ספורט נחשב לתחום גברי, זו לא הפתעה או חדשות מרעישות. אבל השינוי קורה, לאט לאט ובהדרגה. אם תקפצו למשרדי ערוץ הספורט, שמונה בערך 250 איש, תראו שלפחות מחצית האנשים בערוץ הן נשים, לא רק על המסך, גם מאחורי הקלעים ללא ספק אני סוג של חולמת, הייתי ועדיין. בדרך למדתי איך להגשים את החלומות האלה, ואני בטוחה שהחיים עזרו לי למצוא את הכלים המתאימים כדי להגשים את החלום.

 

עוד באון לייף:

 

לא רצו אותי כמגישה ראשית - בגלל שאני אישה

ההשתלבות בערוץ לא היתה פשוטה, והעובדה שאני יושבת על כיסא המגישה של ?חדשות הספורט? היא לא מובנת מאליה. לפני 15 שנה הוחלט בערוץ הספורט לעשות תכנית חדשה. אני הייתי כבר עיתונאית עם ותק של חמש שנים בערוץ, באותה תקופה כבר הייתי גם שדרנית וכתבת, וחשבתי שזו נקודה מצויינת להתקדם.

 

לא היה ספק שאני מבינה בספורט, אז זומנתי לצלם פיילוט כמנחה עם שני גברים נוספים. הפיילוט צולם, הרגשתי איתו מצוין, ובסופו של דבר, ההנהלה של ערוץ הספורט (שהיתה מורכבת בזמנו בעיקר מגברים) התאספה, המנכ?ל קרא לי לחדר ואמר לי ?תקשיבי מירי, אין ספק שאת מבינה בספורט יותר משני האחרים שהיו כאן, אבל אני חושב שהקהל לא יוכל לקבל אישה כסמכות שתדבר על ספורט. לכן, אני לא יכול לתת לך את התפקיד הזה?. 

 

הרגשתי שהדם עולה לי לראש והתלבטתי מה אני אמורה לעשות בסיטואציה הזאת. ברמה האישית, מאוד התעצבנתי והתאכזבתי, כמובן שלא הסתרתי זאת מעיני המנכ?ל. ברמה המקצועית, הרגשתי שאולי הגעתי לצומת - אולי אני צריכה לקום וללכת? הרגשתי שלמרות שהייתי שדרנית מוערכת של התעמלות אומנותית, שזה גם התחום שצמחתי ממני, מדובר בענף נשי מובהק, וחשבתי שאולי אין לי עוד מקום בערוץ. לא היה לי ספק שאני מתאימה לתפקיד. אני ברזילאית, ותמיד ראינו כדורגל וכדורסל בבית. עולם הספורט לא היה זר לי כלל, ושאלתי את עצמי מה אני אמורה לעשות. גם מסביב התמיכה לא היתה גורפת, הייתי נתקלת במשפטים בסגנון: ?תגידי את נורמלית? מי יתן לבחורה לדבר על כדורגל? אין סיכוי? 

 

נאמר לי ש?הקהל לא יוכל לקבל אישה כסמכות שתדבר על ספורט?. נבו. צילום מסך

 

ניסיתי לחזור עם עצמי אחורה ולשאול את עצמי, מה היתה הסיבה שבגללה הגעתי לערוץ? בראש בראשונה - האהבה שלי לתחום. למדתי תואר ראשון בחינוך גופני, אימנתי נשים, הייתי ספורטאית בעצמי, למדתי בבית הספר לרפואה, התמחיתי בתחום האפידמיולוגיה (חקר מחלות בתוך האוכלוסיה), והרגשתי שהספורט הוא ממש בדמי, הוא משלב לי הכל ביחד. החלטתי להישאר בערוץ. אחת התובנות שלי מעולם הספורט הייתה שצריך לרוץ למרחקים ארוכים אם רוצים להגיע להישגים. בלב ידעתי שאני במקום הנכון, שיש לי את הידע, הכישרון והתשוקה, ובעיקר הסבלנות. אינסטנקטיבית הרגשתי שאני צריכה להישאר כי אני בסוף הזמן יעשה את שלו.

 

רצה הגורל ושנה אחר שחדשות הספורט התחילה בהנחייתו של גבר, הוא יצא לחופש ואני החלפתי אותו - כך נגמר החופש שלי והתחיל החופש שלו מערוץ הספורט. הוחלט לא להאריך לו את החוזה, והיה משהו מאוד אמיץ לשים אותי בהחלפה שלו. לאט לאט הבינו שהשד לא נורא כל כך, אף אחד לא ברח או התנתק מערוץ הספורט, ובסופו של דבר חדשות הספורט קיבלה את פניה שנשארו עד עצם היום הזה עם אלי אילדיס ואיתי. כבר 15 שנים אנחנו מגישים יחד את ?חדשות הספורט? שמשודרת כל לילה במשך חמישה ימים בשבוע. 

 

הבינו שהשד לא נורא כל כך.  מירי נבו ואלי אילדיס ב?חדשות הספורט?. צילום מסך

 

לא לחכות שהדברים יקרו מעצמם

כשרוצים להגשים חלום כלשהו, צריך לדעת לרוץ למרחקים ארוכים, צריך אורך נשימה. דברים לא קורים מיד. אנחנו יודעים שהיום כולם מתפרסמים ברגע, נדמה להם שהם מקבלים קריירות שלמה ברגע אחד. אבל אני יודעת שגם נינט טייב שהתארחה באחד הכנסים שלכם, יכולה לספר לכם שהזכייה לא פתרה לה את התהליך. היא הייתה צריכה לעבור מסלול שלם כדי להגיע למקום שהיא נמצאת.

 

שיעור נוסף שעזר לי להתקדם בתחום שלי, היתה העובדה שיזמתי הרבה. אנשים מפחדים משינויים ומדברים חדשים, כל מה שמזיז את הקוביה מהמקום הרגיל שלה, מלחיץ אנשים. לכן היוזמה צריכה לבוא מהצד שלכן, בכל דבר שתבחרו. היוזמה חייבת להיות חלק מובנה מהתפיסה שלכן את החיים, אל תחכו שדברים יקרו לכם, בטח לא אם אתן נשים שנכנסות לעולם גברי.

 

בסוף גם הבינו שאני יכולה לביים. נבו מתוך הסרט הדוקומנטרי ?ילדים על המשקל?. צילום מסך 

 

אני חייבת להודות שבהתחלה אימצתי קודים של לבוש גברי כי הרגשתי לא בנוח במגרשים. כשעוד הייתי חדשה בשטח, הרגשתי שהלבוש שלי יכול לגרור תגובות שיגרמו לי אי נוחות. באיזשהו שלב אמרתי שנמאס לי, וחשבתי שאם הם לא מסוגלים להתרכז במה שיש לי להגיד, אלא רק במה שאני לובשת, כנראה שהבעיה היא אצלם ולא אצלי. לקח לי קצת זמן לצבור את הבטחון בעניין הזה, זה לא קרה ביום הראשון אבל גם את השינוי הזה עשיתי עם עצמי.

 

אני מברכת על היותי ספורטאית, ואני מעודדת גם את ילדי לעשות ספורט, הספורט מלמד דבר מאוד פשוט, שום דבר לא קורה באינסטנט, אם את רוצה להשיג משהו את צריכה לעבוד בשבילו, להתאמן בשבילו. אי אפשר להצליח כל הזמן, לפעמים מצליחים יותר, לפעמים פחות. אם מתמידים ומשקיעים, הדברים האלה נושאים פרי. זה מה שספורט מלמד - משמעת עצמית ועבודה קשה.

 

לנאום המלא: