"יש 5 מוצרים שלעולם לא אפרסם"
כבר בגיל 12 הרווחתי בכוחות עצמי.
הייתי מלמדת ילדים קטנים ממני שיעורים פרטיים בחשבון ואז כבר הבנתי שאפשר להתפרנס משכל. בהמשך, העבודה הראשונה שלי במקום עבודה מסודר היתה בעיתון "להיטון" ושם למעשה למדתי שיווק. זו היתה הטעימה הראשונה ובמסגרתה הונח הבסיס לכל.
מי שהיה אז הבוס שלי, יענק'לה אלון, עובד בשנים האחרונות במשרד שלי וזה מקסים בעיני.
פריצת הדרך המקצועית שלי לא היתה הכניסה לטלוויזיה. מה שעשה את האפקט היתה ההצטרפות של בני אייל לעסקים, כי הוא התחיל לפתח עסקים נוספים מסביב, החל מחברות השקעה ועד תקשורת ונדל"ן.
זה לא סוד שיותר נוח לי לעבוד עם נשים.
עם זאת, לחברה שלנו שבה עובדים המון אנשים אנחנו מקבלים נשים וגברים כאחד והשיפוט את מי לקבל נעשה רק על פי שיקול אחד חשוב: כישורים. מי שמוכשר ומתאים יעבוד אצלנו.
אני לא חושבת שנשים בולטות פחות בתחום העסקי, להיפך.
בשנים האחרונות הן תופסות יותר ויותר משרות בכירות - גם ציבוריות וגם כמנהלות חברות - ואסור לנו לשכוח שעל כך נלחמנו כל השנים. יש לנו חופש ביטוי והתבטאות וכדאי שהדור הצעיר יבין שזה לא מובן מאליו, זה אחרי שנים של מאבק למען שוויון.
אני לא טיפוס כזה שכל הזמן שואף ושואף, אני רוצה רק להמשיך כך ושאלוקים ישמור לי על מה שיש.
מצד שני, אני לא דורכת במקום: אם יש משהו שאני עוד רוצה לעשות זה להעביר הלאה את הניסיון שלי ואת מה שלמדתי בעצמי. בינתיים אני מספיקה רק להרצות בנושא אבל הלוואי שאוכל להרחיב את זה. מעבר לזה- כל מה שרציתי להתרחב בו התרחבתי.
יש לי חלום ליצור סידרת מוצרים שלי - סירים, צלחות ועוד. עשינו כבר פיילוט עם סירים ואני מקווה שגם הצעדים הבאים יהיו מוצלחים.
כשגיליתי שהחברה שווה יותר ממה שחשבתי זה היה מבחינתי הלם גדול.
זו היתה מקפצה של ממש. זה היה לפני 17 שנה, כשעשו דיאגנוזה של החברה ונכנסו המשקיעים הראשונים ובהחלט זה היה ציון דרך חשוב בקריירה.
קשה לי לחשוב על צעד שהייתי עושה אחרת כי כל צעד מכין אותנו לקראת הבא.
טוב, אולי הייתי עושה קצת יותר דיאטה. הייתי יכולה ליילל על כך שלא נולדתי רזה עם רגליים ארוכות, אבל לא, אני דווקא נהנית מזה שיש לי את הפריבילגיה לשנות, להשתדל, לאכול נכון, לעשות התעמלות ואני יודעת שאותן הבנות שהיו הכי יפות וחתיכות בימי בית הספר הן כבר לא כל כך כאלו כיום.
אני לא מתיימרת להיות מי שאני לא - אני לא מתאפרת כי זה מעצבן אותי. אני כן אוהבת בגדים יפים ולהתלבש ואני בוחרת בעצמי את המלתחה. אין פה עניין של מראה שמשרת אותי או לא - אני מקצועית ובזכות זה הגעתי להישגים שלי. אני חושבת שאני משדרת את האמת, יודעים שאני בודקת כל דבר היטב ומה שבאמת משחק כאן זה השכל והאמינות.
אף פעם לא ימצאו אותי בעולם הפוליטיקה.
ולא שלא היו לי הצעות. היו ויש הצעות מכאן ועד הודעה חדשה אבל תמיד אמרתי לא מוחלט כי זה תחום שממש לא מושך אותי ואני לא מתאימה לו. קודם כל- אי אפשר להיות חצי פוליטיקאי – או שאתה כזה בכל רמ"ח איבריך או שזה לא בשבילך. מעבר לזה, ממה שאני מכירה לפחות בציבור שלנו, ברגע שכף רגליך נוחתת בפוליטיקה עושים ממך פושע, אז אין לי כל מוטיבציה להתלכלך בזה.
לפני הכל אני אשת משפחה: אמא, סבתא, חמות, רעיה.
מבחינה מקצועית אני בראש ובראשונה פרסומאית כי זה הדבר שמסב לי הכי הרבה סיפוק ונחת וברגע שיש לך מספיק אתה לא מחפש לבלוע את כל העולם, אתה פשוט שבע.
כל מה שאתה מחפש זה את הדברים שגורמים לאושר ואצלי זו המשפחה בעדיפות ראשונה והעבודה בעדיפות שנייה.
אני אוהבת את המחקר, את הצוות שהקמתי, את חברות הבת שזה עולם חדש של פרסום, אני אוהבת את הלקוחות ואת התוצאות ואני הכי גאה על כך שאני יודעת לנהל את חיי ואת הזמן שלי - אני חושבת שאחד הדברים החשובים אצל מנהל זה הכישרון לדעת לנהל את הזמן שלו.
יש חמישה דברים שאותם לא אפרסם לעולם ואלה "החמסה הקבועה":
מזון שאינו כשר, אלכוהול מכל סוג שהוא וזה כולל בירה ויין, סיגריות, גם בזמנים שהיה מותר לא פרסמתי, הימורים וסקס. כן, אני ג.יפית מאד מאד שמרנית ואני גאה להצהיר על כך.
עם ישראל מספיק אינטליגנטי וחכם כדי לדעת ולהבין מהי פרסומת.
הכתבות שלי מופיעות במסגרת המוגדרת בפירוש כמדור אינפורמטיבי או פרסומי וזה לא מבלבל. אני שמחה על כך שהפכתי לפרסומאית עם מצפון ויושר ושאני מופיעה פרונטאלית מול המצלמה.
גדלתי במשפחה בני ברקית מסורתית ועד היום נושא האמונה חזק אצלי.
אני חושבת שאחת המתנות היפות שקיבלתי מהורי זו היכולת להאמין: זהו כוח גדול שאפשר לשנות דברים על ידי האמונה וזה הוכיח את עצמו בכל שלב בחיים שלי. למשל - אני מלכת החרדות והאמונה עוזרת להתגבר על דברים שאינם בשליטה.
אני לא אישה דתית בהגדרתי, אבל שומרת על כשרות בבית ובערב שבת אנחנו עורכים קידוש וארוחת ערב שאני מבשלת. בנוסף לכך, באים עוד חמישה זוגות חברים ויש חגיגה גדולה ולפעמים יש אפילו 30 איש מסביב לשולחן, כולם שרים ויש אווירה נפלאה. אני חושבת שבכך אני מקרבת חברים שלנו שהיו ממש אפיקורסים ואני שומעת שהם מאמצים את עניין הקידוש בבתיהם שלהם, מה שגורם לי נחת.
כשנולדתי קראו לי בשם יפה מימון.
כשהייתי צעירה, לפני נישואיי, שיניתי את השם ל'יפית' כי זה היה שם מאד אופנתי וכולם התרגלו לכנות אותי כך. אבל באופן רשמי, בתעודת הזהות, השם שונה כשהייתי בהריון. בזמנו בדיוק הכנו דרכונים וזו היתה הזדמנות להתעסק עם זה.
את השם "ג.יפית" הגיתי כדי לשמור בכל זאת על אנונימיות מסוימת.
לא רציתי לכתוב "יפית גרינברג" כי זה היה בולט מדי בעיני מי שהכיר אותי. בינתיים, זה תפס חזק והפך למותג וכך זה נשאר. כמובן שאני שמחה על כך, כי זה העסק הכי גדול שלי שהגשים את כל מה שחלמתי וזאת הסיבה שכל כך טוב לי להישאר עם השם הזה.
אני אוהבת את מאיה כלתי כמו בת.
אני מודעת לכך שיש מקומות בהם יחסי חמות וכלה טעונים: זה מתחיל מזה ששתיהן אוהבות את אותו האדם- הבן-הבעל ומתחרות במקום להבין שהוא אוהב את השתיים. צריך להפנים את הרעיון שברגע שהוא אוהב אותה, האהבה שלך אליה צריכה להיות אוטומטית - זו האישה שבנך אוהב.
זוהי תובנה קטנה ועמוקה, והאמת היא שהיום יותר ויותר נשים קולטות אותה וגם בין חברותיי אני רואה שהיחסים טובים ובריאים. אני אוהבת את מאיה אהבה אמיתית, בלי הצגות ובנוסף לכך לא נשכח שהיא אם נכדיי ומכיוון שיש לי בן אחד- יש לי רק אותם.
בכל יום רביעי אנחנו נפגשות שבע חברות טובות בביתה של אחת מאיתנו.
יש לי את החברות הכי טובות שבעולם. אנחנו מדברות על הכל: על ניהול, על עבודה, על החיים ובני הזוג שלנו חולמים להיות זבוב על הקיר בזמן שאנחנו יושבות ביחד.
אחת מחברותי הטובות היא נאוה רביד המנכ"לית של 'לוריאל' וכשאנחנו יושבות אנחנו מעשירות אחת את השנייה ומתייעצות וגם מדברות על החיים. השכלנו אפילו להפוך את הבעלים שלנו לחברים. הם גם מהזוגות שמגיעים אלינו לארוחות שבת כמו גם עפרה מיתר, שותפה קטנה בג.יפית וחברה גדולה שלי שכיף לי להיות בחברתה.
הייתי רוצה לשבת לשתות קפה עם אופרה וינפרי או עם מרתה סטיוארט כי הן מהוות מודלים לחיקוי עבורי.
אגב, אני לא חושבת שפגישה שלי איתן על קפה זה דבר בלתי ניתן להשגה, אבל זה בכל זאת משהו שעוד לא עשיתי. אני חושבת שהן הדבר הכי קרוב בעולם לג.יפית אבל עדיין לא, כי אין עוד דבר כזה בעולם ואני אשמח מאד להשוויץ בפניהן.





React to WordPress