היזמיות הישראליות שכובשות את העולם

עינת מצר, מנהלת השקעות בקרן ג'ימיני בתחום התוכנה והאינטרנט הקימה פורום יזמיות לפני כשנה, מתוך רצון שיהיו יותר נשים בהייטק. הפורום תומך בכ-200 יזמיות והיה לנו הכבוד להתארח במפגש הראשון שלהן עם נשים שכבר הצליחו ומשקיעים (אנג'לים) שנכחו במקום כמו גיגי לוי, אביחי ניסנבאום ואסתר ברק. אלה סיפוריהן של 7 הנשים הבולטות בפורום:

    פנינה פורסט בת 23, נשואה

     צעירה דתיה בת 23, שכבר בגיל 17 פנתה לעורך דין
     כדי לרשום פטנטים על רעיונות שהיו לה.

     מפרנסת את עצמה מגיל 12, סיימה תואר שני בגיל 22.

     זכתה בתחרות יזמים ובכספי הפרס הקימה את Today Job
                                   שנמצאת בעיצומה של חדירה לשוק האמריקאי.

     נילי גולדברג בת 35, נשואה+ילדה

     סמנכ"לית מוצרים ושיווק בדורי מדיה

     הקימה את חברת Brandsforce שמחברת מובילי דעה למותגים

     בהשקעה מכיסה הפרטי

     רצה בכל אימון 7 קילומטרים "כדי לאמן את שריר ההתמדה".

     דריה שועלי בת 37, בזוגיות

     הייתה ממקימי עיתון "טיים אאוט תל אביב" ויצרה את

     סדרת הטלוויזיה "אפידורל"

     הקימה מותג אופנה עצמאי

     הקימה את הסטרטאפ sense of fashion בדצמבר 2007

     גלי רוס בת 32, רווקה

    בעלת תואר בהנדסת מערכות מידע מהטכניון

    הקימה את רזוס, סטרטאפ שעוסק ביצירת אפליקציות

    למשתמשים שגם יוסי ורדי וגיגי לוי השתכנעו להשקיע בו

      קטיה גולדשטיין בת 40, נשואה+2

      הגיעה לארץ בעקבות בעלה לעתיד, כשהיא לא יודעת

      מילה בעברית וחרף התנגדות משפחתה לצעד.

      הקימה את חברת Keycell  שנמכרה לאחר 4 שנים.

       כיום עובדת על מיזם בתחום האונליין אנליטיקס.

      יעל קרוב בת 42, נשואה+3

      יזמת, מנכ"לית ומדענית ראשית של ג'ינג'ר סופטוור
      שמפתחת בינה מלאכותית למחשבים

      בעלת תואר שני במתמטיקה ומחשבים ממכון וייצמן

      הייתה מעורבת בשלוש חברות שביצעו אקזיט

     מרים שוואב, בת 34, נשואה+6

     החליטה לפתוח עסק משלה אחרי שנולד לה ילד רביעי, בגיל 28

     החברה שלה, אילומינאה, מחברת מידע מרשתות חברתיות
     למאגרי מידע של קשרי לקוחות

                                    ויש לה 3,000 עוקבים בטוויטר

לאלבום התמונות מהאירוע בפייסבוק

פנינה פורסט - הצלחה בגיל צעיר

פנינה פורסט, מייסדת החברה Today-Job, חברה ששמה לה למטרה למצוא עובדים זמניים בדחיפות, עבור מעסיקים שנתקעו ברגע האחרון בלי עובדים.רצתה להקים אותה עוד קודם: "בגיל 16 היה לי כבר חשק להקים חברה, רציתי בגיל 17 ללכת לעורך דין ולרשום רעיונות שהיו לי. בגיל מאוד צעיר בחברה החרדית אתה מפרנס את עצמך – אני מפרנסת את עצמי מגיל 12, היזמות היא בדם, ולהקים חברה הייתה התפתחות טבעית. למדתי תואר ראשון בגיל 21 וסיימתי תואר שני בגיל 22, הייתי בטוחה שאקים סטרטאפ בתחום הביולוגיה".

על גילה הצעיר היא אומרת "יש כאלה שרואים שהם לא מעריכים אותי בגלל שאני צעירה, אבל כבר ניהלתי עסק בשם "המייפיפות" כשהייתי שולחת מאפרות ומניקוריסטיות לבית הלקוח, זה היה בגיל 19. היום אין לי בעיה לנהל עובדים מבוגרים – אני מקשיבה להם ולומדת מהם הרבה".

 הרעיון להקים חברת כוח אדם לצעירים וסטודנטים "בא מזה שבעלי היה מנהל מעבדת מחשבים כסטודנט, והיה נתקע כי הטכנאים היו מבריזים לו – באותה תקופה גם גיסתי, אחותו, חיפשה עבודה, וחשבתי איך אפשר לחבר בין השניים".

"את הכסף להקמת החברה היה לי מ-100 אלף דולר שזכיתי בהם בתחרות יזמים אשתקד. ההשקעה עדיין לא החזירה את עצמה, כי רציתי לפתח את החברה והבאתי עוד עובדים".

המודל העסקי שלה הוא כזה: "נניח שאתה בעל עסק שצריך למצוא עובדים בדחיפות – יש לנו מאגר עובדים – והם מקבלים הודעת סמס, מי שמאשר שהוא זמין מקבל את העבודה והפרטים מועברים למעסיק. העובד לא משלם, מי שמשלם זה המעסיק".

פנינה זכתה לאחרונה בפרס ראש הממשלה ליזמות וחדשנות בקרב צעירים, על "מהפכה בתתום ההשמה בתעסוקה", וכבר חתמה על הסכם השקעה עם קרן הון סיכון זרה, לקראת השקת החברה בארה"ב. "Today-Job מונה כיום כ-17 אלף עובדים רשומים במערכת, ומעל ל-2,000 בקשות נעשו בחודש האחרון על מנת למצוא עובד זמין ברגע".

לדברי פנינה, "מה שחשוב מאוד לזכור בתור יזם זה לדעת להציג את הרעיון שלך – אם לא תציג את הרעיון נכון אף אחד לא יקשיב לך, כל יום מתמודדים מחדש ואסור להיות מקובעים".

הכי קשה – "הטלטלה הרגשית שעוברים כל יום. כל דבר קטן שעוברים בעסק הוא מאוד משמח או מאוד מלחיץ, כל יום ההרגשה מטורפת – וזה לא יציב בנפשך".

העצה שלה ליזמיות היא "הכי חשוב להיות ממש מפוקסים על מה שאתם עושים – לבחור דבר אחד שרוצים לעשות, להחליט עם עצמכם שעושים אותו וקודם כל לעשות אותו טוב".

נילי גולדברג - השקיעה עשרות אלפי דולרים מכיסה

מטרת העסק של נילי, Brandsforce, היא להבין את הצרכים של הארגון ולחבר אותם למשתמש באופן שעוזר למותג ליצור נכס של מובילי דעה ודרכם להניע את המוצר. "יש לנו פלטפורמה שבמסגרתה מעבירים דרך המתגייסים מסרים עבור המותג – הם בוחרים את הערכים שמתאים להם לקדם, בודקים שהם מתאימים למותג ולכל אחד יש מחיר". היא מסבירה ש"המיזם והקונספט השיווקי הוא שלי – במקום לעשות מניפולציות על הצרכן, לשתף אותו".

לנילי היה קשה מאוד בתחילת הדרך למצוא שותפים: "הייתי בהריון, עדיין היה לי את ה"דיי ג'וב" בדורי מדיה כסמנכ"לית שיווק, והיה חשוב לי לשמור על זה כדי לא ליצור שחיקה נפשית או כלכלית. אני בחרתי בשחיקה האחרת – הפיזית, והיום אני בקצת יותר מחצי משרה בדורי מדיה, עובדת בעיקר במשרד ובלילה בשיחות ועידה. יש לי תחושת מחויבות מאוד עמוקה כי אני מבינה מה זה להקים עסק, אני יודעת מה זה בשבילם. מאוד חשובה לי ההצלחה גם שם, וזה בא על חשבוני".

בפן הכלכלי היא מספרת "הכנסתי עשרות אלפי דולרים מהכיס, היום ההשקעה כוסתה כמעט כולה ע"י כסף שהבאתי מלקוחות אבל אם אני רוצה לגדול ולצמוח אני צריכה להיכנס לתהליך של השקעה".

למרות הכל, היא מספיקה גם לחיות: "אין שבוע שאני ובעלי לא יוצאים לבלות, ו– 3 פעמים בשבוע אני מוציאה את הבת מהגן, אלה 5 שעות של איכות".

המוטו שלה הוא תשוקה והתמדה, וכעצה ליזמיות היא אומרת שהדבר הכי קשה "זו הנשימה הראשונה אחרי שמשהו לא קורה טוב – לקחת את האוויר ולחזור. זה משהו שבתור יזם קורה לך 34-18 פעם ביום, בגלל שאנחנו בני אדם יש לנו אגו ופחד מכישלון. אני התחלתי לרוץ מרחקים בשנה האחרונה – בשביל לפתח את שריר ההתמדה והנשימה".

דריה שועלי - האמא של מעצבי האופנה הצעירים

הרעיון להקמת האתר sense ofashion למכירה וקנייה של בגדי מעצבים צעירים מהעולם כולו בא לדריה משני מקורות: "כשהייתי מעצבת צעירה ופיתחתי את המותג שלי אנאלו ראיתי את הקשיים של מעצבים צעירים כשחיפשתי מקום מתאים למכור את הדברים שלי ולא מצאתי. צד אחר של זה היה ההנאה של לתאם כל יום מה אני לובשת ולקרוא בלוגים של מה אחרים לובשים".

על ההחלטה לעזוב את עולם התקשורת בו נחשבה למטאור אחרי שהייתה סגנית עורך במוסף הארץ והקימה את "עלמה", מגזין נשים מבית ידיעות אחרונות, היא מספרת "לא חשבתי על הסיכון, פשוט עשיתי מה שעניין אותי כפי שנהגתי תמיד. ברגע שהרעיון בא הוא לא עזב אותי".

וקשיים אכן היו: "היה מחיר נפשי כבד, אתה עובד סביב השעון – בהתחלה בלי משכורת, אי ודאות מוחלטת, מתוך 1,000 סטרטאפים אחד אולי מצליח לא למות, שומעים כל הזמן "לא", ירידות ועליות, תחרות גדולה, וגם כשכבר משיגים כסף תוך כמה חודשים הוא נגמר וצריך לגייס שוב".

בצד הכלכלי, מספרת שועלי, "השקענו 1.5 מיליון דולר עד היום במצטבר, רשמתי את החברה בדצמבר 2007, ואז זה היה הדרגתי – בהתחלה בלוג, אח"כ אפליקציית פייסבוק ועלינו לאוויר באפריל 2009 עם גרסה ראשונה של אתר, ובימים אלה עובדים על שינוי משמעותי. הגיוס הגדול האחרון שהובילה ג'מיני אפשר לנו להפוך מ-3 אנשים ל-14 אנשים ולהוציא לפועל דברים שרצינו -והחודש הגענו לשיא גם בתנועת גולשים וגם במכירות".

עצה פשוטה אחת יש לה ליזמיות שבדרך: "לא להתייאש משטויות".

גלי רוס - לבוא מחופשים לגיוס משקיעים

אחרי שצברה ניסיון בניהול פרויקטים טכנולוגיים ב-JAVA ו-.Net ובשיווק ומכירות של תוכנה, גלי הקימה את רזוס ב-2008 יחד עם שותף. "זו חברת סטרטאפ שקמה במטרה לשנות את צורת הגלישה באינטרנט – פלטפורמה להצפת תכנים בדפדפן. למעשה פיתחנו דפדפן על גבי דפדפן – נותנים תכנים בדומה למאק – ווידג'טמרקטפלייס לדפדפן. עשו את זה בחברות דומות בעבר, שנתנו את הכוח לאתרים. אנחנו נותנים את הכוח למשתמשים, ויש הרבה דברים לבחור מהם".

לדבריה, " השלב הכי קשה לא היה גיוס ההון – האמנתי במה שאנחנו עושים – וזה שודר הלאה". היא נזכרת איך גייסה את יוסי ורדי להשקיע: "שכנעתי את ורדי כשבאתי עם פפיון ומשלוח מנות בפורים. גם הצוות התחפש בקטנה, סבלו מזה מאוד. היה לנו גם מזל – המשקיע הגדול השני היה גיגי לוי, שקישר אותנו ללקוח אסטרטגי מאוד גדול".

בעיניה, "הכי חשוב למצוא את האנשים הנכונים – מכיוון שזה מאוד משפיע על המוצר. בסטרטאפ שום דבר לא מוכתב – כל החלטה משפיעה, מרמת המעצב והמפתח – מחפשים אנשים עם הבזק של גאונות. נסוי וטעייה – בשלב ראשון משלמים שכר לימוד".

המוטו שלה הוא "אני משתדלת לקיים במסגרת מאמצי קונספט שנקרא "בורות מגדרית" – אני משוועת ליום שלא יהיה ייחוד בנשים יזמיות, ויתייחסו ליזם בלי קשר למינו. היקף הנשים היזמיות צריך להיות סביב 30%. הדרך לכל מקום שוויוני יותר היא דרך הבורות – כל אדם צריך להתייחס לסובבים אותו בבורות מגדרית".

קטיה גולדשטיין - גילתה בטעות שיש לה סטרטאפ

קטיה הגיעה לארץ ביולי 1990, בלי לדעת מילה בעברית. "בגיל 16 קראתי את אורוול – החזקתי את חוות החיות ו1984 מתחת לכר, לא סיפרתי אפילו להורים כי זה היה אסור. ידעתי מה זה רוסיה, איך מתייחסים לאנשים, אמרתי לאמא שלי שאני לא רוצה לגדל ילדים במדינה הזאת. באתי לפה בעקבות בעלי. הגבולות היו סגורים אז – ידעתי שאני נפרדת מהמשפחה שלי לתמיד, זה היה צעד גורלי.

המשפחה התנגדה אבל סבתא דווקא תמכה, היא אשת קריירה והיא המודל שלי – גם היא התחתנה בגיל מאוד צעיר, הייתה דיקנית של פקולטה לשפות זרות בסנט פטרסבורג – היא החזיקה את כל המשפחה".

"רציתי להתקבל לטכניון, למדתי 3 חודשי עברית באולפן, בו זמנית התחלתי למלצר, ויום לפני שהתחלתי בעלי הסביר לי מה זה בעברית מזלג וסכין". מאידך, היא אומרת, "אני מאמינה שבנאדם אמור לבנות את העתיד שלו ולא להתלונן – באתי, אף אחד לא הכריח אותי, עם כל אתגר שיש אני מתמודדת – ולא מסתכלת איפה נולדתי, יש אנשים שמספרים שהיה להם קל כי אח או אבא עזר, אבל אני מאמינה שאני יכולה לבנות נטוורקינג בצורה חכמה גם בלי זה. חבל אולי על דבר קטן אחד – הון עצמי שלא היה לי".

הקריירה שלה קיבלה מפנה כשהתקבלה לעבודה בסלקום – "הגעתי לחברת תקשורת מובילה בשוק, סוף סוף הייתי בעולם העסקי בחברה מתקדמת טכנולוגית בישראל, זה היה החזון שלי ואחד השלבים החשובים ביותר בחיים אחרי העלייה ולידת הבת בהתקדמות בחיים".

"בשנת 2004 הקמתי את חברת Keycell. לא ידעתי שקוראים לזה סטרטאפ, אבל תוך שנה הצלחתי להקים חברה, לגייס כספים, לבנות פלטפורמה טכנולוגית מהמתקדמות בעולם, ולסגור הסכמים עם 3 המפעילים הסלולריים הכי גדולים ברוסיה".

בסופו של דבר, היא מכרה את הפעילות ב-2008. "מכרתי את הפעילות כי מצאתי את עצמי מסיימת בחמישי ועולה על מטוס וחוזרת בראשון, הבנתי שאני צריכה להיות עם המשפחה, ובמקביל ראיתי שיש לי קשר עם הרבה סטרטאפים שאני יכולה לעזור להם לחדור לרוסיה. אני מקימה עכשיו סטרטאפ חדש שישמש את כל קהילת החדשנות – גם יזמים, גם משקיעים, גם יועצים, יהיה שירות אונליין. אנחנו לפני גיוס".

כיום היא עובדת על חזון אחר: להקים חברה שתפתח שירות עבור קהילת חדשנות וטכנולוגיות (Technology & Innovation). "בימים אלה ממש אני מגשימה אותו. אחת התובנות שלי היא שאני רוצה לתת ערך אמיתי לעולם שאני מכירה, שיעשה טוב. משהו חדשני בתחום האונליין אנליטיקס. אני עובדת על הקונספט מזה שנה".

יעל קרוב - מלמדת מחשבים לחשוב

יעל קרוב הייתה סמנכ"לית מחקר ופיתוח ומובילת הטכנולוגיה ברוזטה ג'נומיקס, מההקמה ועד ההנפקה של החברה בנסד"ק בשווי 97 מיליון דולר, ולפני כן הייתה יזמת משותפת וסמנכ"לית בסטרטאפ נוסף שגם הוא נמכר.

חברת ג'ינג'ר סופטוור שאותה הקימה מתמחה ב"משין לרנינג" – תוכנה שמאפשרת למחשב ללמוד מתוך דוגמאות שהוא נחשף אליהן כמו תינוק, ועוסקת באיך לחשוף את המחשב חשיפה מכוונת לטקסטים וללמד אותו איך ללמוד. על השיטה היא מסבירה כי "אי אפשר להכניס למחשב את כל העובדות לעולם, לכן יצרנו מודל שבנוי על האינטרנט – המחשב לומד מתוך החשיפה לכמות האינפורמציה העצומה הזו".

על המעבר ליזמות אומרת קרוב "זה מעולה – לא בגלל הנושא של הכסף אלא כי אם אתה מפתח דברים הסיפוק הוא לא מזה שפתרת בעיה, אלא מזה שאנשים משתמשים בזה. וכשהאסטרטגיה בידיים שלי, אני יכולה לעשות את הצעדים כדי להביא את המצב לזה שיהיו מיליוני משתמשים".

במעין הכאה על חטא היא אומרת שעד להקמת החברה "לא מספיק הלכתי לפי האינטואיציות העסקיות שלי – החלטתי על הרעיון הזה במהלך חופשת הלידה של הבת השניה". על השילוב בין אימהות להקמת חברה היא מספרת שהוא קשה, אך אפשרי: "כשהייתי כבר עם צירים ניהלתי שיחות ועידה עם חו"ל, ושלושה ימים אחרי שהילדה נולדה כבר הייתי איתה על הידיים בישיבת הנהלה. בנסיעות לחו"ל אני תמיד לוקחת את הילדה הקטנה עם מטפלת – וככה אני רואה אותה הרבה".

ואיך מספיקים הכל? "אני עובדת כל ערב עד מאוחר אחרי שהילדים הולכים לישון, כדי לראות אותם. אני מפנה את הזמן על ידי יעילות – למשל לא אוכלת צהריים בחוץ, אלא תוך כדי עבודה על המחשב. זה אתגר, זה שוחק, אבל זה אפשרי. תינוקת יכולה לישון על הידיים שלי כשאני עובדת על הלפטופ".

 את גיוס הכסף לחברה ביצעה יחסית בקלות – "היה לי נטוורק של משקיעים כי עבדתי בשלוש חברות לפני כן ובגלל הקשרים גייסנו משקיעים תוך חודשים ספורים – זוהר גילון, יוני חפץ, ואחרים. הנושא של לפתור בעיה שקשה להתחרות בה מאוד עוזר לגיוס – יש צורך אמיתי במוצר הזה ולכן זה עזר לנו לגייס".

כעצה ליזמיות הבאות היא מציעה 2 דברים: 1. כשאת יודעת שאת בשלה ומנוסה והאינטואיציות אומרות לך שזה הזמן הנכון, לא לוותר – קחי אחריות על הכל.– המחסום אצל נשים הוא בד"כ פנימי, בעיני זה פחות עניין של חברה שמסביב אלא לעבור את המחסום שחושב שאי אפשר לעשות משפחה וקריירה, להעיז ולעשות. 2. לימוד מתמיד – ממקורות ההשראה שלך ומאנשים סביבך. כל מכשול הוא באמת הזדמנות ללמוד – מכל אתגר ממשיכים הלאה ומשתפרים, מה שקרה קרה.

מרים שוואב - לחבוש מטפחת כמיתוג עצמי

מרים עוסקת בפיתוח סטארט-אפ שנועד לאפשר לעסקים קטנים ובינוניים ולארגונים לשלב וליישם מידע ממדיה חברתית במערכות קשרי הלקוחות שלהם: "אנשים מבלים יותר זמן ברשתות חברתיות, בפיסבוק מבלים הרבה יותר זמן מאשר באתרים רגילים – והזהות האינטרנטית שלנו מורכבת מיותר ויותר גורמים – פרופיל בפיסבוק, לינקדין, טוויטר, אולי ערוץ ביוטיוב. אין כרגע דרך יעילה לשאוב את כל המידע מכל המערכות במקביל ולממשק אותו למערכות מידע".

שוואב מספרת שפתחה את העסק לפני 6 שנים – "אחרי הילד הרביעי הבנתי שאני לא יכולה להיות שכירה – מה שהיה הכי קשה היה שלא האמנתי שיש לי את היכולות והקשרים ואוכל לגייס את המשאבים שאני זקוקה להם, העסק סומך עליי ועל היכולות שלי, וכדי להפוך אותו לסטרטאפ יש יותר סיכון – נשים בד"כ פוחדות מסיכון – אני חוששת שזה לא יצליח, כאילו מהמרת עם הכסף של אחרים".

שוואב, חרדית חובשת מטפחת, מספרת ש"זה היה רעיון טוב – זה מין מיתוג אישי, אומרים לי "חיפשתי את האישה עם המטפחת", אנשים תמיד מוצאים אותי לפי זה. אנשים תמיד נחמדים אליי גם אם הם חילונים, למרות שפעם איזה שמאלני מהארץ לא ידע מה לעשות איתי, כשנפגשנו לסתו נשמטה. צריכים להיות פתוחים כשהולכים לדרך שונה – צריכים להישאר אמיתי בחיים למה שאתה, ואנשים פתוחים לשונה".

מרים מודה ש"קשה להסתדר עם 6 ילדים וקריירה – מזל שיש סמארטפון ואינטרנט, אני עובדת גם בסופי שבוע, ולשמחתי בעלי שהוא גם יזם מאוד תומך ומאמין בי –זה מאוד חשוב שיהיה דבר כזה ליזם – בנזוג, חבר או אמא – מישהו שירים אותך. 

העצה שלה להצלחה היא "אנשים הם הערך הכי חשוב לנו כעסק – דאגו לבנות קשרים אמיתיים וטובים עם אנשים".