בין אגה דו-דו לנופים אקזוטיים
בתחילת שנות ה-2000 הויאגרה של המשפחה הישראלית הממוצעת היתה צמד המילים:
הכל- כלול.
בין אגה דודו באילת לפרגיות כפי יכולתך וקצת יותר בטורקיה, הציבור הישראלי השאיר שובל של שמן גזר ומגבות גנובות ברחבי המזרח התיכון. והיה לו שמח. ואז השיקיות של מלונות בוטיק והמרדף החדש אחרי חלום הצימרים גנבו את הבכורה, וההכל-כלול, איך נאמר את זה? כלל פתאום גם חוסר אטרקטיביות. כשמתחת לכל חלון כבר קמו מסעדות שף ובתי קפה, כשמתחמי קולנוע מוגזמים נפתחו ליד מועדוני בילוי שונים, כל הקונספט הזה של הכל במקום אחד הפך לפחות רלוונטי ופחות קסום. ליד הסניף הקרוב של ארומה ליד הלובי, פתאום הבופה של המלון הזכיר הרבה יותר חדר אוכל קיבוצי מאשר אורגיה קולינארית נוטפת ריר, והישראלים השאירו את הפרוורטיות של הכל כלול שלהם בעיקר לטורקיה. שנאמר – מה שקורה בבודרום – נשאר בבודרום. אלא אם כמובן מדובר בברז.
אבל עם ההתדרדרות ביחסי ישראל-טורקיה וביחסי מעמד הביניים הישראלי-חשבון הבנק, הרוחות מדברות על שובו של הנופש הנדיב, ובראשו שיפוץ אותו קלאב מד אילתי ידוע לשובעה – והפיכתו ליו קורל ביץ' קלאב מרשת מלונות פתאל.
עוד באון לייף:
וכאן מפנקים. 5 ארוחות ענק, שסגורות לכם כמעט את כל שעות היממה, עם מגוון תחנות שבהם מכינים לכם את האוכל מול העיניים – מהחביתה ועד הסלט בהזמנה אישית, שלושה ברים חופשיים כולל אלכוהול, בריכה עם נוף יפהפה שכוללת ארטיקים ופיצות (כי 5 ארוחות זה ממש סגפנות), ספורט (מגרשי כדורסל, טניס, מתקן טרפז, מיני גולף, חץ וקשת או כדור עף חופים), חוף פרטי שלו (עם שנורקלינג), בייביסיטר (מועדון ילדים עם ג'ימבורי, שיעורי יצירה והופעות) וסניף לבנטי של לאס וגאס עם מופעי נצנצים שונים.
רק שכל זה כנראה לא מספיק, ויו קורל ביץ' קלאב חיפשו את השוס.עשור אחרי ומי שפועל לריצוי הקהל הבין שהוא לא יכול להשאר מחוץ לרשתות החברתיות. וכך מגדיר את עצמו יו קורל ביץ' קלאב כמלון החברתי הראשון. מה זה אומר להיות מלון חברתי? אל תתבלבלו עם מחאת האוהלים, כאן הקוטג' והמילקי גם ככה חינם בבופה. חברתי גם לא אומר חלילה, בעל פעילויות חברתיות חדשות וחיבור בין קהילות. כולנו פה בשביל הפאן פאן פאן.
אז מה זה להיות חברתי ב-2014? סלפי. במקום צ'ק אין – לוג אין, בכניסה למלון מקבלים צמיד דיגיטלי, מתחברים לפייסבוק ומעדכנים את הפרופיל שלכם לאורך החופשה. איך זה עובד? המלון כולו מרושת בעמדות צילום שמאפשרות לכם להעביר מולן את הצמיד ולהצטלם – והמכונה כבר תעלה עבורכם את התמונה לעמוד הפייסבוק.
מהמזנון, מהלובי, או מהמועדון ואפילו על קרקעית הבריכה מתחת למים, תוכלו להפשיט את הבטן ולהלביש את שפתי הברווז ולעדכן שאתם ממש נהנים. ואם אתם מרגישים קצת נפוחים מהפנקייק, אתם יכולים לוותר על התמונה ולבקש מהמכונות להעלות משפטים שנוסחו עבורכם על ידי מיטב מוחות המלון, כדוגמת "הדבר שהכי כיף במלון זה שלא צריך להתחלק בקינוח" (וסלחו לי אם חטאתי לניסוח המדויק).
כששיר הסלפי פותח את הפסטיגל, או פארודיה עליו, תלוי את מי שואלים, ושאפילו הביקורת התרבותית על תרבות הסלפי הפכה לתרבות בפני עצמה, או לפחות חלק מהמפלצת עצמה, מדהים שרק עכשיו עולם התיירות נכנס למשחק. כשחושבים על זה שורשי הסלפי הכי מוקדמים נולדו בדיוק בסיטואציה הזאת, אי שם בשנות ה-80, כשעוד ישבנו עם אלבומי תמונות, חברים ומשפחה מסביב ועברנו תמונה תמונה מהחופשה האחרונה, רק אז באמת תם, נשלם והשיג את מטרתו טיולנו.
וחבל.
כי למרות המוניטין של שני המותגים: אילת והכל-כלול, שלא נדבר על השילוב הגרעיני שלהם, יומיים במלון יו קורל ביץ', בין ההרים היפים עד פואטיקה של אילת, מפגש בין אדום ירדני לאוקיינוס הכחול שאם היינו רואים אותו בגלויות אקזוטיות בוודאי היינו חולמים על בטן גב בו, הם מסאג' לנשמה.
כי בסופו של דבר הקונספט של הכל-כלול, מאפשר להתנתק רגע מאילת העיר, ולהתחבר לאילת ההר. לא נאלצתי לרדת לשדרת המסעדות בשביל צלחת פסטה, או לעבור דרך דוכני הצמידים בשביל פיסת חוף. הכל מבודד, אינטימי ושלו, במיוחד עם מוותרים על קומת ההופעות והילדים (לרווקות/ים שבנינו).
עבורי, רגע השיא של החופשה הזאת היה ההזדמנות להתנתק - מהחיים, מהיום יום, ומהאינטרנט. ריסטרט לנפש עם יותר מידי חלונות פתוחים. אבל למי שגם כשהוא מתנתק הוא רוצה להשאר אונליין לא שכחו את לספק את המנה.
תזכרו שצמיד הפייסבוק נשאר אתכם לאורך כל החופשה,ככה שגם במקלחת, או רגע לפני שאתם הולכים לישון, שוכבים במיטה, עורכם השרוף נעטף בסדינים לבנים, בחלון השמש כבר שקעה מזמן על ההרים האדומים, צמרות דקלים שרות בלוז כנעני ורחש גלים אחרון מנגן על העפעף, תזכרו שכאן אצלנו, הכל כלול – גם הלייקים.
__________________________________________________
React to WordPress
