"לפני שנתיים החיים שלי היו מרוץ משוגע. עבדתי בטלוויזיה מזה 5 שנים, כמלהקת בתוכניות ריאליטי, במקביל למדתי קולנוע, והיו גם לחצים אישיים – ההורים שלי בדיוק התגרשו ואחרי הגירושים שנתיים וחצי אמא שלי גרה אתי. סחבתי על עצמי את הלימודים, הגירושים, השכירות וגם את הסטרס שסוחב כל ישראלי לפעמים בגלל המצב הביטחוני. הלכתי לאיבוד מרוב דאגות – ממש כמו אליס בארץ הפלאות.

 

עוד באון לייף:

10 תמונות מרגשות מתרבויות אחרות

המיונים לקראת המסע לפורטוגל

מתכונים לקינוחים שאפשר להכין בשטח  

 

בשנים האינטנסיביות האלה הכנסתי את עצמי לסטרס מיותר. יום אחד המחזור שלי הגיע וסבלתי מחודשיים וחצי של דימום מאסיבי. הופניתי לאיכילוב ושם פגשתי רופא נשים שיהפוך לעוגן מאוד חשוב בסיפור. הוא עשה לי סוללת בדיקות והודיע לי שלדעתו הבעיה נובעת מלחץ. אמרתי לעצמי – 'הוא רופא, לא פסיכולוג, מה הוא מבין?'

 

הוא נתן לי כדור שיגרום למחזור להגיע וגלולות שיסדירו אותו. במשך שנה וחצי הכול היה תקין, מלבד זה שהתחלתי להשמין ולהשמין. החלטתי על דעת עצמי להפסיק את הגלולות ושוב קיבלתי מחזור משוגע שנמשך 3 חודשים. חזרתי שוב למיון ולאותו רופא. כשגילה שהפסקתי עם הגלולות הוא כעס: 'משהו לא בסדר אצלך כי משהו לא בסדר אצלך בפנים'. התעלמתי.

 

לא הייתה לי כלל תמיכה כלכלית ואפילו אוטו לא היה לי. בשכונה כולם קראו לנו "משפחת האופניים", כי לכולנו היה זוג אופניים: לי, לאמא שלי, לאבא שלי ולאחי. בגלל זה גם היה חשוב לי מאוד להתקדם ובכלל מאוד רציתי להוכיח את עצמי, כדי שייקחו אותי לעוד ועוד הפקות.

 

באותה תקופה היה מיתון אדיר בתקשורת, עשרות הפקות בוטלו בתוך חצי שנה, כולל אחת שעבדתי בה. לא קיבלתי משכורת עבור 3 חודשים, ביטלו לי את  כרטיס האשראי והייתה לי הלוואה על הראש. נבהלתי. לא היה לי למי לפנות. בדוחק חסכתי 20 אלף שקל והחלטתי לפתוח עסק קטן. חיכיתי להזדמנות. כשהיא הגיעה פתחתי חנות צעצועים בהרצליה, שעשתה רווחים יפים. אחרי 8 חודשים שם קיבלתי הצעה – לעבוד בהפקה של 'לרדת בגדול'.

 

 

כרטיס בכיוון אחד

החלטתי ללכת על זה. באותה תקופה בערך הפסיק לי המחזור לגמרי והמשכתי לתפוח, בלי הצדקה רפואית. אחרי חודשיים בהפקה ההיא קולגה אומרת לי: 'את יודעת שאת יכולה להיות אחלה מתמודדת בתוכנית?' 'אני?', נזעקתי, 'אני אפילו לא שוקלת 100 קילו' (הרף שנקבע להשתתפות). למחרת, אחרי 4-5 שנים שלא נשקלתי, בדקתי – והמחוג הצביע על 105 קילו.

 

אחרי 8 חודשים בלי מחזור, מלווים בסטרס מתמיד בנוגע לפרנסה - חזרתי שוב לרופא, ובפעם האחרונה. עכשיו הייתי סוף סוף מוכנה לקבל את מה שהיה לו להגיד לי, ולקנות כרטיס לכיוון אחד. קניתי כרטיס לתאילנד, כיוון אחד. לבן זוג שלי אמרתי שאני נוסעת מינימום לשמונה חודשים כי יש תהליך שאני צריכה לעבור. שחררתי אותו לעשות כרצונו. הוא תמך בי.

 

בליל הטיסה הלכנו יחד לאכול. על השולחן במסעדה אני רואה קופסא והוא דוחק בי: "פתחי, פתחי". בפנים הייתה טבעת. אני התכוונתי לנצל את הטיול גם כדי לבחון את מערכת היחסים שלי איתו. ועכשיו, שעתיים לפני טיסה, הברמן כבר פתח לנו שמפניה – לא ידעתי מה להגיד. אני אוהבת אותו אבל עוזבת עכשיו. רציתי להראות לו שהמטרה של הטיול היא לא למצוא חבר חדש – והסכמתי".

 

 

"כשהגענו לבנגקוק הרגשתי הקלה"

"כבר על המטוס התחלתי להרגיש את החופש. כשהגענו לבנגקוק הרגשתי הקלה, כאילו האוויר סוף סוף נכנס למקום הנכון. הלכתי לשירותים וגיליתי, אחרי 11 חודשים שהוא לא היה – מחזור. אפילו קראתי לחברה שלי, ששכנעתי להצטרף אליי למשך חודש, שתראה שאני לא חולמת.

 

המשכנו לנפאל ואז הייתה העונה הגשומה, הכול שומם. בחרנו לעשות שם טראק נורא קשה, מלא מפולות, עלוקות. בחזרה מנפאל ראינו אבנים קטנות מידרדרות עלינו, ואנחנו מבינות שאחרי הקטנות יגיעו הגדולות. הכביש שם הפך צר בגלל המפולת ולא היה איך להמשיך ברכב. עברנו בריצה אזור מסוכן ודקה לאחר מכן סלע עצום נחת על ראש של פרה שהייתה שם. בנסיעה אחת שהתארכה בשעות הוחלף גלגל 4 פעמים ואפילו החלנו למצוץ עלים שהמקומיים אמרו שמכילים סוכר כדי לקבל אנרגיה. בסופו של דבר הסיוט הזה נגמר.

 

בתחילת הטיול חיכיתי שהחברה שלי תחזור לארץ, כי רציתי להיות לבד, לא לדבר עברית, להתנתק.

 

כשזה קרה לא ממש ידעתי מה לעשות עם עצמי. החלה לי שורה של סגירות מעגל קטנות: הייתי בבנגקוק בחתונה של חבר מהתיכון, ראיתי בחור שהיינו ביחד 3 שנים והציע לי נישואין – הוא היה שם עם אשתו. היה לי שם זמן להיות עם עצמי, להקשיב אך ורק לרצונות שלי, בלי כל רעשי הרקע שבארץ מקבלים מהאנשים סביב, מהדאגות הכלכליות, מהמצב.

 

התחלתי שם לקעקע את הגוף שלי. הקעקוע הראשון היה של 3 מגני דוד מרכבה. עשיתי קעקועים של השמות של אמא שלי ואח שלי, עם סמלים בודהיסטים של הגנה, ובהמשך גם התחרטתי שלא עשיתי כזה גם לאבא שלי, שלא היינו בקשר טוב אבל אולי היה זקוק לזה. קעקעתי עליי גם יהלום, מפתח סול ופרפר עש מסוג לונה, לכל קעקוע משמעות חשובה בעיני. יש לי על הרגל ציור של סנופקין, הנווד מסדרת "המומינים", אבל בגרסה נשית. כשהייתי ילדה והמורה שאלה בכיתה מה אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים, היא עברה שורה ארוכה של רופאים ושוטרים ושחקנים עד שהגיעה אליי ואמרתי – "נוודת". היא התפלאה שבכלל ידעתי מה זה...

תגיות