בשנים האחרונות נדמה שח"כים חדשים מבליחים לכנסת ונעלמים באותה מהירות שבה הגיחו לחיים הפוליטיים. מכיוון שגם זמן הקדנציה מתקצר, חלקם אפילו לא מספיקים לכהן ארבע שנים שלמות כח"כים ולא תמיד הם מצליחים להותיר חותם משמעותי על חיינו בישראל. הכנסת ה-19 הביאה עמה מספר חסר תקדים של נשים, והמפלגות כולנו והמחנה הציוני הצליחו להגדיל את כמות הנשים בכנסת ה-20 מ-27 ל-29: 6 נשים מהליכוד, 8 נשים מהמחנ"צ, 2 מהרשימה המשותפת, 3 מיש עתיד, 4 מכולנו, 2 מהבית היהודי, 2 מישראל ביתנו, 2 ממרצ.

לאור זאת, אלה הח"כיות הטריות שנכנסו לכנסת ה-20, לפי מפלגות:

ליכוד

ענת ברקו - מקום 23

ילידת 1960, סגן אלוף במילואים, דוקטור לקרימינולוגיה ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה, חוקרת את תופעת פיגועי ההתאבדות. ב-15 השנים האחרונות, ברקו נפגשה עם עשרות פעילי טרור פלסטינים, כולל בכירי החמאס, ביניהם השייח' אחמד יאסין.

נאווה בוקר - מקום 25

נאווה בוקר היא אלמנתו של ליאור בוקר, שנלכד בלהבות בכרמל כשניסה לחלץ צוערים מהאוטובוס שעלה באש. בוקר מתכוונת לקדם בכנסת את נושא שירותי הכבאות וההצלה, ואת מערך החירום שלה. את הפעילות הציבורית שלה, החלה בוקר לפני כארבע שנים, אז הקימה את הקרן למען שירותי הכבאות וההצלה.

בוקר, ששימשה ככתבת רווחה בעבר מתכוונת גם להתמקד בנושא הדיור ויוקר המחיה. לפני הפריימריז, אמרה בוקר כי היא מאמינה בתנועת הליכוד ובראש הממשלה. "ראיתי אותו מתפקד בזמנים קשים, בעיקר במלחמה, ואני בהחלט מאמינה ביכולת שלו ובדרך שלו".

עוד אמרה כי היא נכנסת למרוץ הזה ברגע האחרון בלב נקי, בלי דילים. "אני יודעת שאם אני אבחר, אעסוק בכל אותם נושאים שאני עוסקת בהם כעת, מאז האסון, רק מתוך עמדת השפעה וכוח כחברת כנסת".

נורית קורן - מקום 28

עו"ד, ראש הלשכה לשעבר של השר ארדן.

מחנ"צ

רויטל סויד - מקום 14

עו"ד רויטל סויד דהאן, 47, נשואה + 4, לא היתה חברה באף מפלגה מעולם ולא עסקה בפעילות פוליטית, פרט לחברותה בלשכת עורכי הדין. בתפקידה כסנגורית היא ייצגה רוצחים וארגוני פשיעה רבים. היא אף ייצגה חשודים בעבירות מין והתבטאה בעד חוק ההתיישנות, המגביל הגשת תלונות במקרה של גילוי עריות. עד כה היא שימשה כיו"ר הוועדה הפלילית של מחוז תל אביב והמרכז. לאורך השנים ייצגה פושעים מפורסמים, כמו פליקס אבוטבול ומארי פיזם, שהורשעה ברצח בתה רוז.

בהתבטאויות לתקשורת היא תקפה את עד המדינה בפרשת הולילנד ויצאה נגד ההחלטה להעמיד לדין את ליברמן בפרשת השגריר. בפרשת השופטת שסירבה להתלונן נגד קצין המשטרה שאנס אותה, הביעה בה סויד תמיכה ואמרה שזו זכותה המלאה לא להתלונן. "להיות מתלוננת זה דבר מאוד קשה. אני מאוד מבינה שנשים בוחרות לא לעשות כן". סויד מתכוונת למקד את פעילותה בכנסת במאבק באלימות מילולית ופיזית, באלימות ברשתות החברתיות ובשמירה על בית המשפט העליון והמעמד הסמלי ששלו.

קסניה סבטלובה - מקום 21

קסניה סבטלוב, 37, אם לתאומות בנות 6, עלתה לישראל בגיל 14 עם אמה וסבתה. היא עיתונאית, דוקטורנטית ללימודי המזרח התיכון ומרצה באוניברסיטה העברית. היא שימשה כפרשנית לענייני ערבים של ערוץ 9, כתבה לג'רוזלם וסט ואף עבדה עבור ה-BBC. במהלך הקריירה הענפה כעיתונאית היא ראיינה את יאסר ערפאת, אבו מאזן, דיווחה מהלווייתו של ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל חרירי, ומכיכר תחריר כשהחל האביב הערבי. היא עמדה לנסוע לעיראק ולסקר את ההתנגדות הכורדית, כשציפי לבני הציעה לה מקום במפלגה, על בסיס השריונים שהוצעו לתנועה.

איילת נחמיאס ורבין - מקום 22

עו"ד איילת נחמיאס-ורבין, 45, נשואה + 3, התמודדה בעבר בפריימריז של העבודה לכנסת ה-19. נחמיאס-ורבין נולדה וגדלה בתל אביב. היא נכדתה של שרה שטרן (קפה תמר) ונינה למייסדי נהלל, וסיימה משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.

נחמיאס-ורבין היא חברת מפלגת העבודה מ-1991, אז ליוותה את ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין במסע הבחירות שלו. בהמשך שימשה כעוזרת ליועץ המשפטי במשרד ראש הממשלה. לאחר הירצחו של רבין כיהנה כמנכ"לית עמותת שלום חבר להנצחתו. כיום ממשיכה נחמיאס-ורבין להרצות בבתי ספר ובצה"ל על הדמוקרטיה הישראלית. היא אף זכתה בציון לשבח מראש הממשלה ב-2006 על פעילות זו. עד היום היא מכהנת כחברת הוועד המנהל של מרכז יצחק רבין.

נחמיאס-ורבין כיהנה עד כה כיו"ר חברת תבליט פלסטיק וכדירקטורית בכמה חברות ממשלתיות וציבוריות. כיו"ר משותף של ארגון הדירקטוריות הבינלאומי בישראל פעלה עו"ד נחמיאס-ורבין לקידומן של הנשים בדירקטוריונים.

הרשימה המשותפת

עאידה תומא סלימאן- מקום 5

עאידה תומא סלימאן היא חברת הנהגת חד"ש, ומוצבה מקום החמישי ברשימה המשותפת. היא מייסדת העמותה הערבית-פמיניסטית "נשים נגד אלימות" והמנכ"לית שלה מיום הקמתה. היא אף שימשה עד עתה כעורכת הראשית של היומון הערבי אל-איתיחאד.

תומא סלימאן היא האשה הראשונה המכהנת בוועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל. היא אף חברה בנציבות הנשים הבינלאומית לשלום צודק ישראל-פלסטין; חברת הנהלה בעמותתסיכוי;היתה ממנסחי מסמך "החזון העתידי" של הערבים-הפלסטינים בישראל, והיא חברה בוועד הבינלאומי של הפורום החברתי הים-תיכוני.

תומא סלימאן נבחרה למקום השני במפלגת חד"ש לכנסת. לאחר שהמפלגות הערביות הודיעו בצעד היסטורי על ריצה מאוחדת לכנסת ה-20, היא התברגה למקום החמישי ברשימה המשותפת. כשנשאלה על חברה לסיעה ח"כ טלב אבו עראר, בדווי הנשוי לשתי נשים, הצהירה כי היא תילחם מתוך הכנסת בתופעת הביגמיה.

כולנו

רחל עזריה - מקום 5

רחל עזריה היא סגנית ראש העיר ירושלים, פעילה חברתית וממובילות מחאת העגלות. במהלך פעילותה כחברת מועצת העיר יזמה עזריה תוכניות רבות בנושאי חינוך שחלקן אומצו בכל הארץ, כמו תוכנית חודש ה-11 להארכת שנת הלימודים בגנים, חינוך חינם וסבסוד צהרונים, המאבק להתאמת חופשים בין הורים וילדים, וארוחה 10 למען תזונה בריאה במוסדות חינוך.

עזריה אף הובילה את המאבק בהדרת נשים במודעות על אוטובוסים ואת המאבק בשל אי-אכיפת החוק שאוסר על הפרדת מדרכות בשכונות החרדיות. בנוסף, במבצע "צוק איתן" היא הובילה הקמה של מוקד סיוע למשפחות המילואימניקים. בעקבות יוזמתה, בוחנים בצה"ל כיצד ליישם את היוזמה בכל הארץ לקראת גיוסי צו 8 עתידיים.

טלי פלוסקוב - מקום 6

טלי פלוסקוב שימשה עד כה כראשת עיריית ערד מ-2010 מטעם מפלגת ישראל ביתנו. היא האשה הראשונה ממדינות חבר העמים שנבחרה לראשות עירייה בישראל.

פלוסקוב, בת 52, עולה מבריה"מ, הגיעה לערד בשנות ה-90 כעולה חדשה והחלה את דרכה כאחות מעשית בבית אבות. לאחר מכן עבדה כחדרנית בבית מלון בים המלח, וקודמה תוך כמה ימים לתפקיד אחראית חדרניות. בהמשך עברה לעבוד בסניף בנק מקומי, ובמקביל נהפכה לפעילה ברמה הציבורית. לפני בחירתה לראשות עיריית ערד כיהנה פלוסקוב כחברת מועצת עיר וכסגנית ההועדה הקרואה שמונתה לעיר.

יפעת שאשא- ביטון- מקום 7

ד"ר יפעת שאשא ביטון היא סגנית נשיא מכללת אוהלו לחינוך וחברת מועצת קריית שמונה. ב-2008 התמודדה ביטון על ראשות עיריית קרית שמונה, ולאחר הבחירות מונתה לסגניתו של ראש העיר ניסים מלכה. בבחירות לרשויות המקומיות ב-2013 התמודדה שאשא ביטון שוב על ראשות העיר קריית שמונה יחד עם חבר המועצה יעקב בן ציון, שבה זכה מלכה בכהונה נוספת.

שאשא ביטון מתכוונת להתמקד בתחום החינוך ברשימת כולנו. במסיבת העיתונאים שבה הוצגה על ידי משה כחלון, היא אמרה כי במערכת הבחירות הנוכחית לא נשמעה עד כה התייחסות לחינוך. "חשוב להדגיש כי חינוך טוב הוא הבסיס והיסוד לכל. בלי חוסן חברתי וכלכלי לא נוכל להשיג ביטחון. רק חינוך איכותי וערכי יוביל לצמצום פערים. בדרום בצפון במרכז ובפריפריה - לכולם מגיעה הזדמנות שווה להצליח והתפקיד שלנו הוא לאפשר את זה. אני כאן כי אני נחושה להיות חלק מהשינוי הזה שאנו חייבים להוביל".

מירב בן ארי- מקום 10

עו"ד מירב בן-ארי היא משפטנית, חברת מועצת העיר תל אביב יפו מטעם רשימת "רוב בעיר", מחזיקת תיק קידום נוער בעירייה, מייסדת ומנהלת מרכזי "דרך האתגר" לחינוך ולהעצמת בני-נוער.

בן ארי היא בעלת תואר ראשון במשפטים וממשל מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, סיימה לימודי תואר שני במנהל עסקים והתמחות במנהיגות ציבורית מהמרכז הבינתחומי בהרצליה.היא בוגרת קורס דירקטורים בתאגידים עירוניים ממשלתיים במכון להב להכשרת מנהלים – אוניברסיטת תל אביב הפקולטה לניהול.

והנה רשימת חברות הכנסת ששרות שיר פרידה:

יש עתיד

פנינה תמנו-שטה

פנינה תמנו?שטה נולדה בכפר וזבה באתיופה. היא נכדתו של קייס שאטו מהרט, מהמנהיגים הרוחניים הבולטים במחוז. ב-1984 בהיותה בת 3, עלתה יחד עם משפחתה לישראל במסגרת מבצע משה. בשנותיה הראשונות בישראל התגוררה תמנו-שטה עם משפחתה במרכז קליטה בפרדס חנה. לאחר שירותה הצבאי, למדה משפטים והוסמכה כעורכת דין. במקביל ללימודיה, עבדה תמנו-שטה עם נוער בסיכון, הקימה מועדון לצעירים משכונות מצוקה, וכן מועדון לנשים בפתח תקוה.

ב-2012 הצטרפה תמנו-שטה למפלגת יש עתיד והיא נבחרה לכהן כח"כית בכנסת ה-19, והיתה לאשה הראשונה מהעדה האתיופית המשמשת בתפקיד זה היא היתה חברה בוועדה לביקורת המדינה, בוועדת הכנסת ובוועדה לזכויות הילד ומ-2014 חברה בוועדת הפנים. היא כיהנה כיושבת ראש השדולה לקידום יוצאי אתיופיה בישראל.

רות קלדרון

רות קלדרון הקימה את עלמא, בית לתרבות עברית ב-1995. ב-2002 הוקמה עלמא חיפה וב-2003 הקימה קלדרון את עלמא ניו יורק.

קלדרון נבחרה לכנסת ה-19 במקום ה-13 ברשימת יש עתיד. עם היבחרותה לכנסת מונתה לסגנית יו"ר הכנסת. היא כיהנה כחברה בוועדת החינוך, התרבות והספורט ובוועדה לביקורת המדינה, ואף שימשה יו"ר השדולה להתחדשות יהודית, וכן יו"ר השדולה לתרבות פרלמנטרית. קלדרון שימשה חברה בכמה שדולות נוספות, בהן השדולה למען הספרות הישראלית ועידוד הקריאה בישראל והשדולה לקידום הדברות בן חילונים לחרדים.

במהלך כהונתה יזמה כמה תיקוני חקיקה: חוק יסוד: מגילת העצמאות והמדינה היהודית ודמוקרטית, ברית הזוגיות האזרחית (יחד עם סיעת יש עתיד), תיקון לחוק ועדת שמיטה ממלכתית בעניין סמכויות הוועדה, הרכב הוועדה וסדרי עבודתה וכן חוק השבת במרחב הציבורי.

יפעת קריב

יפעת קריב היא עובדת סוציאלית במקצועה ופעילה חברתית. היא שימשה בעבר כראש אגף צעירים במשרד לפיתוח הנגב והגליל, חברת מועצת עיריית הוד השרון ויו"ר מועצת הנשים בעיר. ב-1996-2001 עבדה קריב בעמותת עלם בפיתוח מיזם ניידות ילדי הלילה בירושלים וברחבי ישראל, ובפיתוח תוכנית ערים בלילה, לטיפול בקטינים במצבי סיכון.

מ-2004 מתנדבת קריב בארגון "מעגל נשים ישראל" וב-2007-2008 כיהנה כנשיאת מעגל נשים ישראל. קריב פעלה להקמת המרכז לנפגעות תקיפה מינית בבית החולים פוריה. כמו כן היא פעילה וחברה בצוות המוניציפלי של עמותת כן (כוח נשים), ופועלת למען העצמת נשים בעולם הפוליטי, הכלכלי והחברתי.

באוקטובר 2012 הודיעה על סיום תפקידה במשרד לפיתוח הנגב והגליל, והצטרפה למפלגת יש עתיד, שבה הוצבה במקום ה-16 ברשימה לכנסת. בכנסת ה-19 כיהנה קריב בכנסת כיו"ר השדולה למען ניצולי שואה, יו"ר השדולה למען הצעירים בישראל ויו"ר השדולה לקידום תחום הנוער בשלטון המקומי. קריב היתה חברה בוועדת חוץ וביטחון, הכנסת, הפנים ובוועדה המשותפת לתקציב הכנסת.

עדי קול

עוד לפני תחילת הקמפיין לכנסת ה-20, הודיעה הח"כית עדי קול (יש עתיד) כי החליטה לעזוב את העשייה הפרלמנטרית על מנת לחזור לעשייה החינוכית חברתית. בדף הפייסבוק שלה כתבה קול כי הגיעה למסקנה ש?החיים הפרלמנטריים אינם מתאימים לי בשלב זה של חיי ואני מוצאת שהאפקטיביות של העשייה החברתית שאותה אני רוצה להוביל, תהיה גדולה לא פחות בשטח מאשר בשדה החקיקה?. עוד כתבה כי "החלטתי לוותר על מקומי ברשימת 'יש עתיד' לכנסת ה-20 ובימים האחרונים הודעתי על כך ליו"ר המפלגה יאיר לפיד ויו"ר הסיעה עופר שלח".

יחסיה של קול עם לפיד התערערו במהלך הכנסת החולפת, לאחר שנמנעה בהצבעה על חוק המשילות בניגוד למשמעת הקואליציונית ונענשה על כך. מיד לאחר ההצבעה אולצה קול להתנצל פומבית ולאחר מכן הושעתה פעילותה בוועדות ונאסר עליה להגיש חוקים במסגרת סיעתה במשך שלושה חודשים.

קול, 39, למדה משפטים באוניברסיטה העברית. במהלך לימודיה הקימה את מרכז ברירה למעורבות חברתית של סטודנטים, שפעילותו כוללת מתן סיוע משפטי חינם לנזקקים, העברת סדנאות חינוכיות לנוער במצוקה, קידום זכויות נשים וסיוע לנשים בשכונות חלשות.במקביל, הגתה קול תוכנית לימודים בשם "דיני רחוב", שעסקה בהוראת משפטים ככלי חינוכי ושיקומי לנוער עבריין.

באוקטובר 2012 הצטרפה קול ליש עתיד והוצבה במקום ה-9 ברשימת יש עתיד. היא נבחרה לכנסת בינואר 2013 ומונתה ליו"רועדה מיוחדת לפניות הציבור. לקראת דיון בחוק הפונדקאות בוועדה לפניות הציבור פירסמה קול וידוי אישי שעורר הד ובו גילתה כי עברהטיפולי פוריות ללא הצלחה. קול ביקרה עם הוועדה בעשרות ערים במסגרת יוזמת "המשכן מגיע לכאן".

קול העבירה חמישה חוקים בישראל, בהם חוק האוסר עישון במגרשי הכדורגל, מחיקת פרטיו האישיים של אדם מכל פסק דין שבו נחשף מצבו הרפואי, וחוק הדירקטורים - שמאפשר לדירקטורים חיצוניים בחברות להגן טוב יותר על האינטרסים של הציבור.

בעקבות יוזמה של קול שונתה תקנה של מס הכנסה שבמסגרתההורים בני אותו מין מקבלים את אותן הטבות מס שמקבלות משפחות הטרוסקסואליות.‏ כמו כן, היא היתה היו"ר של השדולה למען יוצאים מהעולם החרדי, וסייעה לעמותת הל"ל בהקמת מקלטים ליוצאים בשאלה שנותרים ללא בית תומך.

ישראל ביתנו

פאינה קירשנבאום

פאינה קירשנבאום נולדה בעיר לבוב שבאוקראינה ועלתה לישראל ב-1973.

מ-2003 כיהנה קירשנבאום כמזכ"לית מפלגת ישראל ביתנו. ב-2009 מוקמה במקום העשירי ברשימתה לכנסת ה-18 וממקום זה, נבחרה לכהן בכנסת. היא היתה חברה בוועדת הכספים ושימשה כיו"ר ועדת המשנה לביטוח.

לקראת הבחירות לכנסת ה-19, כמזכ"לית ישראל ביתנו, מוקמה שביעית ברשימת המועמדים לכנסת. עם איחוד הרשימות עם הליכוד ויצירת "הליכוד ביתנו, הוצבה במקום ה-19 ברשימה המשותפת לכנסת‏ . ממקום זה נבחרה לכהן קדנציה שנייה בכנסת, ומונתה לתפקיד סגנית שר במשרד הפנים.

בדצמבר2014  עוכבה קירשנבאום לחקירה לאחר שנחשדה בפרשת שחיתות גדולה.‏ בתה, רנית, נעצרה באותו יום כחשודה בקבלת שוחד.

בעקבות החקירה, הודיעה קירשנבאום ליו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, כי אינה מתכוונת להגיש מועמדות לרשימת המפלגה בבחירות לכנסת העשרים, אך חזרה בה מאוחר יותר. בינואר הודיעה קירשנבאום על פרישה מפוליטיקה‏.

הליכוד

לימור לבנת

בדצמבר הודיעה שרת התרבות והספורט לימור לבנת על פרישתה מהחיים הפוליטיים לאחר 23 שנה של פעילות ציבורית. לבנת היא בתם של לוחם הלח"י עזריאל לבנת ושל הזמרת ולוחמת הפלמ"ח שולמית לבנת. היא החלה את דרכה בליכוד בבחירות 1977, אז שימשה יו"ר מטה הדור הצעיר במפלגה. לבנת אף היתה ממלאת מקום יו"ר תנועת הליכוד העולמי, חברה בשדולת הנשים וחברה בהנהלת שורשים.

היא נכללה ברשימת הליכוד בבחירות לכנסת ה-12 ב-1988, אך הושבעה לראשונה כח"כית רק בשלהי אותה כנסת.מאז שימשה כח"כית מטעם הליכוד ושימשה במגוון תפקידים: יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה וועדת משנה לייצוג נשים וועדת החקירה לבדיקת רצח נשים, לצד חברות בוועדת החינוך והתרבות, ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון.

ב-1999-1996 שימשה כשרת התקשורת בממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו. במהלך המרכזי בתקופתה כשרה במשרד היתה פתיחת תחום השיחות הבינלאומיות לתחרות והכנסת מפעיל סלולרי שלישי (פרטנר).

ב-2006-2001 שימשה לבנת שרת החינוך.מ-2003 שימשה לבנת גם כשרת התרבות והספורט. לבנת הצליחה למנוע את הקיצוצים שביקש משרד האוצר לבצע בתקציב התרבות, ואף הצליחה להביא לגידול של 15% בתקציב התרבות. במקביל יישמה לבנת את המלצות דו"ח ועדת ניצני להגבלת שכר הבכירים במוסדות התרבות.

באפריל 2014 צוין ביוזמתה טקס הדלקת המשואות השנתי בהר הרצל בערב יום העצמאות בסימן זמן נשים. לראשונה בטקס מסורתי זה הדליקו את המשואות נשים בלבד, בהן כרמלה מנשה, מרים פורת וגאולה אבן.

הבית היהודי

אורית סטרוק

אורית סטרוק נולדה למשפחת עורכי דין ירושלמית מסורתית. ב-1994, לאחר שמערת המכפלה נסגרה לתפילת יהודים בעקבות טבח מערת המכפלה, נבחרה סטרוק כחברת ועד נשים למען המערה, ופעלה לשכנוע אנשי המערכת הפוליטית לפתוח אותה מחדש ליהודים. מאז 2000 עמדה בראש המחלקה המשפטית-מדינית של היישוב היהודי בחברון.

סטרוק ייסדה את ארגון זכויות האדם ביש"ע ב-2002, בעקבות פינוי והריסת ביתה של לבנת עוזרי וחמשת ילדיה מהמאחז גבעה 26, כחודש לאחר שאבי המשפחה נרצח בביתו, לאחר שארגוני זכויות אדם סירבו לסייע למשפחה.‏מאז עמדה סטרוק בראש הארגון בהתנדבות.

בבחירות לכנסת ה-19 הוצבה סטרוק במקום ה-10 ברשימת הבית היהודי מטעם מפלגת תקומה.‏בכנסת ה-19 כיהנה סטרוק כיו"ר השדולה לחזית ארץ-ישראל בכנסת והיתה חברה בשדולת חברות הכנסת, בשדולה למען שילוב ילדים עם מוגבלויות במערכת החינוך, בשדולה לעידוד, חיזוק וטיפוח החיילים המשוחררים ובשדולה למען עולי אתיופיה. בפעילותה כחברת הכנסת המשיכה סטרוק לעסוק בנושאי זכויות אדם, בהצעות חוק שבעיקר התמקדו בזכויות היהודים ביהודה ושומרון.

בנה של סטרוק צבי, הורשע בחטיפה, תקיפה בנסיבות מחמירות ובהתעללות בנער פלסטיני ובהריגת גדי ב-2007, ונדון ל-30 חודשי מאסר.‏ בתגובה לפסק הדין אמרה אורית סטרוק: "בשונה מבית המשפט, שהעדיף להאמין לעדים הערבים, אנחנו מאמינים ובטוחים בחפותו של צביקי, כואבים את הצלחתם של מבקשי רעתו ונשתדל לסייע לו לעמוד בגזר הדין הקשה שהוטל עליו".

שולי מועלם

שולי מועלם-רפאלי נולדה בחיפה, כילדה שמינית מתוך תשעה, למשפחת תורג'מן, שעלתה ממרוקו. היא גדלה בשכונת נווה דוד והדריכה בתנועת בני עקיבא, שירתה בצה"ל כמורה חיילת. לאחר מכן סיימה תואר ראשון בסיעוד בבית הספר לאחיות שערי צדק ותואר שני בהנדסת תעשייה וניהול בטכניון. היא עבדה כאחות וכמנהלת תחום ניהול סיכונים בבית החולים סורוקה בבאר שבע.

בעלה הראשוןסגן אלוף משה מועלם, היה הקצין הבכיר ביותר שנהרג באסון המסוקים. לאחר נפילת בעלה, כיהנה כסגנית ומ"מ יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, ופעילה בעמותת משפחות אסון המסוקים. היא היתה ממובילות המאבק להמשך מתן קצבה לאלמנות צה"ל שנישאו בשנית‏. במסגרת זאת, לאחר שנישאה מחדש לד"ר א