בשבועות האחרונים כולם תוהים, מי בקול רם ומי בינו לבין עצמו, מה לעזאזל קרה למדינה שלנו. מהיכן נולדו האלימות, הגזענות ותחושת הייאוש הקולקטיבית שהשתלטו עלינו? התשובה, שלא לומר האשמה, תלויה מעל ראשם של אנשים כמו חבר הכנסת נסים זאב (מש"ס, אלא מה).

 

עוד ב- Onlife:

 

אני לא מבינה דגולה בפוליטיקה, וגם לא מתיימרת להיות כזו. למעשה, רוב הפוליטיקאים מחליאים אותי עד העצם – רובם הם לא יותר מאשר קבוצה של רודפי בצע, אינטרסנטים שמונעים מכל המקומות הלא נכונים, ובעיקר – מתנסחים בעילגות ובצווחנות צורמת שגורמת לכל באסטיונר בשוק להיראות לידם כמו נציג האו"ם. אז אני מתרחקת מהם ומפועלם. אבל ח"כ נסים זאב מחליא אותי במיוחד, משום שדווקא אנשים כמוהו – פרימיטיביים, חשוכים, שפועלים כביכול בצו השם או איך שהם לא ירצו לקרוא לזה – דווקא הם מדרדרים אותנו יותר מכל.

 

עירום זה פויה

קחו למשל את חוק ספנסר טוניק המגוחך, שח"כ זאב העלה היום לדיון בכנסת. מאסר של שנה לכל מי שיתערטל בציבור, גם אם למטרות אמנותיות (אני מקווה שזה כולל גם את הדתי ההוא, שניסה לחשוף עצמו בפניי בתחנת אוטובוס לפני כמה חודשים). טוניק, שנוהג לאסוף קבוצות גדולות של מתנדבים ולצלם אותם בעירום, הגיע לישראל לפני כחצי שנה וירד לים המלח עם עשרות ישראלים שיותר משמחו לקחת חלק בפרויקט אמנותי שזכה לתהילה והכרה עולמיים. אבל לח"כ נסים זאב זה מפריע, כי עירום זה פויה, ועד שאלוהים יכה ברק בכל אותם חוטאים מתועבים, עדיף לשלוח אותם לכלא.

 

אותו ח"כ זאב היה גם זה שדיבר נגד פונדקאות לזוגות של הורים חד מיניים, וקרא ממש לאחרונה לאסור קיום יחסי מין לפני הנישואים. ואני אומרת: בואו נזרום איתו, ועל הדרך ננתק גם את החשמל, נחזור לשאוב מים מבארות, נקבור את הליברליזם וחופש הביטוי עמוק באדמה ונעביר את שארית חיינו כאן באווירת המאה ה-18. כי זה מה שהוא וחבריו רוצים, לא? להחזיר את כולנו לימים החשוכים שבהם כל מה שסטה במילימטר מהכתוב בתורה היה ראוי לנידוי.

 

זה לא שיש לי משהו נגד דתיים, או נגד הדת עצמה. למרות שאני חילונית, אני יודעת להעריך את היופי שיש במסורת היהודית ואפילו אוהבת אותה מאוד. יחד עם זאת, אני גם מאמינה מאוד בזכותו של כל אדם לחיות את חייו בכל דרך שיבחר, בין אם במאה שערים או בדגמון לספנסר טוניק, בהקמת משפחה עם בן/בת זוג לבחירתו ובהשתרללות לפני הנישואים (כל עוד מדובר באדם בוגר). אבל זה בדיוק ההבדל ביני לבין אנשים כמו ח"כ זאב – איפה שיש טיפת נאורות, יש גם כבוד לערכיו ורצונותיו של האחר. איפה שיש חושך, יש, ובכן, רק חושך. ועם החושך מגיעים גם האלימות, הגזענות, השנאה והנבערות.

 

אומנות או נמות? לא, אבל ייתכן שנאסר. תמונה של ספנסר טוניק (צילום: רויטרס)

 

אין לי ספק שכל מה שח"כ נסים זאב מנסה לעורר, הוא פרובוקציה זולה במסווה של אידיאולוגיה מקודשת. ניסיון עלוב להשיג לעצמו כותרות בתקשורת והערכה בקרב החברים שלו למפלגה – ניסיון שמצליח לצערי, כי לאנשים כמו ח"כ נסים זאב יש כוח במדינה שלנו. וזה מה שעצוב באמת.

 

גם לילדים בני שנתיים אסור להסתובב עירומים?

מה שח"כ זאב לא מבין הוא, שיש פער גדול מאוד בין "התערטלות" לצרכי אמנות, כמו במקרה של ספנסר טוניק, לבין אנשים שעושים את זה למטרות מיניות. אולי בעולם שלו, כל עירום נחשב לסטייה ותועבה, אבל בשנת 2012, לגוף עירום יש גם הרבה מאוד משמעויות אחרות, שאינן בהכרח קשורות למין.

 

ומה יגיד ח"כ נסים זאב על כל ההורים שנותנים לזאטוטים שלהם להתרוצץ עירומים בחוף הים? גם אותם הוא ישלח למאסר? הגיע הזמן שישלים עם העובדה שאנחנו נמצאים במאה ה-21, ואצלנו בעולם המפותח יש מקום גם להרגיש חופשיים עם הגוף שלנו, כל עוד זה נעשה במקומות לגיטימיים ובנסיבות מקובלות, וכמובן בין מבוגרים.

 

מישהו מוכרח להישאר אופטימי ולהאמין שהחושך לא ינצח – כמו הדת, גם האמנות לעולם לא תמות, וכך גם המאבק לשוויון זכויות ושאר הדברים היפים שיש בעולם הזה, שהופכים את הכיעור והרוע למשהו ששווה להילחם בו. 

תגיות