מאת: בשמת בידרמן

מחקר חדש שערך האתר הכלכלי NerdWallet מצא כי 77% מהגברים והנשים מאמינים שהגבר צריך לשלם בדייט הראשון. לצורך המחקר, תושאלו 1,000 גברים ונשים בארה"ב שגרים עם בני ובנות הזוג שלהם חצי שנה לפחות. המטרה הייתה לברר איך מתחלק הנטל הכלכלי ביניהם ומהי מידת האחריות של כל אחד מהם.

 

עוד באון לייף:

 

מעל 50% מהגברים ממשיכים לשלם על בילויים גם בתוך מערכת היחסים; כמעט 36% מהגברים משלמים את כל חשבונות הבית, לעומת 14% מהנשים; יותר משליש (!) מהגברים ומהנשים שנמצאים בזוגיות מסתירים כסף מבני הזוג שלהם; ו-86% מהמשתתפים במחקר מתייעצים עם בני הזוג לפני שהם מבצעים רכישה משמעותית.

 

אבל אני רוצה להתעכב דווקא על הנתון המובהק (ומעורר המחלוקת) שאיתו פתחתי: הרוב הגדול של הנשאלות והנשאלים עדיין מאמינים שעל הגבר לשלם בדייט הראשון. כן, בשנת 2014, שנים אחרי המהפכה הפמיניסטית, הציפייה - של נשים וגברים כאחד - היא שהגבר יישא בעול הכלכלי. הציפייה הזאת היא לא רק לא שוויונית, היא גם מנציחה את תפקידו של הגבר כמפרנס העיקרי, ויש לה השלכות לא פשוטות על חלוקת התפקידים בבית, על נשים בשוק העבודה ועוד שלל נושאים שנאבקנו (ואנחנו עדיין נאבקות) עבורם.

 

אם כך, אתם בוודאי חושבים שעל כל הפמיניסטיות להזדעק כנגד הנתון הזה - הרי על נשים שפועלות להשגת שוויון זכויות והזדמנויות להתנגד לחוסר שוויון כזה בוטה! אז לא. ממש לא. אני פמיניסטית (יש שיאמרו קיצונית) ואין לי שום בעיה שגבר ישלם עליי בדייט הראשון. להפך, זה אפילו ישמח אותי ויגרום לי להעריך אותו יותר. אמנם תמיד במעמד התשלום אוציא את הארנק ולא ארמוז או אבקש שישלם את החשבון, אבל בניגוד לחברותיי, לא אתנגד לכך כלל ועיקר.

 

"אז חצי-חצי?"

 

אז איך בכל זאת אני מצליחה להכיל ולעשות סדר בין שני הכוחות המנוגדים לכאורה האלה? אה, זה פשוט, אני מרכיבה משקפיים מפוכחים. בעולם שבו גבר שכיר מרוויח כמעט 11,000 ש"ח בחודש בממוצע, ואישה מרוויחה רק 7,244; בעולם שבו נשים מהוות רק כ-23% מהשכירים בעשירון העליון, ורק כ-32% מהמנהלים; בעולם שבו רוב העניים הן נשים - וואלה, אני ממש סבבה עם זה שגבר ישלם לי על היין או הקפה.

 

לאור הפערים הבלתי נתפסים והמקוממים האלה, הדרישה שדווקא בזירת הדייטים תיווצר איזושהי סימטריה - מגוחכת בעיניי. יותר מכך, הקריאה הזאת, לייצר שוויון מלאכותי במרחב שמלכתחילה מתקיימים בו פערים בלתי נסבלים, עלולה להיות הרסנית: הרי זה לא שאם בכל רחבי העולם נשים וגברים יתחלקו חצי-חצי בחשבון, היחסים בין המינים יהפכו להיות כלים שלובים. רחוק מזה. רוצים שוויון? מדהים, תתחילו בלגרוע ממי שיש לו יותר, אל תיקחו ממי שיש לה פחות.

 

אבל יש סיבה נוספת. בתור מישהי למודת אכזבות מגברים, מעמד התשלום הוא נייר לקמוס לפוטנציאל המשותף שלי עם הגבר. בעבר לא עשיתי עניין מזוטות כמו איפה ניפגש, איך אגיע פיזית לדייט וכן - גם מי ישלם עליו. אבל אחרי התנהגויות שהשאירו אותי פעורת פה וכללו גבר שמעדיף שאסע בלילה באוטובוס רק כדי לא להזיז את האוטו שלו, או החמוד שהרוויח פי חמישה (!) ממני וחודשים אחרי שזה נגמר בינינו בא לגבות חובות על נסיעה משותפת - אני מחפשת עדויות למאמץ, סימנים לדאגה (Caring) ולאכפתיות, שאחד מהם יכול להיות המחווה של לשלם עליי בדייט ראשון.

 

נכון, אין פה ערובה לכלום, אבל ההצעה לשלם עליי בדייט ראשון היא נקודת פתיחה טובה - לא לאביר על סוס לבן שיציל אותי ואת חשבון הבנק שלי, אלא למערכת יחסים בוגרת עם גבר שמוכן להושיט יד לארנק, ואליי.

תגיות