מאת: נעמי קורן

סמי פנאי כבר הוכרו בעבר כבעלי פוטנציאל לסיוע בבריאות הנפש. LSD למשל, נחשב כבר תקופה ארוכה כטיפול לגיטימי לדיכאון, PTSD וחרדה. כעת נמצא ש-MDMA עוזר לאנשים להתמודד עם הפרעות אכילה.

לפני שאתם ממהרים לפנות לדילר הקרוב לביתכם עם אקסטרה לגיטימציה, קחו בחשבון שאנחנו לא באמת מדברים כאן על אותו הסם שאתם מביאים איתכם למסיבה וזה בהחלט לא משהו שכדאי להתנסות בו לבד ולא משנה מאיזו הפרעת אכילה אתם חושבים שאתם סובלים. MDMA בסביבה בטוחה, בסיוע פסיכותרפיה אכן מסייע להתמודד עם הפרעות אכילה אבל מטופלים הנוטלים את הסם כחלק מהטיפול נמצאים תחת ביקורת מוקפדת במיוחד ולא מורשים לקחת אותו איתם.

הסם נמצא כעת בשלב הניסויים הסופי של ה- FDA בדרך להיות חוקי בדיוק לשימוש הזה. לדברי ד"ר טימותי ברוטון, פרופסור קליני לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות בבית הספר לרפואה באוניברסיטת דרום קרולינה, MDMA במינון מוגבל, שניתן בתוך סביבה פסיכותרפית ספציפית מבוקרת מהווה ציון דרך בחקר ופיתוח של תרופות לא רק בטיפול בהפרעות אכילה אלא במגוון של מצבים פסיכיאטריים.

"יש לנו מידע מבוסס לפיו זה עשוי להיות אחד השימושים החשובים ביותר ב-MDMA", אומר ריק דובלין, מנכ"ל MAPS (האגודה הרב תחומית ללימודים פסיכודליים), ארגון ללא מטרות רווח שנוסד ב-1986 ופועל להעלאת המודעות וההבנה של חומרים פסיכודליים. MAPS מסייע לאנשי מדע, חוקרים ורופאים לתכנן, לממן ולקבל אישור רגולטורי למחקרים על בטיחותם ויעילותם של סמים מסוימים. הארגון עובד בשיתוף פעולה הדוק עם רשויות הפיקוח הממשלתיות ברחבי העולם, כגון רשות המזון והתרופות האמריקנית (FDA) והסוכנות האירופאית לתרופות (EMEA), כדי להבטיח שכל פרוטוקולי המחקר הממומנים יעמדו בקווים המנחים, האתיים והפרוצדורליים למחקר תרופתי קליני.

הסיבה שהחוקרים מקווים ש- MDMA יהיה יעיל היא שהסם פועל על מערכות סרטונין ודופמין. "מה שייחודי ל- MDMA הוא מערכת האוקסיטוצין ("הורמון האהבה")- החומר שגורם לך להרגיש אהוב ומאושר כשאתה בסביבת אנשים שאכפת להם ממך", מסביר ברואטון. "זה קשור להתנהלות חברתית ולרגשות חברתיים ויכול לשפר את הקשר הטיפולי".

ה-MDMA נלקח סמוך לסשן טיפולי ובדרך כלל גורם לחולים להרגיש נוח יותר לדבר על דברים שהם לא היו פותחים לעולם בנסיבות רגילות. בעצם, הסם לא מסייע בטיפול בהפרעת האכילה עצמה אלא מאפשר לאנשים להיפתח למטפלים שלהם ולהציף את הסיבות והאירועים שהובילו אותם להפרעה.

באתר ארגון MAPS פורסם מכתב של אישה שקיבלה טיפול ב-MDMA על אף שהוא טרם אושר לשימוש. עדותה שופכת אור על ההישגים של הסם השנוי במחלוקת בכל הנוגע להפרעות אכילה:

"אני כותבת כדי לספר לארגון שלכם שאני תומכת בצורה מוחלטת בשימוש קליני ב-MDMA.

אני בת 41, אשת קריירה אשר נאבקת בהפרעת אכילה חמורה (בולימיה) כבר 25 שנים. הפרעת האכילה החלה להתגלות בגיל 9 בעקבות טראומה מינית וחווית נטישה. קשה להסביר עד כמה המאבק הפנימי שלי עם כאב, שנאה עצמית, ותחושות של חוסר תוחלת שאב ממני את חיי במשך כל השנים האלה.

אני בטיפול און אנד אוף מגיל 19, עם מעט השפעה, לצערי. הטיפולים שקיבלתי עד כה היו טובים יותר מכלום ... אבל לא יותר מזה. פרוזאק ותרופות דומות שיפרו את מצב רוחי בהתחלה אבל אז עוררו תחושת קהות חושים לא מציאותית. בשורה התחתונה, פרוזאק, זולופט וכו' לא באמת עזרו להפרעת האכילה. נותרתי חסרת מסוגלות לאהוב את עצמי או להיפתח לאחרים וחיי התנהלו במחזורים שחורים של אכילה והקאה.

ריפוי דורש קצת ליבה פנימית של אהבה עצמית. ברמה האינטלקטואלית הבנתי את זה תמיד אבל לא הצלחתי למלא את החלל בתוכי. ניסיתי להתאבד פעמיים כאדם בוגר, כשהפעם השנייה הייתה רצינית למדי.

אחרי ניסיון ההתאבדות השני שלי הגעתי לאנליסט יונגיאני נפלא. בתום שנה של עבודה איתו, הוא הציע להשתמש ב- MDMA במצב מכיל, בטוח ועוטף. בגלל החינוך שקיבלתי והמעמד המקצועי שלי, היו לי הסתייגויות מ"לעשות סמים". לבסוף, אחרי מחזור נואש נוסף עם הבולימיה, ביקשתי לנסות את זה.

אני כל כך אסירת-תודה שלקחתי על עצמי את הסיכון. יהיה בלתי אפשרי להפריז באופן שבו העבודה שעשיתי עם האדם הזה באמצעות ה- MDMA שינתה את חיי. בפעם הראשונה הצלחתי להרגיש מרחב של אהבה לעצמי. כשהעבודה שלי עם האנליטיקאי המשיכה, התחלתי להיפתח יותר כלפי אחרים והצלחתי להתמיד בעבודה במסגרת קבוצתית (התקשיתי לסבול עבודה קבוצתית לפני ה- MDMA). בסך הכל, עשיתי בערך 6 סשנים עם החומר על פני תקופה של שנתיים.

אני עדיין נאבקת בהפרעת האכילה, אבל יש לי תחושה של תקווה שנעדרה ממני לחלוטין לפני המפגשים על MDMA. באמצעות מדיטציה, אני מסוגלת כעת למצוא בעצמי את האהבה העצמית שהיא כה חיונית לריפוי. זה לא מוגזם לומר שהמפגשים שעשיתי על MDMA, בידי אנליסט מיומן, הצילו את חיי.

באופן טראגי, האיש האמיץ שעזר לי שילם מחיר גבוה על עבודתו. הוא נאלץ לוותר על רישיון העבודה ועזב את הארץ להודו במשך כמה חודשים. כעת הוא שב לארה"ב וחי באופן זמני בעיר אחרת. בפועל עבודתו נאסרה עליו רק במדינה אחת, אבל אני חושבת שהוא כנראה לא יחזור לבצע אנליזות יותר. הוא עדיין לא בטוח לגבי הכיוון שלו. אני מתוסכלת ושבורת לב כי העבודה שעשתה את "הסיפתח" שלי לא יכולה להיות זמינה לאחרים.

אני חושבת ש- MDMA הוא כלי טיפולי מציל חיים לאנשים כמוני, שנלכדו בדפוסי התמכרות שמזינים ומטפחים את הפגיעה העצמית. חולים רבים פשוט לא מסוגלים לאהבה עצמית. MDMA מאפשר לאדם למצוא את החלל הזה בתוך עצמו. לי הוא איפשר לשחרר את ההגנות והמחסומים שמנעו ממני להתחבר לאחרים ולחבב את עצמי.  

יחד עם זאת, אני חושבת כי השימוש ב- MDMA חייב להיות זהיר וצמוד למטפל מיומן. החומר הזה בידיים הלא נכונות יכול בקלות להפוך לכר נוח להתעללות. מאוד חשוב לשמור על כך שכל מי שמחזיק בחומר הזה יקפיד לעשות זאת בסביבת עבודה בטוחה ולא מינית".

בשורה התחתונה, הנקודה היא שהפרעות אכילה (לצד הסימפטומים הפיזיים) הן בעיות בריאות הנפש ולכן MDMA יכול לסלול את הדרך להגיע למוקד המחלה הראשוני, אשר לאחר מכן עשוי לסייע במאבק הפיזי. זה נפוץ במיוחד עם אנורקסיה, אבל ברואטון סבור שדווקא אכילת יתר - המהווה את הפרעת האכילה הנפוצה ביותר בארה"ב - עשויה להיות נקודת התחלה טובה יותר. כרגע אין תרופות אמיתיות  שנלחמות בהפרעות אכילה, כך שאם יינתן אור ירוק, פסיכותרפיה בשילוב עם MDMA עשויים לשנות את כללי המשחק ולהוות חבל הצלה חדש עבור הסובלים.

תגיות , , , ,