שבדיה: אין קולנוע בלי נשים
בשבדיה ייכנס בקרוב לשימוש מדד המסווג סרטים על פי נוכחות נשית והתיחסות לנשים. ובישראל? אנחנו כנראה נשאר עם מציצים, קזבלן, הערת שוליים, ואלס עם באשיר, יוסי וג'אגר, חתונה מאוחרת ועוד רבים וטובים שבהם נשים, אם הן כבר מדברות, זה רק על גברים
בשבדיה יזמו לאחרונה מהלך מעניין: לסווג סרטים שמגיעים לבתי הקולנוע לא רק לפי גיל, אלא גם לפי ייצוג נשי. חוק חדש קובע שמעתה, סרטים שאמורים לצאת לאקרנים יעברו צפייה מוקדמת שתבחן לא רק האם הם אלימים או מיניים (מה שיסווג אותם כ"לא לילדים") אלא גם האם הם "סקסיסטיים".
הסיווג ייעשה לפי אמת מידה שהפכה לסטנדרט ונקראת מבחן בכדל שהומצא על ידי הקומיקסאית אליסון בכדל ב-1985. מדובר בשלוש שאלות בסיסיות ופשוטות שניתן לבחון באמצעותן כל סרט:
א- האם בסרט יש שתי דמויות של נשים שיש להן שם?
ב-האם הן משוחחות ביניהן?
ג-האם הן מדברות על נושא כלשהו מלבד גברים?
בעצם, המבחן לא דורש ייצוג איכותי של נשים, לא סופר מספרי שורות או זמן מסך ולא מתיימר לקבוע האם מדובר בסרט איכותי. שתי נשים שמדברות ביניהן על נושא שאינו גברים זה לא דבר מופרך. זה קורה כל הזמן, מסביבנו, בחיי היומיום שלנו. אני, באופן אישי, מוצאת את עצמי מדברת עם נשים אחרות במהלך היום עשרות פעמים על עבודה, ילדים, טיולים, המשבר ב"טבע", ביטוח חיים, החתול שלי ואיזה כיף היה בהופעה של אמנדה פאלמר.
אז איך זה יכול להיות שמשהו כל כך טריוויאלי הופך למלאכה מפרכת כשזה מגיע לקולנוע? איך יכול להיות שאת המבחן האלמנטרי הזה, הרבה סרטים פשוט לא עוברים? ואיך זה יכול להיות שבגלקסיות שלמות שבהם מיליוני כוכבים אין עוד אפילו אישה אחת חוץ מהנסיכה ליה?
אישה יושבת ליד אישה ומדברת איתה. כל עוד אין ייצוג של סיטואציה כזו בקולנוע, אפשר אולי לחשוב בטעות שזה לא קורה - שנשים לא מדברות בינן לבין עצמן על משהו שהוא לא גברים, שגברים זה הדבר היחיד בחייהן, שנשים לא קיימות בעולם ואם הן קיימות, הן שם לבד, בודדות ויחידות, נסמכות על גברים (שמשום מה יש בשפע) כדי לנהל איתם שיחה.
הסרטים הישראליים נכשלים במבחן
אז האם דירוג כזה כמו של השבדים עשוי לשדרג את הקולנוע הישראלי? כנראה שלא.
אנשים לא מספיק מודעים למשמעויות של ייצוג נשי על המסך וההשפעות שלו על החברה ואם נאמר את האמת, גם אין להם חשק לשמוע. זה יצריך קמפיין נרחב ויקר שאף אחד לא יממן ורוב הסיכויים שרק שני רחובות בצפון הישן של תל אביב יושפעו ממנו.
אם רוצים באמת לחולל שינוי צריך לפנות לשורש הבעיה בישראל. תעשיית הקולנוע שלנו לא מבוססת על אולפנים ועל השקעה מסחרית שמצפה להחזיר את עצמה. אם קולנוענים וקולנועניות בישראל רוצים ליצור, הם חייבים תמיכה ממשלתית שמגיעה מקרנות. כשעוברים על סרטים ישראלים שנחשבים לנכסי צאן ברזל בתרבות שלנו מגלים שרובם המוחלט, נכשל במבחן הבסיסי הזה: מציצים, צ'רלי וחצי, גבעת חלפון, אוונטי פופולו, השוטר אזולאי, אלכס חולה אהבה וקזבלן נכשלים כולם ולא מצליחים להציג שתי נשים שמחליפות ביניהן מילה. אבל זה לא מאפיין רק סרטים ישנים, כי גם הערת שוליים, ואלס עם באשיר, קלרה הקדושה, יוסי וג'אגר, חתונה מאוחרת וביקור התזמורת לא עומדים באמת המידה הבסיסית הזאת.
יום אחד באוסקר - סרט ישראלי עם אישה
אז מה בעצם אני מציעה? שיוצרים ישראלים יחויבו "לתקוע" שתי נשים חסרות חשיבות בסרט כדי שיהיה לו מימון? לא ממש. הרגע בו יחליטו לא לתת מימון לסרט שבו כמה גברים בני תשע עשרה עם מדים מתחבטים בבעיות מוסר שנובעות מהבעיה הפלסטינית, יהיה הרגע בו תעשיית הקולנוע שלנו תגיע לקיצה.
אני כן חושבת שתסריט שמוגש לקרנות צריך להישפט על סמך איכותו בלבד, אבל אולי ייצוג בסיסי, אפילו לא מרחיק לכת, של נשים, מעלה את איכותו של הסרט. אני כן אשמח לראות בדו"ח שמפרסמות הקרנות לגבי הפרויקטים שהן תמכו בהם (אחרי הכל, מדובר בכסף ציבורי) כמה מתוך הפרויקטים העלילתיים שנתמכו עוברים את מבחן בכדל.
הרי אם הדרת הנשים עוברת את השלב הראשוני של אישור הפרויקט, אז אין מה להתפלא כשסרטים ישראלים מייצגים את המדינה בטקס האוסקר כשאין בהם אפילו סצנה אחת בודדת בה שתי נשים מחליפות מילה בעניין שברומו של עולם.
טוב יעשו קרנות הקולנוע הישראליות, אם מיוזמתן ינסו לעשות ניקיון אורוות אצלם בבית: לחשוב מדוע הם מאשרים כל כך הרבה פרויקטים שמציגים רק גברים. נכון, ישראל מוקפת אויבים ואנחנו חברה צבאית מאוד, אבל גם הנשים הם חלק מהמדינה הזאת ובצה"ל, ככל הזכור לי, משרתות גם לא מעט חיילות, אז אולי מישהו יעשה כבר סרט עם שתי חיילות מקרקל בשטחים במקום שוב חיילים בגבול לבנון? אולי הקרנות צריכות לשקול מדוע הן מאשרות כל כך מעט פרויקטים של נשים ועל נשים והאם לא כדאי לשקול ייצוג מאוזן יותר של לקטורים?
אני אשמח אם קרנות הקולנוע בארץ יעשו זאת מיוזמתן, אך קול קטן וסקפטי מנקר בי עם רמז לספק לכן אציע שזה יהיה החוק שעדיף לקדם במקום דירוג סרטי קולנוע כמו בשוודיה. הסרט שמגיע לבתי הקולנוע לא נובט בחלל ריק, במיוחד בישראל. כאן, צריך יהיה ליזום שינוי שיתחיל ממש מהשורש.