לחלוק חלל מגורים עם עוד עשרות צעירים וצעירות. בסופו של יום, זאנג יו מרוצה מההחלטה ונהנית מהחופש שלה. היא אמנם עדיין במיעוט אך כאמור - המגמה הולכת ומתרחבת.

 

המשפחה לוחצת להתחתן, ומהר. חתונה בסין (צילום: עדו ניב)

 

למה? כי נשים חיות במלכוד

מוסד הנישואין רע לנשים בסין ובמזרח הרחוק. הנתונים הרשמיים של ממשלת סין מדברים על כך שרבע מהנשים חוות אלימות מצד בני זוגן, אולם פעילות למען נשים בסין טוענות שהנתונים האמיתיים גבוהים בהרבה, ונשים רבות פשוט לא מודות בכך.

 

בנוסף, חוק מ-2011 אף החמיר את מצבן של הנשים הסיניות הנשואות מבחינה כלכלית. על פי החוק החדש, הבית של בני הזוג שייך למי שרשום על שטר המכר כשב- 70 אחוז מהמקרים מדובר בגבר, למרות העובדה שנשים רבות השתתפו כלכלית ברכישת הבית.

 

גם בתי המשפט והחוקים להגנה מפני אלימות לא מיטיבים עם נשים, והן מוצאות את עצמן חסרות כל הגנה. צעירה סינית נוספת שהתראיינה לכתבה סיכמה את זה בצורה הטובה ביותר: "מוסד הנישואין טוב לגברים. כשהאישה נפגעת - אין מי שיגן עליה ועל הזכויות שלה, ולכן הדבר ההגיוני לעשות הוא להישאר רווקה".

 

התופעה, שפעם נחשבה שולית, הולכת ותופסת מקום מרכזי במדינות נוספות במזרח הרחוק. בתאילנד עולה בהתמדה שיעור הגירושין, בדרך כלל ביוזמת נשים הסבורות שבעל משמעו עול. לייקי ומריסה (שמות בדויים) הן שתי נשים תאילנדיות שהסכימו לספר לי על הנושא.

 

לייקי, מדריכת טיולים ותיקה כבת 50, מודה בפה מלא כי נשים רבות באסיה חשות שגברים הם חסרי תועלת, שהם חלשים פיזית ומנטלית. "יש כמובן גברים טובים, אבל מדובר במספר זניח לעומת אלו שלא שווים הרבה. נשים רבות חשות שגברים הם נטל ובוחרות לחיות לבד". מריסה, כבת 60, גרושה שנים רבות, האוחזת במשרת ממשל בכירה בתאילנד, סיפרה בגילוי לב שהיא לא זקוקה לבעל ושהיא מסתדרת מצוין בלעדיו, כולל מבחינה כלכלית.

 

נשים בתאילנד שומרות על עצמאות כלכלית

דינה היימן, אנתרופולוגית (בדגש על לימודי נשים), מרצה ומדריכת טיולים למזרח הרחוק, אומרת שלא מדובר בתופעה שולית כלל וכלל. "בטח שהתופעה קיימת, ולא רק בסין אלא במדינות רבות במזרח הרחוק. ביפן גיל הנישואין הוא אחד הגבוהים בעולם ויש שם תופעה שנקראת 'גירושי נאריטה', על שם שדה התעופה בטוקיו. זוגות נישאים ויוצאים לירח דבש, ובמהלכו מגלה האישה שבעלה הטרי לא בשל, ילדותי וחסר אונים, וכשהם נוחתים בנאריטה היא עוזבת אותו. נשים רבות ביפן לא מעוניינות כלל להינשא כי התפקיד של אישה נשואה הוא מאוד ברור וצר והן לא מעוניינות בו", מסבירה היימן.

 

"בתאילנד יש תופעה של גברים שלוקחים להם נשים משניות, ואז הנשים הראשיות נותרות לדאוג לעצמן", מוסיפה היימן. "בכלל, נשים תאילנדיות, למרות הדימוי הכנוע, נוטות להיות עצמאיות כלכלית. יש כפרים שלמים בתאילנד שבהן נשים מביאות איתן חזרה לכפר גבר מערבי, ולאחר שהן ממצות את יכולותיו הכלכליות הוא יכול להישאר או להתאדות מבחינתן. בקרב שבט המוסו בסין, המכונה שבט החד-הוריות, לא מתחתנים כלל, ונשים מקיימות קשר רומנטי ומיני עם גברים מתחלפים לשם הולדת צאצאים. הילדים שנולדים שייכים למשפחת האם והקשר שבין הנשים לגברים אינו בעל מאפיינים כלכליים, הוא מבוסס על אהבה הדדית בלבד, בעיקר כדי שלא יזכו להיות מעורבים בקבלת החלטות. הן שומרות את הכוח לעצמן. הן בעלות הבית והרכוש, והבעלות על הבתים עובר בין נשות המשפחה".

 

דב קלמן, ראש לשכת התיירות של תאילנד בישראל, מסביר שהוא מכיר היטב את התופעה. "נשים תאילנדיות לא נוטות לשוחח על חייהן האישיים ומטעמי נימוס אני נמנע מלשאול, אבל בכל שנות עבודתי עם גורמים בלשכת התיירות התאילנדית אני זוכר שרוב רובן של הנשים היו רווקות או גרושות".

 

נדמה שאפשר כבר לומר שמדובר בתופעה חברתית-משפחתית שמתבססת ולא בטרנד חולף. נשים בחברות מסורתיות ושמרניות מחפשות אלטרנטיבה לחייהן ולא פעם נוטלות את גורלן בידן, חרף הדיעה הרווחת בחברה שבה הן חיות. ואולי דווקא המוסדות החברתיים הם אלו שייאלצו לעבור שינויים כדי להתאים את עצמם לחברה האנושית המשתנה ללא הרף בעידן המורכב כל כך בו אנו חיים. ימים יגידו.

תגיות