הביטחון שלכם פוגע בביטחון שלי
ב-31 באוקטובר השנה תושק באירוע ציבורי 'תכנית הפעולה הכוללת ליישום החלטה 1325, החלטה אשר התקבלה על ידי האו"ם בשנת 2000. האירוע יתקיים לא כי יש סיבה לחגיגה, לא כי יש סיבה למסיבה, אלא בדיוק משום העובדה שהגיעה העת למנח ולקרוא מחדש את המציאות בישראל, זו שמבוססת על תפיסת הקורבן מול התוקפן האויב, זו שמפנימה בנו כי ביטחון משמעו הצבת כיפות ברזל, הרמת טילים, מטוסי קרב, וכל מה שקשור אינהרנטית למילון של מלחמה.
הגיע הזמן להמשיג מחדש מהו ביטחון עבור רוב תושבות ותושבי האזור והמדינה, ובעיקר עבור נשים שממילא מודרות הן מתוך השיח המלחמתי- הקרוי ביטחוני, והן מתוך מה שקרוי מו"מ לשלום, כי אנו דורשות לשלב נשים ממגוון ציבורים ומעמדות במו"מ לעתיד החיים באזור, כדי שנוכל לבנות לנו מילון חדש שיבהיר שהביטחון שלנו, נשים, הפוך מזה המומשג על ידי השלטון ובכיריו.
מדוע נשים מפתחות תפיסת ביטחון שונה?
בהחלטה 1325 של האו"ם נקבע, בין השאר, הקשר השלילי בין מצבן של נשים וילדות באוכלוסיה לבין מצב של מלחמה וסכסוך מזוין. עוד נאמר בהחלטה, משנת 2000, כי "מרביתם של הנפגעים בסכסוכים מזוינים הם אזרחים, במיוחד נשים וילדים..." וכן את החובה לכלול נשים בתהליך של פתרון סכסוכים, משום תפיסת הביטחון השונה שמביאות עמן נשים - בדגש על נשים ממגוון קבוצות באוכלוסיה. כי עבור נשים, כאשר המרחב הציבורי תוקפני עבורן בשל הטרדות מיניות שכל אשה חווה לפחות פעם אחת בחייה.
בנוסף, ההישרדות הכלכלית המאפיינת את חייהן של מרבית הנשים, כאשר העוני המתרחב הוא הטרור המאיים ביותר על חייהן של נשים, כאשר המרחב התעסוקתי מדיר החוצה מתוכו נשים במגוון סיבות ודרכים - על ידי מגבלה של חלקיות משרה, גיל מבוגר על פי מדדי שוק התעסוקה (45 לאישה), באמצעות הטרדות מיניות בעבודה, בשל אפליה מובנית בשכר, בשל הפרטה שפוגעת בעיקר בעבודות "ורודות" כמו עבודה סוציאלית- הוראה- ניקיון, אלה ועוד מרכיבים את הוויית חוסר הביטחון בישראל עבור נשים.
ועוד לא התחלנו לפרט על היעדר הביטחון העמוק של נשים פלסטיניות בישראל - שנאלצות להתמודד בה בעת עם סקסיזם וגזענות, אודות היעדר הביטחון של נשים בשטחים בשל הכיבוש המתמשך, היעדר הביטחון של נשים מזרחיות, אתיופיות ודוברות רוסית בשל תרבות דומיננטית שמשליכה אותן לפריפריה התודעתית-כלכלית-תעסוקתית ועל העבודה שהתחתית המתעבה של שוק העבודה מורכבת ברובה מ"המין השני", כי אותו מין ראשון קובע לעצמו ועל חשבון ביטחוננו- מהו עבורו ביטחון.
המחיר שמשלמות נשים במלחמה
יש גם לזכור כי בעת מלחמה, אלו הנשים שסופגות את המחיר הכבד על רוחות ואש הקרב. בשל התפקיד הביתי שנועד לנשים, הן אלו שצריכות להישאר עם ילדיהן, בעת שמערכות החינוך משותקות מתחת לרעש אזעקות ופגזים. הן אלו שנאלצות להיעדר מעבודתן, והן אלו שנמצאות מפוטרות על ידי מעסיקים בשוק עבודה ובחברה שמחד תובעת מהן למלא את תפקידן האימהי ומאידך לא מאפשרת להן לשלב תפקיד זה עם תעסוקה שתאפשר להן הישרדות עד עצמאות כלכלית.
זאת ועוד, נשים הן העורף האזרחי לטיל הקולקטיבי הלאומי, ומאתנו נדרש לשמור על המשכיות התפקוד החברתי, בעת שהגברים הם כמובן החזית ואנחנו אמורות לשמש להם גב, להיות לעזר כנגדם- כצפוי מאתנו- נשים. אלא שמהעורף נדרשת שתיקה, נתבעת הסכמה- תשמרו לנו על שלמות המשפחות והבתים, אך לא תשולבו במערך ההחלטות שקובע מהו ביטחון ומהו שלום, ובידי מי מצויה מלאת הפרשנות של המציאות המלחמתית- בשלטון, בתקשורת, ואצל כל אלה שחוגגים את מצב החירום, על חשבוננו, ועל חשבון ביטחוננו-נשים.
מלחמה, פיגועים והפצצות? בתחתית הרשימה
אין זה פלא, שבדו"ח מחקר שפרסם הארגון הפמיניסטי 'אשה לאשה', שנכתב על ידי אסיה איסטושינה ואיריס זמיר, בשנת 2012 - נקבעו הסיבות המרכזיות שמרכיבות את חווית היעדר הביטחון בקרב נשים ממגוון אוכלוסיות.
כך נמצא שגורמים כמו מלחמה, פיגועים, הפצצה - הם אלה שנמצאים בסוף הרשימה של הסיבות לחוויית היעדר ביטחון של נשים במדינה. לפני אלה דיווחו נשים כי הן חוות היעדר ביטחון בשל דאגה ליקיריהן, תקיפה ברחוב חשוך, אלימות מינית, מצב כלכלי, ואצל נשים פלסטיניות ודוברות רוסית דווח גם על היעדר ביטחון ופחד עמוק מפני איבוד הבית, קורת הגג- בין אם מסיבות פוליטיות-לאומיות (נשים פלסטיניות) או כלכליות (נשים דוברות רוסית).
אז כאשר מודיעים לנו ממרומי השלטון כי תקציב "הביטחון" לא יקוצץ בה בעת שמטילים גזירות כלכליות קשות, בין אם באמצעות קיצוץ בקצבאות ילדים, יוקר מחייה לא אפשרי, אבטלה גואה, תת תעסוקה, ושאר מרכיבי מדיניות שהופכת את החיים כאן לרובנו לבלתי נסבלים וחדורי חרדה ודאגה - כל שיש לנו לומר להם, שם למעלה, רשת הגברים הבכירים הצפופה: כאשר אתם קובעים עבורי ועבור נשים מהו ביטחון בשפתכם אני רק פוחדת יותר ויותר.
React to WordPress
