שאלתי מישהי, בחורה צעירה ומקסימה שבאה ופגשה אותי, מה לדעתה הכי מעורר השראה. היא אמרה שלדעתה הכי מעורר השראה, זה שיודעים שגם אדם שנראה הכי בטוח בעצמו הוא בעצם לא כל כך בטוח בעצמו. אז בחרתי לספר על הרגע הזה, הרגע בו העלתי את הפרק הראשון של ערכת כלים להחלמה מאונס לאינטרנט.

 

עוד באון לייף:

 

אני אתן טיפה רקע למי שלא מכיר: 'ערכת כלים להחלמה מאונס' היא סדרת יו טיוב של 12 פרקים שמטרתה לתת כלים אמיתיים לנפגעים ונפגעות תקיפה מינית ואונס איך להתמודד עם התהליך הצפוי להם. הרעיון לסדרה התבשל לי בראש הרבה זמן. בין השאר, אני דוקומנטריסטית. ידעתי שאני רוצה לעשות משהו בנושא הזה אבל שכבר עשו סרטים על הנושא הזה, ושאני לא אחדש שום דבר. שאלתי את עצמי איך אני עושה משהו שנותן כלים לנשים או לגברים עצמם? משהו שיהיה זמין ברשת בכל רגע עבור מי שצריך.

 

כשהתחלתי את התוכנית, חשבתי שאני אכין את כל הפרקים. אני באה מהטלויזיה, אנחנו מכינים הכל לפני שאנחנו עולים לשידור. כשסיימתי את הפרק הראשון הבנתי שאם אני אחכה לארבעה- חמישה פרקים זה לא ממש יקרה. ובשיא התמימות אמרתי: "טוב, אני אעלה את זה ליו טיוב, ואחרי זה אני אאגור אומץ...". מה ששכחתי זה שכשמעלים יוטיוב יש  לו שיתוף בפייסבוק ובטוויטר. מה שקרה בפועל זה שבעודי יושבת עם חברה על כוס יין ואומרת: "יו, אני לא מאמינה שזה עולה", פתאום האייפון שלי מתחיל לרטוט עם מלא תגובות... זה השתחרר לפני שתכננתי. זה רגע קטן אבל זה היה רגע שאולי אם הייתי מחכה לכמות האומץ הנכונה, לא ממש היה קורה. הפרק הראשון הוליד תגובה מטורפת שממש לא ציפיתי לה. פעם מישהו אמר לי שאם אתה עושה משהו טוב, אתה צריך לסמוך על זה שחצי מהאנשים ישנאו את זה. אז זה לא היה המקרה הזה. התגובות היו מדהימות מכל כיוון.

 

 

יש עוד שני פרקים שלא עשיתי. ובמשך שנה וחצי נתקעתי איתם, תהיתי איך אני מסיימת אותם. הפרק שעוד לא עשיתי נקרא תלונה. אני אישית לא התלוננתי עד השנה האחרונה בגלל קשיים, פחדים... מה יגידו? יעשו ממני שרמוטה... כל התענוגות האלה. והבנתי שאני לא יכולה לעשות פרק על תלונה בלי לגשת להתלונן בעצמי. אז הלכתי והתלוננתי. קיבלתי את התשובות שרוב הנאנסות או הנאנסים יקבלו. מצד אחד- התיישנות, מצד שני - חוסר ראיות. זה נורא תסכל אותי. עד שלא מזמן הדס שטייף אמרה לי כ: "אלה התשובות שכולן מקבלות, וזה צריך להיות הפרק". אז בימים אלה אני עובדת על הפרק של תלונה. מיד אחריו יש פרק שנקרא סליחה, בעיקר לעצמך.