אחרי שהטריף מדינה שלמה ואת הכנסת בפרט, הקפידו כלי התקשורת לצטט את דבריו של שר הפנים אריה דרעי בראיון בלעדי ליובל קרני בידיעות אחרונות לפיהם אין בכוונתו לאכוף את חוק המרכולים. "אני יודע שבכפייה ובחקיקה דתית לא מגיעים להישגים", ציטטו כולם במהדורות החדשות ובעדכוני אתרי האינטרנט.

אבל אותי תפסו שני משפטים אחרים בראיון הזה. האחד בהתייחס להרגלי הבילוי המגונים והחפצת הנשים מבית היוצר של יאיר נתניהו. עליו אמר " הוא לא הצעיר היחידי שמדבר בסגנון כזה במדינת ישראל. התרבות והערכים שלנו הידרדרו מאוד"  ובאשר לחשדות לקבלת מתנות בשווי מאות אלפי שקלים של ראש הממשלה נתניהו אמר דרעי "אני לא רואה את תפקידי לחלק לו ציונים. אני לא רוצה להיות כאן שומר הסף ואיש המוסר".

האמת? צודק בשני הדברים. התרבות והערכים שלנו הדרדרו מאוד אם עבריין מורשע מכהן אצלנו כשר הפנים. ואכן, זו תהיה הדרדרות נוספת אם דווקא הוא יהיה שומר הסף ואיש המוסר שלנו כיון שכשל בדיוק באלו בתפקידו טרם הורשע ונכלא.

אז הנה תזכורת למי ששכח כי בדיוק בנושאים האלה עסקה הרשעתו של דרעי- תרבות ושוחד או תרבות השוחד.

כך חרצו השופטים בעת הקראת גזר דינו של דרעי במחוזי במרץ 1999:

"קשה היא תמונת השוחד... אין מדובר בכישלון בודד של צעיר שעתה זה נחשף למנעמי השלטון, אלא במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. לקיחת השוחד השתרעה על פני כל חמש השנים שבהן מילא נאשם 1 תפקידים ממלכתיים. חמש שנות השוחד עומדות בסימן חפצו של נאשם 1 להתעשרות אישית מהירה בדרך של עשיית הון מהכהונות הממלכתיות."

וכך קבעו שופטי העליון בביקורת חריפה על דרעי בערעור ביולי 2000: "דרעי תרם ליצירת האווירה שאפשרה מעשי שחיתות... האפשרות שתת תרבות השוחד, האופיינית למדינות נחשלות ולמשטרים מושחתים, תתרחש בישראל, היתה רחוקה מן הדעת. באה פרשת דרעי וטפחה על פני כולנו..."

בשנים שקדמו להרשעתו, אותו מוסף לשבת שעליו נפרשה בסוף השבוע יללת הקוזק הנגזל, פרסם את סדרת הכתבות של העיתונאים מרדכי גילת ומלי קמפנר שחשפו את מעלליו של דרעי והובילו בהמשך לדוח מבקרת חמור במיוחד ולהגשת כתבי אישום. דרעי ואנשיו לא בחלו בשום דרך כדי לסכל את עבודת העיתונאים, עבודת המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה ואף השופטים. תחקיר עובדה המצויין של עמרי אסנהיים השבוע הבהיר עד כמה נפרשה רשת המאמצים לטובתו באותן השנים. חברת האבטחה של העיתון הועסקה אז שעות נוספות כדי לסכל את המעקבים והאזנות הסתר של תומכיו לגילת. (גילוי נאות באותה עת הייתי תחקירנית במוסף לשבת ואף בביתי נבדקה האפשרות לציתותים- תודה לאל לא נתגלו כאלו).

בשביל הטרוויה נספר שדרעי מונה להיות מנכ"ל משרד הפנים כשהיה בן גילו של יאיר נתניהו, שנתיים אחר כך כבר היה לשר הצעיר ביותר שכיהן אי פעם בממשלת ישראל, הראשון לשתוק בחקירות והראשון להכנס לכלא.

אז דרעי כמובן סוכר את פיו לא כי הוא לא מחלק ציונים אלא כי שלמות הקואליציה ויציבות כיסאו מעניינים אותו הרבה יותר ממוסר או ערכים. כפי שדמעות הבצל היו שם לצידו כשספד לרבו המרן עובדיה יוסף זצ"ל, כך גם כשהתעניין לא חלילה בשלומו של האלמן הלום הצער ח"כ יהודה גליק אלא באפשרות להקימו מהשבעה על רעייתו ז"ל לטובת חוק המרכולים- אותו חוק שהוא מצהיר יממה אחרי שעבר שהוא "לא יכול ולא מתכוון לאכוף".

אריה דרעי בוכה על המרן באמצעות בצל. צילום מסך של התכנית אנשים.

אריה דרעי בוכה על המרן באמצעות בצל בסרטון לזכרו. צילום מסך של התכנית אנשים.

לא מעט אנשי שמאל תמכו בחזרתו של דרעי "השקול, שוחר השלום ומשכין השלום" לתפקיד ממלכתי. התייחסו אליו כאל המבוגר האחראי. הוא יהיה הגשר בין חרדים לחילונים ודתיים חשבו מי שאיתרגו אותו. בא חוק המרכולים וקלקול השבעה של גליק וטפחו על פרצופם ממש כמו על פרצופם של שופטי העליון 18 שנים קודם לכן.

דרעי לא יכול להיות מליץ יושר לאיש, גם לא לדבר על חשדות לשוחד או על תרבות שהולכת ומתדרדרת. אם יבדקו בעוד כמה עשרות שנים היסטוריונים איפה החלה ההידרדרות, אין ספק שהחוקרים ישימו את אחד מאבני היסוד על הרשעתו של דרעי, שתיקתו הרועמת בחקירות המשטרה, ההסתה שלוותה את כניסתו לכלא ועזות המצח של חזרתו לתפקיד שר הפנים.(ואף מילה על החשדות החדשים נגדו)

בסוף הראיון מספר דרעי לקרני שהוא מתפלל לקדוש ברוך הוא שיזכה למצוא מישהו להעביר לו את השרביט ולפרוש מן הפוליטיקה. קרני שואל אותו "ובורא עולם לא מצא לך עדיין מחליף?" ומשיב לו כשה תמים הפוליטיקאי ששום טריק לא זר לו "לצערי, עדיין לא".

יעשו לעצמם ולמעננו טובה מצביעי ש"ס אם יפסיקו לקנות את דברי החלקלקות של דרעי, ויימצאו לעצמם יורש ראוי ממנו. זה מגיע להם, זה מגיע לכולנו.

 

 

תגיות , ,