בלה היא מהנדסת תוכנה מתחילה בחברת היי-טק גדולה. פינוקיו, מנהל הצוות שלה, ערך עימה פגישת היכרות ביום העבודה הראשון שלה. כבר בפגישה זו הוא שאל אותה אם היא נשואה, וציין שהוא עצמו אמנם נשוי, אבל אשתו ממש לא מבינה אותו, ושאחרי עשרים שנה נישואים זה לא מה שחושבים שהם בגיל עשרים.

 

בשבוע העבודה הראשון המשיך פינוקיו להפגין חביבות רבה כלפי בלה, ולאחר שבוע אמר לה שהוא שמח שהצטרפה לצוות, ושהוא מרגיש כאילו הוא מכיר אותה שנים ארוכות ויכול לספר לה דברים אינטימיים כמו למשל שהוא ואשתו כבר לא שוכבים במשך כמה שנים, ושמאז שהיא התחילה לעבוד, הוא חולם עליה בלילות ומצטער שהוא לצד אשתו ולא לצידה. בלה הנבוכה חייכה ועזבה את החדר.

 

כעבור יומיים נוספים שאל פינוקיו את בלה אם היא רוצה להצטרף אליו ליום עיון המתקיים בבית מלון. פינוקיו הוסיף והדגיש כי היות ויום העיון ממילא מתקיים בבית מלון, לא יקרה שום דבר אם השניים "ייעלמו" לשעתיים באחד החדרים. כשבלה התחמקה, הניח פינוקיו יד על גבה ואמר לה שהוא גבר בעל ניסיון רב, ושאם היא רק תירגע ותיתן לו לטפל בה, היא תיהנה כמו שהיא לא נהנתה עם אף בחור בן 20.

 

כעבור שבוע שב פינוקיו ושאל את בלה אם החליטה לגבי בית המלון, ואמר לה שהוא כבר משתוקק לגעת בחזה היפה שלה ולדעת איך התחושה.

 

כעבור שבוע נוסף, נכנסה בלה למשרדו של פינוקיו על מנת לדבר על נושא מקצועי. פינוקיו קם וסגר את הדלת, אחז בכתפיה של בלה ונשק לה בחוזקה על שפתיה. בלה נמלטה מזרועותיו וברחה מהחדר.

 

כעבור מספר ימים, כשנפגשו במטבחון, אמר פינוקיו לבלה כי בפעם הבאה שינשק אותה, כדאי לה לשתף פעולה ולא לברוח, כי אחרת ימיה בחברה קצובים והיא תיוותר ללא עבודה וללא המלצה. 

זה קורה בישראל, כל הזמן

הסיפור הזה אמנם בדוי, אך מקרים דומים לאלה מתרחשים מדי יום ביומו במקומות עבודה שונים ברחבי הארץ. מאז שנת 1998 הוגדרו ההתנהגויות השונות של פינוקיו בסיפור כהטרדה מינית. הטרדה מינית היא התייחסות חוזרת בעלת אופי מיני, הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, אמירות מבזות או משפילות בעלות אופי מיני, מעשים מגונים וסחיטה באיומים לבצע מעשה בעל אופי מיני.

 

החוק הוסיף וקבע כי הטרדה מינית תזכה את הנפגעת ממנה בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך שלא יעלה על 50,000 ? (סכום שעומד היום, לאחר הצמדות, על סך של כ-70,000 ?).

 

בפועל, היות שסכום הפיצוי הנקוב בחוק הינו סכום מקסימום, נקטו בתי הדין לעבודה במדרג, כשהם "שומרים" את סכום המקסימום למעשים המצויים בקצה החמור ביותר של הסקאלה, ואילו על הטרדות "פשוטות", שהינן מילוליות בעיקרן, מעניקים פיצוי נמוך מאוד. בהתחשב באורכן הארוך של ההתדיינויות המשפטיות בארץ (דיון רגיל נמשך כשנתיים לפחות) ובעלות הגבוהה של הוצאות המשפט - ובראשן שכר טרחת עורכי הדין - הפכה הגשת תביעה על הטרדה מינית ללוקסוס לנשים בעלות אמצעים או לזכאיות לסיוע משפטי חינם דרך גופי המדינה או דרך גופי הסיוע השונים. הדבר גרם להגשת תביעות מועטות ביחס למקרי ההטרדה הרבים המדווחים.

 

למעשה, עד לאחרונה, רק בפסק דין אחד נקבע פיצוי משמעותי ללא הוכחת נזק, שעמד על סך של 190,000 ?, אך עוד בשלב מוקדם בערעור קבע בית הדין הארצי לעבודה כי לכאורה ניתן פסק דין זה תוך חריגה מהמסגרת הקבועה בחוק.

 

תוך ניסיון להעמיד את סכום הפיצוי על סכום ראוי והולם לחומרת המעשים, ניסו עורכי דין שונים לטעון כי "הטרדה מינית" היא כל אחד מהאירועים הנפרדים של ההטרדה, וכי יש מקום לפסוק פיצוי בגין כל רכיב ורכיב מרצף האירועים. 

 

כך, במקרה שסקרנו בתחילה, זכאית בלה לפיצוי בגין הצעתו של פינוקיו לבוא איתו לבית מלון (הצעה חוזרת בעלת אופי מיני), היא זכאית לפיצוי בגין אירוע הנשיקה (מעשה מגונה) ולפיצוי נפרד בגין אמירתו כי אם לא תשתף פעולה תאבד את עבודתה (סחיטה באיומים לביצוע מעשה בעל אופי מיני) וכן לפיצוי בגין אמירותיו החוזרות הנושאות אופי מיני. אם נראה בכך ארבע הטרדות שונות, הרי שהפיצוי שיכולה בלה לתבוע הוא פי ארבעה מסכום הפיצוי הקבוע בחוק.

על כל מקרה בודד של הטרדה - פיצוי

בנובמבר 2010 קבע בית הדין הארצי לעבודה כי פרשנות שכזו אינה מתיישבת עם לשון החוק. הרכב השופטים אמנם נחלק בדעתו בשאלה, אך הנשיא דאז (אשר פרש מכס השיפוט זמן קצר לאחר מכן), סטיב אדלר, נתמך על ידי שני נציגי הציבור, ובניגוד לדעתם של שני שופטי ההרכב האחרים, צור ופליטמן, קבע כי מסכת הטרדה מינית היא מסכת שלמה, ולא ניתן לפסוק בגין אירועים שונים במסגרתה מכפלות של הפיצוי. המשמעות היא כי ברצף אירועים מטרידים דוגמת אלו שהובאו בפתיחת טור זה, ייפסק פיצוי חד פעמי עד לגובה הקבוע בחוק.

 

לפני ימים ספורים התהפכה הלכה זו בבית הדין הארצי לעבודה. הרכב חדש, בראשותה של הנשיאה נילי ארד, ביחד עם השופטות ורדה וירט-לבנה ורונית רוזנפלד (אשר כתבה את פסק הדין) ושני נציגי ציבור, פסק כי נפגעת הטרדה מינית רשאית לתבוע את סכום הפיצוי הקבוע בחוק בגין כל אירוע ואירוע של הטרדה מינית, גם כשהם מצויים בתוך רצף, כמו זה המתואר.

 

משמעותה של פסיקה זו הינה מרחיקת לכת. אם נחזור לדוגמה שלנו, תוכל בלה לתבוע סכום של 280,000 ? במקום סכום של 70,000 ? בלבד, בגין הטרדתה המינית על ידי פינוקיו. העמדת סכום הפיצוי על סכום שכזה מייצרת תמריץ גבוה יותר לנפגעות הטרדה מינית לפעול על מנת לזכות בפיצוי על נזקיהן, משדרת מסר חד משמעי לחברה ולמטרידים כי הטרדה מינית היא עניין חמור ויקר, ויש בה כדי להשפיע על שינוי חברתי של ממש.

 

אני מקווה כי משמעותה של ההלכה תיראה בקרוב בשטח, בפסיקות בתי הדין האזוריים לעבודה, ובעלייה משמעותית במספר התביעות. רק כשתגבר אכיפתו של החוק (והגשת תביעות אזרחיות-כספיות הינה אכיפה יעילה ומשמעותית) יוגברו הפעולות למניעתה מראש של הטרדה מינית, ונוכל להתקדם צעד נוסף ומשמעותי לעבר חברה שוויונית ונטולת הטרדות מיניות. 

תגיות