מאת: מערכת און לייף

נשים, הנה טיפ: אם אתן צריכות ללכת לרופא, כדאי שתעטו על עצמכן סחבות, או לפחות – אל תהיו בלונדיניות. זו המסקנה שעולה ממקרה שקרה השבוע והוציא אותי מדעתי: אמי ואחותי היקרות ביקרו אצל רופא. פרופסור. אורגולוג. בתל אביב. עוד טרם הספיקו להתיישב בחדרו ולומר שלום, פנה האדון לאחותי ושאל אותה בפליאה באשר לאישה שנכנסת בעקבותיה: "מי ז-א-ת?". כשאחותי השיבה שמדובר באמה, שאל הרופא את אמי לגילה, תוך שהוא סוקר אותה מכף רגל ועד ראש. לאחר שהשיבה, פצח בקריאה נרגשת (אזהרה, לא לבעלי סף עצבים נמוך): "וואו, משומשת במצב טוב!".

 

עוד באון לייף:

 

אמי ואחותי היו בהלם וניסו להסיט את השיחה לנושא שלשמו הגיעו. אך כנראה שהפרופסור היה כבר עייף מקבלת מטופלים, חפץ בריגוש אחר-צהריימי ולא גילה כל התעניינות במצבן הרפואי. "במה את עוסקת?", "במה עוסק בעלך?", המשיך להציק לאמא שלי. "כמה ילדים יש לכם?", "רק שתי בנות?!?!" למה עשיתם רק שתיים???".

 

בשלב הזה העביר את הזרקור לאחותי, שניסתה נואשות לדבר איתו על עניינים מקצועיים, אך הוא בשלו: "יש לך חבר?", שאל אותה. כשגמגמה וניסתה להתחמק ממענה, פסק: "בטח תשיגי אותו בתחבולות". אחר פנה שוב לאמי: "גם את השגת את בעלך בתחבולות?". בדיאלוג הקטן הזה שניהל עם עצמו, הוא כבר הכין מראש תשובות: "טוב, בטח שהשגת אותו בתחבולות, את הרי בלונדינית!". מיותר לציין כי המענה שקיבלו לשאלותיהן הרפואיות היה לקוני ואפאתי. הן יצאו מהמרפאה בתחושות קשות, ובהלם שעדיין מוסיף לרדוף אותן.

 

למי שספקן ותולה את המקרה באי הבנה חד פעמית, בפליטת פה או בהשפעת מאדים על ונוס – כדאי לקרוא את השורות הבאות: בעודי מנסה לכלות זעמי, סיפרתי לחברה קרובה על האירוע. היא הביטה בי ולאחר-מכן שאלה לשמו של הרופא. היא לא הופתעה. שתינו חזרנו בן-רגע שנה אחורה בזמן, נזכרנו איך היא חזרה מביקור אצלו. איך סיפרה בזעזוע על כך שלצורך בדיקה ביקש ממנה להרים את חולצתה ולנשום עמוק, ולאחר-מכן העיר על החזה שלה ש"בטח בעלך יתבאס לחלוק אותם עם התינוק". נזכרנו בחיוך המנומס שחייכה לעברו האישה הדעתנית והחזקה הזו, חיוך כזה שהוא תוצר של מבוכה וקיפאון.

 

 

ובחזרה למקרה שקרה השבוע. לא אחשוף כאן את שמו של הרופא, אך אומר זאת: כשאמי ואחותי חזרו הביתה וסיפרו את הסיפור רתחתי מזעם. התחלתי להעלות תרחישים אפשריים בהם, אם הייתי שם, הייתי משיבה לו כגמולו. הייתי מטיחה בפניו שגם הוא משומש, ובמצב ממש ממש לא טוב, או קמה והולכת. אמא שלי אמרה לי בפשטות: "אם היה מגזים עוד יותר – הייתי עונה לו. אבל לא עשיתי את זה כי הייתי זקוקה לו והיה לי חשוב לשמור על האינטרסים של אחותך".

 

באותו רגע, מתוך ההתלהמות שלי, הבנתי שגיבורה גדולה ודעתנית אני לא, כי יכול להיות שבאותה סיטואציה גם אני הייתי מחייכת בנימוס לשמע דבריו, זעה בכיסא באי נוחות ותו לא. הייתי משכנעת את עצמי שאם היה עובר את הגבול עוד קצת, רק עוד טיפטיפונת, הייתי מראה לו מה זה. אבל הגבול הזה הוא פיקציה. כי ברגע האמת, כמו נהיה מן מיסוך כזה מול העיניים. פתאום יש הרגשה של ניתוק מהסיטואציה, וכל מה שלמדנו על הטרדה מינית מאז שהיינו קטנות, וכמה שאנחנו נשים חזקות ומודעות – לא משנה דבר. באותו רגע – אנחנו הופכות בובות על חוט, משומשות במצב טוב, ורק קצת יותר מפורקות.

 

עבור אותו רופא, תחושת השליטה המענגת הזאת, בה נשים מבקשות את עזרתו המקצועית, לא תסולא בפז. הן עלו לרגל אל המרפאה שלו, הן תלויות בו. מה שהוא יודע – הן לא. הוא יחליט איך יתנהל המשחק במגרש הפרטי שלו. הדבר תקף לכל מצב בו קיימת היררכיה, בין אם מדובר ביחסי רופא חולה, מעביד מועסק או מפקד פקוד. שכרון הכוח חזק מדי. למרבה הצער, אין אודישן שבוחן מוסר והגינות בסיסית, כזה שקובע למי יוענק רישיון להיות מחזיק השרביט בכל היררכיה. הפרופסור הזה, מלומד ככל שיהיה, שאינו מודע לצורך להעביר מסננת בין מחשבותיו לבין מוצא פיו, הוא קטן יותר מאצבעון. אני בזה לו. בעיניי הוא חפץ, בדיוק כמו שבעיניו, אמי וחברתי, וכנראה גם עוד נשים אחרות שאותן אינני מכירה, הן חפצים. 

 

בכל אופן, ההתנהגות הזו לא אמורה להיות בעיה שלנו. אנחנו לא אלה שצריכות וצריכים לפתח עור של פיל או לעבוד על תגובות ההגנה שלנו. אתם, לעומת זאת, כל מעוררי הבחילה שיכורי הכוח – אתם צריכים לדעת את מקומכם, ומהר. כל אותם רופאים, אנשי מקצוע אחרים או בעלי סמכות שהם מלכים יחידים בעולמם: אתם לא אלוהים. זכרו מה מותר ומה אסור לכם, זכרו לשמור על גבולות הסיטואציה בה אתם עומדים. זכרו גם שאם לא תעשו זאת, שיימינג אחד בפייסבוק הוא כל שדרוש כדי להרוס לכם את הקריירה.

תגיות