באוניברסיטה משתיקים הטרדות מיניות
בעקבות הכרעת ועדת המשמעת של האוניברסיטה העברית בשבוע שעבר כי מעשיו של פרופסור אלי בן ארי כלפי דוקטורנטיות אותן הנחה, מהווים אמנם התנהגות שאינה הולמת, אך לא הטרדה מינית, קם גל שקט של מחאה. למה שקט? בעיקר כי משתיקים אותו.
מרים זלקינד, בוגרת החוג למשפטים באוניברסיטה העברית, טוענת כי למרות שכ-100 סטודנטיות מתלוננות בשנה על הטרדה מינית בקמפוסים הירושלמיים, אין באמת מודעות לנושא: "האוניברסיטה לא מספיק מפרסמת, אין שיחה על זה בחדרי ההרצאות, הכול מתחת לשטיח. לגבי המקרה עם בן ארי אף אחת מהסטודנטיות לא ידעה בכלל מה קרה עד שפורסמה ההכרעה המבזה הזאת".
בדיקה מגלה כי ההשתקה הגורפת של ההטרדות המיניות איננה נחלתם של הירושלמים בלבד וכי גם בשאר האוניברסיטאות מתרחשים דברים דומים. על פי ד', מתנדבת בקמו"ת (קו מידע ותמיכה בקמפוס לנפגעות הטרדה מינית באוניברסיטת תל אביב), לקו התמיכה של קמו"ת מגיעות כ-50 תלונות על הטרדה מינית בשנה, אך לאחר שהן מפנות את המלוננות לנציגת האוניברסיטה "העניין הופך לאפור. האוניברסיטה לא נותנת לנו אינפורמציה לגבי איך היא פועלת במקרים של תלונות".
"האוניברסיטה לא ממש עושה משהו בנידון"
זלקינד מסבירה ש"רוב האנשים לא מודעים למצב משום שחוץ מלפרסם כמה מודעות כמו שהחוק מחייב, על מה זה הטרדה מינית, לא באמת עושים משהו בנידון". למרות שדיקאן הסטודנטים טוענת לשקיפות מלאה וטיפול מהיר, זלקינד מספרת כי בשנה שעברה אמותת אל"ה (אקדמיה ללא הטרדות) פנתה לדיקאן הסטודנטים באוניברסיטה העברית וקיבלה הבטחה כי כל תהליך הטיפול בהטרדות מיניות יהפוך לשקוף.
האוניברסיטה העברית הבטיחה לדבריה להכניס יותר מפקחות מטעם הסטודנטיות ולהקים אתר שבו יתפרסמו כל תהליכי החקירה בשקיפות מלאה, אך האתר הזה לא עלה. זלקינד מוסיפה כי בהכרעה לגבי בן ארי אמנם הוחלט כי הפרופסור יושעה לשנתיים ובתקופה זו לא תשולם לו משכורת ותיאסר יציאתו לשבתון, אך בסופו של דבר "לסטודנטיות אין דרך לדעת, אין שום הליך מסודר כמו למשל שבבית משפט מפרסמים פסקי דין, מתי תהיה הכרעת דין או איפה העניינים עומדים".
זלקינד עוד מספרת כי בחוג למשפטים "יש כמה מרצים הידועים באמירות הגסות שלהם כלפי סטודנטיות". לטענתה מרצה, שכרגע מתנהלת נגדו חקירה, הסביר באחד השיעורים - "פסק דין אמור להיראות כמו חצאית של אישה יפה, לא יותר מידי ארוך כדי לא להסתיר ולא יותר מידי קצר כדי לא לחשוף את הכול". אמירות מהסוג הזה נפוצות מאוד ברחבי הקמפוסים ולגבי בן ארי עצמו "השערוריות מגיעות מכל עבר. שמעתי שהוא היה מוציא את הכסף שהאקדמיה נתנה לו עבור מחקר על צעצועי מין ועל הזמנת מלונות יחד עם הסטודנטיות שלו".
"האוניברסיטה לא רוצה לפעול נגד מרצים"
לדברי ד', "הבעיה נגרמת כי האוניברסיטה לא רוצה לטפל או לנקוט בצעדים נגד מרצים שהיא חפצה ביקרם. ההליך המשמעתי שהאוניברסיטה מקיימת נגדם הוא פנימי ולמעשה אין שום דבר שימנע ממנה להחליט שאין פה קייס להטרדה מינית. אין שום בקרה חיצונית ובטח שלא שקיפות".
ד' מוסיפה כי "הנהלים כביכול קיימים אבל אף אחד לא ממש מבין מה אמור לקרות בהם וכל מי שמתלוננת צריכה בסוף לעמוד מול האוניברסיטה שמנסה בכל כוחה לשכנע אותה שאין לה על מה להתלונן בכלל".
ד' לא מעוניינת לחשוף יותר מדי פרטים מפאת חסיון המתלוננות, אך מדגישה שרוב הפניות עוסקות באמירות גסות ולא הולמות מצד מרצים.
מאוניברסיטת תל אביב נמסר בתגובה לדברים: "אין שחר לטענות שהועלו. אוניברסיטת תל אביב רגישה וערנית לנושאי הטרדות מיניות וניצול יחסי מרות. vלצורך בדיקת תלונות בנושאים אלה מינתה האוניברסיטה נציבת קבילות. היום מכהנת בתפקיד זה פרופסור רחל ארהרד מבית הספר לחינוך ושמה מופיע ברשימת בעלי התפקידים המפורסמים באתר האוניברסיטה. במטרה לעודד דיווח על הטרדות, אף מקיימת הנציבה סדנאות ייחודיות לאנשי סגל ולסטודנטים.
מייד עם קבלת פנייה על הטרדה מינית, מתחיל הליך בדיקה יסודי ומקיף אשר בסיומו מתקבלת החלטה אם יש מקום להגשת תלונה משמעתית, או אפילו פלילית".
React to WordPress