הסוהרת הילה שוב נשארה עם הכאב לבד

חלף כחודש מאז פורסם הסיפור המזעזע של הילה (שם בדוי),  חיילת ששרתה כסוהרת בכלא גלבוע ונאנסה באכזריות לטענתה מספר פעמים על ידי המחבל מוחמד עטאללה בשעה שמפקדיה יודעים לכאורה על המתרחש הרחק מעין המצלמות, אבל סירסרו בה תמורת מידע מודיעני (פרשה שנחשפה על ידי לירן לוי מידיעות אחרונות). עשרה ימים חלפו מאז פורסם שמו, ועד לרגע זה לא הוקמה שום ועדת חקירה לא תלויה להשתלשלות האירועים, איש לא הושעה מתפקידו או הניח בעצמו את המפתחות. כאב האירועים האיומים האלה, שוב נותר כאבה האישי של הילה. ארבעה ימים לפני תום גיוס ההמונים עבורה, קיימה מירב סבר, שיחה איתה והיא זועמת.

"מוחמד עטאללה הוא מחבל נבזי עם דם על הידיים ועבריין מין שיסיים את חייו העלובים בכלא ", אומרת הילה, "אבל עטאללה לא מעניין, אני רוצה לדעת מי נתן את ההוראה למכור את הגוף שלי תמורת מידע. אני רוצה תשובות ברורות. שמות שייצאו לציבור שחור על גבי לבן. מי ידע שיש אזורים שלא מצולמים בבית כלא בטחוני, אך התעלם.  מי השאיר אותי פעם אחר פעם לבד מול מחבל מתועב צמא דם שעשה בי כרצונו. אני דורשת להבין כיצד ייתכן שאותם מפקדים שעצמו עין במקרה הטוב, לא שילמו מחיר, חלקם עדיין משרתים באותו התפקיד, עוטים את מדי המדינה. הם לא ראויים לכך. עטאללה הוא לא הסיפור המרכזי. הוא מחבל. מי שצריכים להיות בפרונט הם דווקא המפקדים, אלה שנתנו את האור הירוק".

אנחנו משוחחות יום לאחר פסק הדין בו מורה השופט להסיר את צו איסור הפרסום על שמו של עטאללה שטען בעזות מצח כי הילה היא זו שכפתה עצמה עליו.

השופט עידו דוריאן גמליאל קבע כי אינו מקבל את גרסתו המגוחכת של עטאללה וכי לא מגיע לו מן הדין שום הגנה על שמו. בפסק הדין כותב השופט כך: 'אין בסיס לטענה- והיא נדחית'. עוד הוסיף השופט: 'קיים חשד סביר כי המערער אכן ביצע את עברות המין המיוחסות לו.'

מלבד העתירות ההזויות של המחבל ועבריין המין שהרס את חייה,  איתן נאלצה הילה להתמודד, היא נדהמה לגלות שהמערכת רקובה הרבה יותר משחשבה. לדבריה המקום שקבר אותה בשנות השירות שלה, עושה לה וידוא הריגה. במקום להתמודד באומץ עם אחת הפרשות המזעזעות שידעה מדינת ישראל, יש מי שמנסים לקעקע את דמותה. הילה מספרת שהיא ועורכת הדין קרן ברק שמלווה אותה בתיק מקבלות טלפונים מעיתונאים שאומרים שיש מקורות רציניים מהמערכת הממוסדת שמתדרכים אותם שהיא הייתה זולה ומופקרת. רומזים שהיא הייתה מאוהבת במחבל מתועב עם הדם  על הידיים. מפיצים את השמועה הזדונית שיצאה ממוחו הקודח של עטאללה, שהיא הייתה בהריון ממנו. מסתבר, שבמרוץ לכסת"ח כל הדרכים כשרות. (הילה עברה בדיקת פוליגרף לבקשת ידיעות אחרונות ונמצאה דוברת אמת מ.ס)

"נפגעתי בצורה מאד עמוקה מהמערכת", אומרת הילה.  ציפיתי שכמו שאומרים תמיד 'לכו, תתלוננו, אל תהססו לדבר, תחשפו אם קרה משהו'. עד שאני מגייסת את כוחות הנפש שאין לי, פותחת את הפה ומשמיע את זוועת חיי,  המערכת מנסה להפוך את הסיפור עליי. שאני מופקרת. זולה. שזה היה סיפור אהבה.  את יודעת מה? נניח שאני זורמת לרגע עם ההיגיון המעוות שלהם. אם אתם חושבים ככה למה לא הצלתם אותי אז? אם חשבתם שזה בהסכמה מלאה - למה ידעתם לכאורה בזמן אמת ושתקתם ועצמתם עיניים? המערכת לא תודה בטעויות שלה, אז היא מוסיפה חטא על פשע.  במקום לקחת את התיק וללכת למלחמה לא מתפשרת למען הצדק, למען שש הבנות שנפגעו, היא מנסה להרוס ולהכפיש את שמי. לכן ביקשתי מיוזמתי לערוך פוליגרף, שיצאתי בו דוברת אמת. במשטרה לא הציעו לי לערוך פוליגרף. גם את העימות עם המחבל עטאללה, אני ביקשתי וזה היה עוד לפני ששמעתי את הגרסה החולנית שלו לאירועים", אומרת הילה. "הרגשתי שעולמי מתרסק וחרב עליי כששמעתי את החוקרת אומרת במלוא הרצינות 'עטאללה טוען ש..'  'עטאללה אומר כך וכך', התחלתי לצרוח, חוויתי התמוטטות עצבים, נשכבתי על הרצפה בבכי. איך לחלאה הזה יש בכלל זכות דיבור. באותם רגעים קשים אמרתי לחוקרת: 'בפעם הבאה שאני באה לפה,  זה רק עבור עימות עם התוקף'. מה מהמערכת מנסה להשיג?", שואלת הילה בקול שבור. "הרי אם זה היה בהסכמה, כמו שאתם מעזים לטעון, לא הייתי עם פוסט טראומה עמוקה כל כך, עם בעיות פסיכיאטריות שאני סובלת מהן בעקבות האונס".

עו"ד קרן ברק תיארה את ההכנות לעימות: "ביקשתי ממנה שלא תביט בו. שלא תיתן לו לערער אותה על ההתחלה. שתשב בשקט ותיתן לו להוציא את השקרים, ולדבר שטויות, ורק כשהיא מרגישה שהזעם עולה בה, שתטיח ללא חת את האמת, שתעמת אותו עם השקרים ושלא תיתן לו לשתק אותה על ההתחלה.  וכך אכן היה, העימות היה מוצלח ביותר מבחינתנו. עטאללה לא האמין למראה עיניו. מי זו הלביאה הזו. זאת לא אותה ילדה קטנה ומבוהלת שהוא הכיר אבל הילה הייתה אחרי חודשים של טיפול פסיכולוגי שהעניקו לה הרבה נאד חוסן נפשי".

הילה משתפת ברגעים הדרמטיים והקשים של המפגש עם מי שהרס את חייה . "הוא גמגם שם שטויות. ניסה לצחוק עליי, לגחך, להוציא אותי באור רע. אמרתי לו: 'בכלל לא אכפת לי ממך איש שפל,  רק תגיד לי מי שיתף אתך פעולה? מה נתת בתמורה לגוף שלי? מי עשה אתך עסקאות'.הוא ניסה להכחיש ולחזור שוב ושוב על המשפט 'לא נפגשתי עם השב"כ, לא נפגשתי עם השב"כ', אבל אני לא ויתרתי. שאלתי אותו: 'אז למה הם באו אליך? למה השב"כ נפגש אתך? מה קיבלת בתמורה?'.  ידוע הרי שהוא נתן הרבה מידע מודיעיני בכלא גלבוע, העביר מידע לגבי כוונת חטיפת חייל ".

שקט תעשייתי

"בשנת 2014 היה ניסיון בריחה בכלא גלבוע של אסירים בטחונים. מה שבסופו של דבר הצליח לצאת לפועל ב 2020. ואז, ב2014 לאחר הניסיון הכושל קציני המודיעין של הכלא, השב"ס, העלו את עטאללה לגדולה כדי שייעשה סדר", עורכת הדין ברק עושה סדר בהשתלשלות המקרים.

עו"ד קרן ברק שמייצגת את הילה. צילום עמיר צוק

"הוא הסתובב כמו מלך בלי אזיקים בידיים ברגליים בניגוד לכל הנהלים. מופרך ככל שישמע, הוא היה בוחר את הסוהרות שתשרתנה אצלו באגף, הודיע להן שהן עוברת אליו לאגף. הוא חי כמו סולטן מוקף בנשים שהוא בחר והוא פגע בהן בהדרגה. לאט לאט. הוא היה נורא נחמד אליהן בהתחלה. יש לו מוח קרימינלי, והוא. כריזמטי. מאד ערמומי וחכם.  בסוף הוא טמן להן מלכודת דבש.  ואז סוהרת הולכת איתו וחושבת לעצמה, 'מה הוא נצמד אליי? אני מדמיינת'? כולן אמרו שבהתחלה לא הבינו מה מתרחש. ואז היד עוברת פה, ונוגעת ושם והמצב הולך ומידרדר".

"קצין המודיעין שיבץ אותה פעם אחר פעם באותו אגף לדרישת הארכי מחבל. לפי הנהלים, הסוהרים אמורים לעבור מאגף לאגף ברוטציה. אבל עטאללה הוציא אותה מהמשמרת כדי שתשרת רק אצלו. הוא איים עליהן בעונשים שהיו אכן יוצאים לפועל. מבלי להתבלבל הוא אמר להן: 'את תקבלי עונש.  את תשבי לילה שלם בשמירה במגדל לבד'. ואכן יום למחרת הילה קיבלה הוראה לשמור לילה שלם במגדל לבד. ואלו לא היו העונשים היחידים שהוא היה מאיים בהם. עטאללה מחליט על עונש, ויום למחרת הוא כבר מתבצע בהוראת המפקדים והקצינים הישירים של הסוהרות. בכל רגע נתון צריך להיות בכל אגף. סמל אגף ושני סוהרים - חיילת וסוהר נוסף. הסמל אגף היה הולך לקצין המודיעין, או שכך היה טוען לפחות ולמעשה היה נעלם. הסוהר השני גם פינה את השטח. והיא הייתה נשארת לבד . בניגוד לנהלים. כל הנשים שהותקפו על ידי עטאללה, נשארו אתו לבד, כשהוא בלי אזיקים. הוא יכול היה לרצוח אותה, לקחת אותה בת ערובה, להביא את כל האסירים הביטחוניים שייאנסו אותה.  עטאללה העניק להם שקט תעשייתי - אין שביתות, אין הפגנות. היה בידיו ככל הנראה מידע מודיעיני איכותי. אחרי ניסיון הבריחה צריך היה שקט תעשייתי ועטאללה שעולה לגדולה, מספק להם אותו".  

"החקירה הזו לא יכולה להסתיים ביחידה לחקירות סוהרים!", זועקת הילה. "היא עלולה להגיע למבוי סתום ותיקבר. יש פה הרבה גורמים שיש להם עניין בהשתקת הפרשה. היו כאן יחסי תן וקח. הוא קיבל סוהרות תמורת מידע מודיעיני. הם רוצים לכסת"ח על עצמם. למה שיגיעו לחקר האמת? אחרי האונס הראשון שעברתי על ידי עטאללה, סירבתי להיכנס לאגף ולהמשיך לשרת בו. שלושת המפקדים הבכירים אמרו לי : את חייבת. קצין המודיעין דורש שאת תמשיכי לשרת דווקא באגף הזה'.  בכלא גלבוע עליו שולט עטאללה ביד רמה, היו יחסים של תן וקח. נקודה. התמורה לא הייתה צריכה להיות הגוף שלי. אני לא אנוח ולא  אשן עד שאקבל תשובות ברורות. אנשים שסירסרו בשש בנות לא מגיע להם ללבוש מדים".

הילה לא מתכוונת לעצור. גיוס ההמונים שפתחו למענה, יעזור לה בטיפולים הפסיכולוגיים ובתמיכה הכלכלית להם היא נדרשת כדי להתמודד עם פוסט הטראומה וההליכים המשפטיים והבירוקרטיה סביבם.

"אני דורשת פגישה עם פרקליט המדינה עמית איסמן. לספר לו מה זה שסוהרת צריכה לפחד מאסיר שלה. מה זה לעבוד תחת הוראות של אסיר שלה. אני לא כל כך אופטימית. את האמון במערכת איבדתי כבר אז, באותם שנים קשות של השירות.  אבל אני מקווה לסגור את הפרק הזה בחיי. אין לי אמונה בהם, אבל יש לי תקווה שאצליח לשנות משהו. אני רוצה להמשיך הלאה בחיי, וכרגע הכל מדמם. המפקדים והקצינים שהיו מעורבים בפשע, המשיכו לשרת, חלקם עדיין משרתים. אני זו שמשלמת מחירים כבדים. אני מתחזקת מלהוציא את האמת לאור. להילחם על עתיד אחיותיי, והנה, כבר הודיעו ששירות נשים במקומות כאלה ייבחן מחדש. כמו פצע שאתה שם אלכוהול וזה שורף, ובסוף הוא יגליד ויתרפא. אי אפשר לכסות שקרים לנצח. האמת בסוף תצוף. זהו לא רק המאבק שלי.  זהו המאבק שלי, של חברותיי וכל הנשים במדינת ישראל".

**