גם נשים פוגעות מינית

"אני כותב לכם ועדיין מתלבט אם לשתף במה שקרה. לאורך השנים ניסיתי להדחיק את המקרה ונתתי לעצמי את כל התירוצים האפשריים: זו אשמתי, אני ביקשתי את זה, לא יכולתי לבאס אותו... נפגשתי עם בחור לדייט בבית קפה. היה לנו מאוד נחמד, אפילו הסתובבנו עוד שעה ברחובות העיר. תוך כדי הוא הסתמס הרבה ואמר שזו חברה שמשגעת אותו. פתאום הוא נעצר באחד הרחובות ואמר שהוא גר ממש פה ואם בא לי להמשיך את הדיבור אצלו בדירה. היה כל כך נחמד ונעים, אז למה לא? נכנסו לדירה ולא עברה חצי דקה ומישהו דפק בדלת. זה היה חבר שלו והוא הזמין אותו להיכנס. הרגשתי ששניהם מכריחים אותי לקיים איתם יחסי מין מלאים. לא רציתי להמשיך בזה, אבל הרגשתי שזה יעבור לאלימות אם לא אעשה כרצונם. ברגע שהם גמרו לקחתי את דברי ועזבתי את המקום. תחושת האשמה רדפה אותי שנים: הרי יכולתי שלא לעלות לדירה, אולי הייתי צריך להתנגד?"

עוד באון לייף:

·         הנשים החזקות של הקהילה

·         ביסקסואלית: הנטייה המינית שמתעלמים ממנה

·         אלימות במשפחה: גם בין בני זוג מאותו המין

פגיעתו של הכותב, חבר הקהילה הלהטב"ית בישראל, היא אחת מתוך פגיעות מיניות רבות שמתרחשות מדי שנה בישראל. היא מצטרפת לעשרות עדויות אחרות, כואבות ומטלטלות, שריכזו קרן שחר וערן האן, מקימי קבוצת שקמ"ה להעלאת המודעות לפגיעות מיניות בקרב הקהילה הלהט"בית. "כחברי הקהילה וכפעילים ותיקים במרכזי הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית, ראינו שפגיעה בקרב הומואים ולסביות מתרחשת לא-מעט", מספרת קרן שחר, רכזת תחום תעסוקה בעמותת רוח נשית, ורכזת פרויקטים בתחום נערות וצעירות באשלים-ג'וינט. "למרות זאת, היא כמעט ולא מדווחת". כשהתחילו לחקור את העניין, גילו נתונים מטרידים על ממדי התופעה ושכיחותה: "מצאנו ש-30% מהנשים הלסביות נפגעו מינית על ידי בנות זוגן; שמעל ל-50% מהנשים הביסקסואליות עברו פגיעה מינית; וש-100% מהגברים ההומואים דיווחו על אונס במהלך דייט", היא מספרת. "זה נתון קשה מאוד לעיכול, אבל לצערנו הוא מציאותי. כדי להתמודד אתו הקמנו את קבוצת שקמ"ה - קבוצה משותפת למרכז הסיוע תל אביב ולמרכז הגאה".

"למה להרוס את כל הכיף?"

קשר של שתיקה אופף את סוגיית הפגיעה המינית בקרב חברה קהילת הלהט"ב. בקהילה שחרטה על דגלה שחרור וחופש מיני, מסבירה שחר, מדובר בסוגיה בעייתית לדיון: "במשך שנים נלחמנו למען ביטוי של מיניות חופשית משיפוט ומכפייה חיצונית", היא אומרת. "והנה מגיעה קבוצת שקמ"ה וכביכול 'הורסת את המסיבה'. אנחנו קוראים, למעשה, לשרטוט מחדש של גבולות המיניות וזה מאיים מאוד על קהילה שנאבקת למען ניתוץ של כבלים מיניים. אמירה כמו 'לא כולם חייבים להסכים להכל' נתפסת כעוכרת שמחות, כמי שבאה להרוס את כל הכיף".

קרן שחר. קוראים לשרטוט מחדש של גבולות המיניות בקהילה 

"בתרבות שיש בה לגיטימציה להרבה סוגים של מפגשים מיניים – הגבולות בין האסור למותר מטשטשים", מוסיף ערן האן, רכז קו הסיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית. "בגלל שהגבולות המיניים הם הרבה יותר משוחררים מהחברה ההטרו-נורמטיבית, אנשים לא תמיד מזהים פגיעה מינית ולא תמיד יודעים לתת לה שם. בתוך הסצנה של חיי הלילה, למשל, זה בולט במיוחד: אם אני רוקד בלי חולצה במועדון – זה נתפס גם כהסכמה לגעת בי, ללטף אותי, לצבוט אותי. באווירה כזאת, מאוד קשה לקום ולהגיד: 'זה לא מתאים לי, נפגעתי'. אמירה ששומעים הרבה היא: 'אז נגעו בך במועדון כשרקדת בלי חולצה, מה אתה עושה עניין מכלום'"?

התפיסה הזו, כך מסביר האן, מעמידה בסיכון בעיקר את הנוער הלהט"בי, המבולבל וחסר הניסיון: "הקושי הגדול הוא מול נערים שרק מתחילים לזהות את הנטייה המינית שלהם או נמצאים בהליך של יציאה מהארון. הסקרנות והצורך שלהם להתנסות חושפים אותם לאתרים ולמפגשים עם אנשים שלא בהכרח יזהו את המצוקה שלהם. הרבה פעמים קורה שאותו הנער, שאולי רק חיפש התנסות ראשונית כמו נשיקה או ליטוף, מוצא את עצמו נענה לכל מני סיטואציות מיניות ופולשניות לא-רצויות. הוא לא בהכרח יתפוס את זה כפגיעה מינית, אלא יבוא ויגיד לעצמו: 'ככה זה אצל הומואים, זה טקס חניכה שכולם עוברים'. הוא לא רוצה להיראות חסר ניסיון, לא 'מקצוען', וככה נחשף לפגיעות שוב ושוב".

"כמו בגילוי עריות"

קהילת הלהט"ב נחשבת עדיין למיעוט נרדף. על מנת לזכות בהכרה מהחברה הכללית ולדרוש את שוויון הזכויות שמגיע לה, שמירה על דימוי חיובי היא תנאי כמעט קריטי. שיח על תקיפה מינית ואונס מערער את הדימוי הזה ועלול לתת לגיטימציה לקבוצות שמבקשות להגבילה:

"כרגע, לפחות בארץ, הקהילה עסוקה במאבק להכרה בזכויותיה כהורים וכזוגות נשואים, ומנסה להשתחרר מתווית הסטייה החברתית שהוצמדה לה", מסבירה שחר. "בתוך המאבק הפוליטי הזה, אמירה כמו "100% מההומואים נפגעו מינית" נתפסת כמסוכנת כי היא מתיישבת על המיתוסים ההומופובים שאנחנו רוצים להתנער מהם. איך גבר הומו יכול לקום ולהגיד: 'אני רוצה להיות הורה' אם בד בבד מאשימים אותו בפדופיליה? איך לסבית תכריז: 'אני אימא גאה' ובאותה נשימה תודה ש'גם נשים פוגעות מינית בנשים אחרות ובילדים'"?.

"כמובן שצריך גם לזכור שמדובר בקהילה קטנה מאוד, שאף אחד לא רוצה להיות מסומן בה", מוסיף האן. "כמיעוט נרדף, אנחנו אמורים לכאורה לערוב זה לזה, ואף אחד לא רוצה להיות מנודה". "רק השבוע סיפרה לי מישהי שברגע שהיא חשפה אונס שהיא עברה על ידי מישהי, כל החברות ניתקו אתה קשר כי הן היו חייבות לבחור צד", מסכימה שחר. "זה כמו שקורה בחשיפה של גילוי עריות – משהו במשפחה נשבר, מתפרק".

ערן האן. פגיעה בקרב הומואים ולסביות מתרחשת לא מעט 

גם נשים פוגעות מינית

אם הכרה בכך שגברים עלולים לפגוע מינית בגברים אחרים עוד "מסתדרת" עם המיתוסים והסטריאוטיפים הקיימים, הרי שהודאה בכך שגם נשים מסוגלות לפגוע בנשים אחרות כבר שוברת לחלוטין את האקסיומות המוכרות:

"הפמיניזם עשה עבודה מצוינת בהצפת התופעה החברתית של הטרדות מיניות ושם אותו על סדר היום", אומרת שחר. "אבל אחת התוצאות של זה היא שהתרגלנו לחלוקה מאוד ברורה בין תוקף לקורבן, כשהגבר הוא הפוגע והאישה היא הנפגעת. היום, אחרי שנים של פעילות ומחקר, אנחנו יודעים שיש אינסוף ורסיות לפגיעות מיניות, ושגם נשים פוגעות, אונסות ומטרידות. יש לי חברות שחוו כפייה בתוך יחסי המין מבלי להגדיר את זה ככה, כי זה תמיד עטוף בצלופן של זוגיות, הדדיות ותמיכה. אבל אם מישהי אומרת: 'היא חדרה אליי כשלא רציתי שתחדור אליי ולא יכולתי להגיד לה כלום כי בדיוק רבנו' – זה אונס. וזה קיים בממדים הרבה יותר גדולים ממה שמדווח בספרות המקצועית".

"צריך לזכור שבסוף אנחנו נשענים על מיתוסים שרואים אונס כאירוע אלים מאוד, ברוטאלי, שמתרחש באישון לילה", מוסיף האן. "ברגע שהאירוע מתרחש על ידי בן-הזוג, חבר טוב, סטוץ או מכר – ולא מערב אלימות בוטה – מאוד קשה להגדיר את זה כפגיעה מינית. אבל הפגיעה לא חייבת להיות אלימה פיזית: גם לקחת שליטה על מישהו, לתפוס אותו כאובייקט מיני ולא כאדם שלם זו פגיעה. גברים ונשים גם יחד מסוגלים לפגוע בצורה כזו".

"פגיעה מינית זו לא גזירת גורל"

חרף הכוחות הגדולים שחוששים מהצפתו של השיח, קבוצת שקמ"ה מבקשת להבהיר ששבירת הטאבו סביב התופעה לא תחליש את הקהילה, אלא להיפך – תיתן לה כוח ותעצים את חבריה:

"אין לנו עניין לבוא ולהגיד לכל ההומואים והלסביות: 'נאנסתם! אתם בטראומה!' ממש לא", מדגיש האן. "פגיעה מינית היא עניין סובייקטיבי ולא כולם חווים אותה כטראומה או מעוניינים להיתפס כקורבנות. אבל אנחנו כן רוצים לדבר מחדש על היכולת לסרב למעשים לא רצויים, לרענן את הגבולות והחוקים. הקהילה לא עשויה מקשה אחת: יש בה אינדיבידואלים שיותר פתוחים מינית וכאלה שפחות. ברגע שנפתח את זה, אני בטוח שגברים ונשים יעזו לקום ולומר: 'יש דברים שלא מתאימים לי. צריך לבקש את רשותי. צריכה להיות להם לגיטימציה להשמיע את קולם'.

"היום הרבה חברי קהילה, בעיקר הצעירים, אומרים לעצמם: 'ככה זה תמיד היה ויהיה, ואני צריך להתאים את עצמי'", מסיימת שחר. "אחרי הפענוח לכאורה של הרצח בבר-נוער שמעתי הרבה אנשים שאמרו שהומו צעיר תמיד מחפש הומו בוגר כדי להתנסות, ושמדובר ביחסי כוח שהתקיימו מאז ומעולם. אבל זו לא גזירת גורל; אם נער או נערה נדחקים למפגש מיני מבלי שהם רצו כי הופעל עליהם לחץ – זו פגיעה מינית, ולא כורח מציאות. אפשר גם אחרת".

דרכים ליצירת קשר:

קרן שחר, פרויקט שקמ"ה: 052-8402292

קו הסיוע לנערים ולגברים נפגעי תקיפה מינית: 1203

קו הסיוע לנשים ולנערות נפגעות תקיפה מינית: 1202

יש עם מי לדבר, קו הקשב של הקהילה הגאה: 03-6205591

דף הפייסבוק שלנו: שקמ"ה - לדבר בגאווה