מאחורי גבו  של המנהל שלי עומדים שני גברים ובוחנים את המראה של מועמדת  שצירפה תמונה לקורות החיים.  מיד מתפתח דיון על עצם הבחירה לצרף תמונה לקו"ח, ובמהלכו נשמעת האמירה: "כי מה אם היא תותחית על אבל מכוערת תחת?".  עובד אחר מגדיל לעשות וקובע: "לשלוח תמונה ולצפות שלא להישפט עליה, זה כמו ללכת ברחוב עם תחתונים וחזיה ולצפות שלא יסתכלו".

 

עוד ב Onlife:

 

לשאלה "מדוע לצרף תמונה לקו"ח?" הצלחנו, חברותי ואני, לענות במגוון דרכים, שתיים מהן ברצוני לשתף כאן.

 

להיות יפה כדי לשרוד

תשובה אפשרית ראשונה היא הישרדות. לא תופתעו לגלות שנשים בישראל (ובתרבות המערבית) נשפטות בראש ובראשונה על פי המראה שלהן. אם תופתעו, גשו לחנות הספרים הקרובה ובקשו את מיתוס היופי של נעמי וולף, הפינה תיסגר תוך דקה.

 

לא תופתעו גם לגלות ששוק העבודה בישראל מפלה נשים באופן עקבי במשך עשרות שנים: בקבלה לעבודה, בקידום, בשכר, בתנאים. אם תופתעו, גגלו "דו"ח נשים בישראל 2010".

 

בהינתן שני אלו, נשים לומדות שני דברים: ראשית, אישה לומדת מגיל שנתיים שהיא מושא להתבוננות, שהמראה שלה הוא הנכס החשוב ביותר שיש לה, שהיא מתוגמלת על התקשטות, ושזהו כלי העבודה העיקרי שלה בעולם. שנית, אישה יודעת כי נקודת המוצא שלה נמוכה משל גבר, שבתחרות על משרה אטרקטיבית כלכלית הסיכוי שלה להתקבל נמוך יותר מלכתחילה.

 

מכאן שאישה מנצלת את כלי העבודה בו לימדו אותה כל סוכני החברות שלה להשתמש, ומצרפת תמונה לקורות החיים, בתקווה שהשנה תצליח לממן דירה במרכז הארץ, לצאת עם חברות פעמיים בשבוע, להחזיק רכב, ואולי גם לטוס לחו"ל.

 

מה המראה שלך אומר עליך

תשובה עליה לא חשבתי, ושמחתי לקבל היתה זו: "אני מניחה שהם חושבים שהם משדרים משהו בתמונה, שמהווה ערך מוסף ליכולות המקצועיות שלהם. לא רק ברמת היופי, אלא למשל העובדה שהם נראים אנשים נחמדים שכיף להיות בסביבתם". התשובה הקסימה אותי כי על פניה היא תמימה להפליא, אך למעשה מספרת אמת כואבת על החברה בה אנחנו חיות.

 

מה אתם אומרים - כיף לעבוד איתה?

 

כמה נחמד לראות את הפנים מאחורי קורות החיים, חושב לעצמו המעסיק, ולגלות מהם כל כך הרבה על הדמות מאחורי המילים – אם היא נעימה לבריות, אם היא משדרת רוך, אינטליגנציה, אם היא חייכנית, אם יש לה זיק ממזרי בעיניים, אם היא רצינית – כל מה שקורות החיים לא מסוגלים לשדר באלף מילים, תמונה אחת תאמר.

 

האמנם?

 

שופטים מקלים בעונשם של נאשמים יפים

מושג שמתחיל להיכנס לשיח בישראל בשנים האחרונות הוא לוקיזם (lookism) – מדובר באפליה או נקיטת דעה קדומה כלפי אנשים על סמך מראם החיצוני. ההתייחסות לאדם עפ"י מראהו קשורה לאלמנטים כגון פנים, גובה, משקל, שיער, צבע עור ומבנה גוף. מצופה שאלמנטים אלו יהיו מסודרים באופן סימטרי ופרופורציונאלי.

 

השיח על לוקיזם בא לידי ביטוי בתחומים אקדמיים שונים כגון לימודי תרבות, מגדר וכלכלה, וזוכה לתשומת לב אקדמית וחברתית הולכת וגוברת כסוגיית אי שוויון לכל דבר. בדומה לדיכויים חברתיים אחרים כגון גזענות, סקסיזם ואפליה על רגע גיל (Ageism).

 

ממחקרים עולה כי מראה מצודד מעניק לאנשים יתרון משמעותי ביחס למראה ממוצע או שאינו מצודד; ילדים שאינם אטרקטיביים חשופים יותר להתעללויות בביתם, מבוגרים מניחים שלתינוקות יפים יש תכונות חיוביות יותר מאשר לתינוקות שאינם יפים, ילדים יפים נראיםחכמים יותר למוריהם, שופטים נוהגים להקל בעונשם של נאשמים יפים.

 

אנשים יפים זוכים יותר לשיתוף פעולה מצד זרים ומשיגים ביתר קלות שותפים למין. אנשים אשר בולטים במראם הלא מצודד, סובלים מאפליה לרעה ומקשיים חברתיים, לעיתים חמורים.

 

לפטר או להעסיק בגלל מראה

בשוק העבודה המצב עגום. במחקר שנערך בבריטניה בקרב מעסיקים בתחום המכירות, נמצא כי 90% מהם דירגו את הופעתו החיצונית של המועסק כהכרחי או חשוב כתנאי להעסקה.

 

מחקר נוסף שנערך בבריטניה שתוצאותיו היו דומות למחקרים שנערכו בארה"ב ובאוסטרליה, מצא כי למעסיקים בתחום המכירות והאירוח חשוב שבשעה שהמועסקים נמצאים באינטראקציה עם הלקוחות עליהם להיות בעלי גישה טובה והופעה נאה. בעיניהם אלו קריטריונים שבהתבסס עליהם ניתן להעסיק או לפטר.

 

המוסכמה היא הקרקע עליה צומחת אפליה

בארץ, אמר בית המשפט את דברו בפסק דין רקנט. דיילי אוויר תבעו את אל על בטענה לאפליה, לאחר שאולצו לפרוש בגיל 60 לעומת דיילי קרקע שפורשים בגיל 65. התיק נדון פעמיים בבג"ץ, ובשתי הפעמים פסקו השופטים לטובת הדיילים, ודחו את טענת אל על שגיל הפרישה שלהם קשור בהופעה נאה והכושר הפיזי הגבוה שנדרשים מהם. על סמך סעיף סעיף 2א' לחוק לשוויון הזדמנויות בעבודה, נקבע שאפליה על בסיס מראה חיצוני לתפקיד זה אינה רלוונטית לעיסוק.

 

"השאיפה להופעה צעירה מובנת, אצל כל אדם כלפי עצמו ואצל מעביד כלפי עובדו. אך החוק, האוסר על אפליה מחמת גיל, נועד למנוע את תרגום השאיפה הזאת למונחים של תנאי עבודה. לכן הכלל הרחב הוא, כמצוות החוק, כי השאיפה להופעה צעירה של העובד אינה טעם טוב להבדיל בין עובד לעובד בנוגע לתנאי העבודה, לרבות גיל הפרישה מהעבודה

 

... השאלה היא אם כן, אם הופעה צעירה של דיילי אויר אכן מתחייבת מן המהות של תפקיד זה. רבים עשויים להשיב בחיוב. אולם דומה שכך הורגלנו... הרגל, גם אם לא יצר דעה קדומה, טיפח מוסכמה. אפשר שהמוסכמה היא כי דייל אויר הוא אדם צעיר. ואפשר גם לומר כי חברות התעופה נעשו שבויות בידי מוסכמה שהן יצרו. הן יצרו סטראוטיפ של דייל אויר. התוצאה היא שציבור הנוסעים מצפה לראות אנשים צעירים בתפקיד של דייל אוויר.

 

... המוסכמה החברתית היא הקרקע שעליה צומחת ההפליה החברתית; הפליה מחמת גזע, דת, ארץ מוצא, מין ועוד. הסטריאוטיפ הוא אוייב השוויון. הוא יוצר מעגל קסמים הפועל להנצחת הפליה"

(זמיר, בג"צ 95/6051)

 

 

התרשמנו מכישוריך אבל את פשוט לא מספיק יפה

שוו בנפשיכן את הקרובות והקרובים אליכן ניגשות לראיון עבודה, מציגות עשייה ראויה להערצה, עוברות שלל מבחנים, עונות בכנות רבה על שאלות אישיותיות בפני נציגת משאבי אנוש, מפתחות ציפיות על כמה נעים יהיה לעבוד במקום החמים והנעים הזה, בתפקיד מאתגר, עם שכר ראוי. כמהות להתקבל למקום שמעריך את כישוריהן.

 

ואז דמו את החזרה הביתה, את המעטפה בתיבת הדואר, ואת ההודעה "התרשמנו מכישוריך, אך לצערנו לא נמצאת יפה מספיק לתפקיד".

תגיות