הדו"ח של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, שהתפרסם השבוע, מציין עלייה של 45 אחוז בתלונות לנציבות בנושא של הטרדה מינית בעבודה בשנה האחרונה. אתמול (ג') התפרסם מחקר ישראלי חדש שמצא כי 69 אחוז מהרופאות ו- 62 אחוז מהאחיות הוטרדו מינית במהלך עבודתן בידי מטופלים.

 

עוד ב Onlife:

 

אני שואלת את עצמי מה השתנה. האם השנה החדשה מביאה עמה רוח של שינוי? האם ישנה עלייה במודעות של נשים וגברים לזכויותיהם? האם גדל האומץ לקום ולהתלונן? או שמא אכן ישנה עלייה במקרים של הטרדות מיניות בעבודה וניצול של מעמד וסמכות על מנת להשיג סיפוק צרכים אישיים, גם תוך פגיעה באחר? האם נורמות של ניצול, אינטרסנטיות ורווחיות כלכלית עדיין מעצבות את אופן ההתנהגות שלנו והיחס שלנו אחד כלפי השני?

 

איני יודעת בוודאות מה התשובה. אך אני יודעת שרובנו מפחדים לאבד את מה שכבר יש לנו, מפחדים משינויים, מפחדים לצאת כנגד מה שמקובל, גם כשחלקנו יודעים שהדרך שבחרנו עד כה אינה הדרך הנכונה. שינוי חברתי דורש אומץ, התבוננות כנה בתוך עצמנו, ומלחמה על מה שאנחנו מאמינים בו. ואולי לפעמים קל יותר לעצום את העיניים ולהמשיך הלאה, כאילו לא קרה כלום. קל יותר להשלים עם מה שכבר יש, כי הרי כבר התרגלנו לחיות עם זה.

 

שינוי אמיתי דורש השקעת משאבים

"זה קרה גם לי. אבל לא ידעתי להגיד שזו הטרדה מינית", "אז עכשיו כל דבר נהיה הטרדה מינית. כבר אי אפשר להחמיא לאף אחת. את לא חושבת שזה מוגזם?", "אני לא כל כך מבינה את הסיטואציה ואני רוצה להבין איפה אני עומדת, מה אני יכולה לעשות", "מה האחריות שלי כמנהל? איך אני יכול למנוע את זה?", "אני ממונה על הטרדות מיניות בעבודה, הגיעה אליי תלונה ואני אפילו לא יודעת ממה להתחיל".

 

המשפטים האלה, המבטאים חשש, בלבול וחוסר אונים, אך גם תהליך של פיתוח מודעות, הבנה ועוצמות, נאמרו לנו בשנה האחרונה. אנחנו, במרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, פוגשות את הא/נשים בשטח – מנהלים/ות, עובדים/ות וממונות/ים על מניעה וטיפול בהטרדות מיניות, שומעות את הקולות, הדעות, העמדות, ופועלת על מנת להעלות את המודעות לנושא הטרדה מינית בעבודה והדרכים למנוע אותה ולטפל בה.

 

על מנת לעשות את השינוי, מקומות העבודה נדרשים לעלות מודעות לחוק, לקיים הדרכות בנושא, למנות ממונה שתהיה אחראית על מניעה וטיפול בתלונות ולפעול ברוח החוק. כל אלה דורשים זמן, כספים, מאמץ והשקעה בהדרכות והכשרות לעובדים/ות ולממונות.

 

האם הדרכות כאלה לא פוגעות באווירה הטובה במקום העבודה?

חוסר הרצון להשקיע משאבים נובע לעתים מחוסר מודעות לחוק, מהתנגדויות למשמעויות החוק, מהפחד משינויים, או מקשיים בהשקעת הזמן והעלויות הכרוכות בהדרכות. גם ממונות בעצמן נמנעות לעתים מלהתמודד עם תפקידן בשל החשש להתמודד עם נושא ההטרדה המינית, והן מקוות כי מקרי הטרדה לא יגיעו לפתחן. פעמים רבות הארגונים והממונות מעלים חשש שאם יעלו את הנושא ויקיימו הדרכות בחברה, ייפתח פתח לתלונות שלא היו קיימות עד כה ושעובדות יתלוננו סתם. חשש נפוץ נוסף הוא, שסוג כזה של הדרכות, פוגע באוירה הקלילה והכייפית במקום העבודה.

 

חשוב להבהיר שמעבידים המקפידים על סביבת עבודה נקייה מהטרדה מינית נהנים לא רק מהגנה מפני תביעות אפשריות, אלא גם יוצרים לעובדים ולעובדות שלהם סביבת עבודה בטוחה, מכובדת, נעימה ושוויונית יותר. התוצאה היא שהעובדים מרוצים יותר, מרגישים בטוחים להגיע למקום העבודה, ומרגישים כי המעביד/ה שלהם דואג/ת להם. יתרה מכך, אווירה "מטרידה" מייצרת היעדרויות רבות ויחסי אנוש קלוקלים בין העובדים/ות והמנהלים/ות, פוגעת באיכות העבודה של המוטרד/ת והמטריד/ה ובתפוקה שלהם (היעדרות, חוסר ריכוז, צמצום המרחב האישי ועוד) ועשויה לגרום אף נזק לארגון, מבחינת תדמית ומוניטין. על כן מניעה, העברת מידע והעלאת מודעות לנושא במקום העבודה, מהווים כלי חשוב במניעת הטרדות מיניות ומניעת תלונות שווא בארגון.

 

מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל-אביב מזמין ממונות למניעת הטרדה מינית לקבל כלים, מיומנויות וידע בהכשרה מעמיקה, אשר עונה על דרישות החוק ומספקת מענה מקיף וליווי מקצועי. ההכשרה מתקיימת במרכז סיוע בתל אביב ונמשכת שלושה ימים.

 

ההכשרה הקרובה תחל ב-7.10.13

לפרטים ולהרשמה: אולגה סטאטלנד-וינטראוב, ראש תחום חינוך והסברה, educaion@ta1202.org, 03-5167664 שלוחה 200.

 

קווי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית:

לנשים 1202 לגברים 1203

לנשים דתיות 02-6730002

לגברים דתיים 02-5328000

בשפה הערבית 04-6566813

תגיות