מחקר חושף: אחד מארבעה מורים חדשים לוקה בדיכאון או חרדה
התקפי חרדה, נדודי שינה ושינויים קיצוניים במצב הרוח: מחקר חדש קובע כי מחצית מהמורים החדשים במערכת החינוך יתפטרו בשל בעיות נפשיות. בלה רבוי מסכימה ומזהירה מהאדישות
בני אדם שפויים לא יכולים להיות מורים טובים. אין שום דרך בה אדם נורמטיבי יצליח ללמד 40 תלמידים בכיתה, כשלכל אחד מהם יש צורת חשיבה שונה, זמן הבנה שונה ובאמצע מיליון הפרעות. המזגן מרעיש, ההיא מאחור עושה קולות עם העט וההוא לידה לועס מסטיק בפה פתוח. מורה אחרת נכנסת באמצע, מישהו שואל שאלה ואת בכלל עסוקה בוויכוח שהיה לך עם חברה אתמול. ככה זה כל יום. כפול חמש כיתות. בחישוב מהיר מדובר בכ-200 תלמידות ותלמידים. הדובדבן שבקצפת הם ההורים הכועסים על כך שהילד שלהם נכשל במבחן שלא למד אליו, מנהלת עצבנית כי המפקחת יושבת לה על הראש ומשרד חינוך אחד – עם רפורמות לא הגיוניות. כשזו המציאות שלנו, אין זה פלא ששניים מתוך חמישה מורים מתחילים חווים בעיות נפשיות.
מחקר חדש שהתקיים בבריטניה ופורסם באינדיפנדנט קבע נחרצות את מה שאנחנו, המורים, יודעים כבר שנים: ההוראה משגעת אותנו, תרתי משמע. נמצא כי מורים חדשים נוטים לסבול מהתקפי חרדה, נדודי שינה ושינויים קיצוניים במצבי הרוח, יותר מאשר מורים וותיקים. 40% מהמורים שעובדים במקצוע פחות מחמש שנים חוו בעיה נפשית כלשהי. אלו ממצאים מדאיגים נורא, ובעיקר כשזה מגיע לחינוך, העבודה הכי מכילה בעולם. הרי כל עיסוקה של המורה הוא הכלה. אני מתחילה להכיל ברגע שפקחתי עיניים בבוקר ועד הרגע בו אני עוצמת אותן בלילה. ההורים, התלמידים, המנהלת, המערכת. את כולם אני מכילה על בסיס יומיומי. יש ימים בהם "צנצנת השיט" שלי מלאה לגמרי ומתחילה לנזול קצת החוצה. אני מרגישה שאני לא מסוגלת יותר.
בימים האלה התלמידים אומרים שאני "מורה מזעזעת". הם יכולים להריח ממני את התסכול ובדרך כלל משתדלים להקל עליי כמה שרק אפשר, אבל לא תמיד זה עוזר. העבודה היא 24/7. עבור אלו שחושבים שאנחנו עובדים חצי משרה ומקבלים שכר על משרה מלאה, תנו לי לחדש לכם. אחרי הצהרים, הלילות וסופי השבוע שלנו מוקדשים לבדיקת מבחנים, כתיבת שאלות, בניית מערכי שיעור, מענה לטלפונים של הורים, טלפונים של תלמידים, הודעות וואטסאפ בלתי נגמרות בעשרות קבוצות ומחשבות טורדניות על התלמידה שנראתה קצת עצובה היום או הילד שההורים שלו עוברים גירושים מכוערים.
לכך תוסיפו התכתבויות מיילים עם המנהלת, קריאת תכנית הלימודים מחדש כי היא שונתה בפעם החמישית בחודש האחרון, כתיבת מבחנים, חיפוש שיטות לימוד חדשות באינטרנט ודאגה. המון דאגה. מורים שמצליחים לעבור את כל זה בשלום ולהמשיך ללמד שנה אחר שנה – שאפו. השאר קורסים תחת כובד המקצוע ומתפטרים. למעשה, הסיבה העיקרית לעזיבתם של מורים היא בריאות הנפש. 52% מאלו שעובדים במקצוע מתחת לחמש שנים יעזבו רק בגלל זה. הזוי. להתפטר מעבודה כי היא פוגעת בך נפשית.
כשכמעט קראתי לתלמידה "מטומטמת"
אני זוכרת את הפעם הראשונה שזייפתי חולי. ערב לפני שכבתי על הספה, בהיתי בטלוויזיה והתפללתי שתהיה שביתה מחר. השותפה שלי חזרה מהעבודה קצת מקוררת והחלטתי להידבק ממנה. שלחתי מייל למנהלת שלי, קבעתי תור לרופא המשפחה ובוקר למחרת התייצבתי אצלו כדי לבקש ימי מחלה. הוא שאל אותי מה הסיבה ואני עניתי "עייפות החומר". ככה דאגתי לעצמי לוויקנד ארוך ורגוע. עשיתי את זה כי כמעט התפוצצתי על תלמידה שלא הגיע לה. עצרתי את עצמי וברגע האחרון הספקתי לתקן "מטומטמת" ל"מתוקה". היא לא הרגישה דבר ואני התנצלתי בפניה בראש אלפי פעמים. כשהמורה מתוסכל, התלמידים סובלים ראשונים. תנאי עבודה לא אנושיים יוצרים עובדים עצובים שיוצרים תלמידים חסרי אמונה, שיוצרים הורים מיואשים. וחוזר חלילה. אנחנו כמו אוגרים שרצים באטרף בתוך גלגל ואף אחד לא יודע איך לעצור אותו.
יש חצי נחמה כשאפשר לדבר את הסבל שלך החוצה. זה נחמד להתלונן בחדר המורים, בפני אלו שבאמת יכולים להזדהות. זה פחות נחמד לגלות שהדברים שאת אומרת בפני מי שחשבת שאפשר לסמוך עליה, מועברים בצורה ישירה לבוסים, וחוזרים כדי להכות אותך בפנים. וזה עוד החלק הקל. כמו שקיימת בריונות בין התלמידים, כך היא קיימת גם בין המורים. צוות בכיר ומנוסה לא תמיד מקבל צוות צעיר. אנחנו אנרגטיים מידי, יש לנו רעיונות הזויים, ובכלל, כל צורת ההסתכלות שלנו על חינוך היא כל-כך לא שנות השבעים. מאותה סיבה שקשה לנו לקבל את המערכת המיושנת כגזירה, ככה קשה למערכת המיושנת לקבל את האופטימיות שלנו. קוקטייל של עבודה לחוצה, מחסור בפורקן ויחס מזלזל מכל כיוון אפשרי מביאים את המורים לקריסת מערכות טוטאלית. המחקר חושף כי 75% מכלל המורים החדשים דיווחו כי חוו תסמינים התנהגותיים, פסיכולוגיים או פיזיים שליליים עקב עבודתם, ואם זה לא מזעזע מספיק אחד מכל ארבעה מורים לוקה בדיכאון או חרדה.
האחריות על מצבם הרעוע של המחנכים במדינה מתחלקת בין הזנחת הממשלה למוסכמות חברתיות. כולם יודעים שהמורים מקבלים שכר נמוך, כולם יודעים שתמיד יש מחסור וכולם יודעים שהמערכת כל כך לא מתפקדת שהיא מייצרת צוות ממורמר שבמצבו, לא אמור להתעסק עם ילדים. עוד נאמר במחקר הבריטי כי במהלך השנים האחרונות הייתה עליה של 35% בכמות המורים שמתקשרים ל "קו החם למורים" כדי לקבל תמיכה פסיכולוגית מקצועית. לצערנו, האפשרות הזו עדיין לא קיימת בישראל. אנחנו מעדיפים להעביר ביקורת מאשר ליצור שינוי אמיתי. הפורטה שלנו הוא לדעת לרכל על המורה המזעזעת, שלא מוכנה לענות לטלפונים בשעה תשע בערב כי היא בדיוק מנסה להרדים את הבן שלה. חוזק נוסף הוא להוקיע את ההורים המיואשים שמפעילים אלימות פיזית כלפי מורים חסרי ישע. אנחנו יודעים להתלונן על מקרי קצה ולא לשפר את מה שנמצא בין לבין. זו האחריות החברתית שלנו להחזיר את הכבוד למקצוע הכי קשה בעולם, לדרוש שינויים אמיתיים מהממשלה ולהבין סוף סוף שלכולנו מטרה אחת. לייצר דור שלא מפחד להעז, לא מפחד להגן על החלש ובדיוק כמו קודמיו, לא מפחד לשנות.
React to WordPress
