"יציאה" – שלום חנוך בהופעה אינטימית בזאפה
ללכת להופעה אינטימית של שלום חנוך זה כמו לצאת עם הבחור הכי שווה בסביבה: לא משנה מה הוא יעשה, את תהיי בקטע שלו, הוא לא באמת צריך להתאמץ למצוא חן בעינייך, היית שלו כבר ב"ערב טוב". או לפחות ככה חשבתי.
עוד ב-Onlife:
- משה פרסטר: הרופא אמר לי שאני עלול למות בהישרדות
- איך ריאן גוסלינג בלי חולצה תורם למאבק הפמיניזם?
- איך נראים נזקי השמש לפנים שלנו? צפו במציאות
כשנועה הציעה לי שנלך למופע "יציאה" של שלום חנוך ומשה לוי, שותפו הוותיק ליצירה, מיד אמרתי כן. אני, שפספסתי גלגולים קודמים של האגדה המהלכת הזאת (כן, בשבילי הוא אגדה מהלכת, לא פחות), שלא הלכתי ל"ארבע תחנות" או למופע לילה במועדון הבארבי, ושבתקופת פסטיבל ערד ו"ליל אהבה בצמח" הייתי ממושקפת חנונית שאהבה את אחינועם ניני, החלטתי לא להחמיץ את ההזדמנות.
אז השגנו כרטיסים והשלכנו את הילדים לזרועות העייפות של בני זוגינו היקרים, ונסענו לרמת החייל, לערב של רוק'נ'רול אקוסטי ובלדות קנוניות, מוכנות להינמס אחת בזרועות השניה.
שלום חנוך - מרעיד את עולמנו
צילום: יח"צ
ואז זה הגיע - הקסם האישי, יכולת ההגשה המצמררת והשירים שהם כבר חלק מהפסקול הפנימי שלנו. רוב ההופעה הוא השאיר אותי עם לחלוחית בעיניים וחיוך מטופש של "גרופית" על הפנים. המחשבה שפחות משני מטר ממני, עומדת אגדה חיה, ושרה את "הולך נגד הרוח" היא מרגשת. נקודה. משם שלום חנוך המשיך לשורה של להיטים, אחד אחרי השני, כשבאמצע הוא מתבל בכמה שירים חדשים ויפים. הטרובדור הרומנטי מלא התשוקה, נביא הזעם עם הקול הצרוב וגם השטותניק, כל אלו שיחקו לפני.
שלום חנוך היה מקסים, ומצחיק, וקומוניקטיבי, אבל האמת, אולי יותר מדי קומוניקטיבי. הבחור הכי שווה בסביבה התחנף אלי. וזה היה קצת מוזר. אפילו טיפה מביך. עם ארסנל אטומי של שירים שעושים עור ברווז וקווץ' בלב, ציפיתי ש"גבר גבר" כמו שלום חנוך ישמור על יותר פאסון. עם הרקורד הבלתי יאמן שלו, ציפיתי שלא יתנצל אחרי כל שיר לא מוכר, שיניח שאנחנו כאן גם בשביל השירים של מחר, ולא רק בגלל הלהיטים של אתמול.
ואני יודעת שאני קלישאה מהלכת, ומתאימה בדיוק לשבלונה שהגברים מתלוננים עליה ש"אנחנו אוהבות שמתייחסים אלינו רע", ואולי הנימה המתנצלת והמתחנפת הייתה בהפוך על הפוך (אני רוצה לקוות שלפחות חלק ממנה הייתה סרקסטית), ויכול להיות שזה בגלל שהקהל הורכב רובו ככולו מחבורת עורכי דין משועממים, יגעים ועבשים, אבל שלום, באמת, מגיע לך יותר. אתה שווה הרבה יותר. ואתה צריך להישאר מרוחק. ככה זה עם אגדות, הם משמרים את המעמד שלהם בעיניי המעריצים כאייקון, על ידי זה שהם נשארים בלתי מושגים.
זה לא באמת פגם בהנאה שלי, להפך. התרגשתי מחדש לשמע ביצועים ותיקים - "הבלדה על יואל משה סלומון" - השיר השחוק והלעוס הזה, שבמקור מבצע אותו אריק איינשטיין, היה מרגש עד דמעות. פתאום הקשבתי שוב למילים, ונסחפתי לתוך הבלדה החלוצית הזאת, שלא היו בה לאומנות וגזענות, סתם אהבת הארץ. תקשיבו למילים, זה באמת יפהפיה (ואני בוחרת להשאיר את בדיחות פתח-תקווה בצד, הפעם).
אחד השירים הכי יפים בעיני של שלום חנוך, שלא זכה למעמד של להיט, הוא "המלצה ליומית" מתוך אלבום מאמצע שנות התשעים. שיר אהבה בוגר, מרהיב ביופיו, עם אחד ממשפטי האהבה היפים בפזמון העברי (דווקא בגלל שהוא כל כך פשוט וישיר) "זאת שעה בין ערביים שקטה/ מתאים לי כל כך/ לקחת אותך למיטה." במופע הוא התנצל בפני הקהל על כך ששר לו שיר שאינו מוכר כל כך. אז אני רוצה להגיד לך, שלום, אל תתנצל יותר אף פעם. מבחינתי, זה היה רגע השיא במופע. יופי צרוף. תודה לך.
ועוד אחד, בקטנה, כי זה השיר שאני הכי אוהבת, השיר שרציתי לצעוק לו מהקהל שישיר, אבל התביישתי. את השיר הזה, שלום חנוך כתב לאריק איינשטיין בשנת 1969, לפני כל הטררם של "לול" ו"שבלול", לפני שהם הפכו להיות מי שהם בפנתיאון המוסיקה הלאומי שלנו. הוא גם אחד השירים היפים ביותר בשפה העברית. הייתי מתה לשמוע אותו בעיבוד הבוגר והפשוט של שלום חנוך בן ה- 66. רק תקשיבו איזה יופי:
בבלוג הזה תמצאו כל יום המלצות מרעננות לקיץ המהביל שלנו - ובינתיים סידרתי לכם מתנה - פה למטה - ממלאים את הפרטים ואפשר לזכות בפרס!





React to WordPress