נלי תגר לא נכנעת: "שימשיכו לכתוב לי דברים מגעילים"

כחלק מכנס און לייף לחברה וקיימות, עלו על במה אחת ארבעה אנשים שכל אחד מוביל בתחומו ומקצועו, ומקביל מנסה לקדם אג'נדה של התחשבות בסביבה: נלי תגר, שחקנית ואקטיביסטית, דניאלה לונדון דקל, סופרת, קריקטוריסטית, תסריטאית ומאיירת, אפרת אנזל, אשת תקשורת ויועצת קולינרית ודני רופ, חזאי חדשות 13. הארבעה נפגשו לשיחה בהנחיית העיתונאית מרב מילר, על קיימות, חברה והתקשורת שביניהן. 

מילר: "איך באה לידי ביטוי המודעות הסביבתית והחברתית שלכם?"

לונדון דקל: "אני לא הייתי מגדירה את עצמי פעילה נורא חשובה, אבל אני כותבת על טבעונות. אני חושבת שבראש ובראשונה קיימות זה דבר מוסרי ויש בה חשיבה רבה גם על הדורות הבאים".

תגר: "כל החיים אימא שלי הייתה פריקית של מחזור, היינו היחידים בשכונה עם ארבעה פחים. הנגיעה שלי בעולם של קיימות התחילה במקרה: אני מאוד אוהבת לעשות את ראש השנה בחוף הים בנווה ים, אנחנו בונים אוהל וגרים שם חמישה ימים. לפני שנתיים הגענו לשם והייתה שם ספינה מטורפת. התחלתי לחקור את הנושא ופתאום גיליתי אסדות גז, 9 ק"מ מהחוף. לא היה לי מושג מה זה גז טבעי ולא התעניינתי בנושא בשום צורה, וכל מני חברים שלי שהם גולשי גלים, אושרי כהן, אנחל בונני ואנשים שהם מאד פעילים, הזמינו אותי למפגש. הגעתי לשם, חבורה של גולשים ואני שבקושי שוחה, והם התחילו להגיד כמה הם לא מצליחים להגיע לחדשות וכמה המאבק שלהם לא מדובר ושאנשים לא יודעים את עליו. אמרתי לעצמי שחייבים להוציא את זה לאור ושאני אני אעשה סרטון. קראתי ולמדתי את כל הנושא של הגז הטבעי בישראל ומתווה הגז וביולי 2018 עשיתי סרטון עם בעלי, הסברתי את כל המאבק בסרטון היתולי שהפך לוויראלי".

צילום: בני גמזו

רופ: "בשנת 93 החליטו בטלוויזיה החינוכית שהם עושים יום שידורים מיוחד למען הסביבה, שהמסר היה 'בואו נשמור על הכדור שלנו'. הם רצו לעשות סדרה ונגמר להם הכסף אחרי פרק אחד. צילמנו בחיריה ביולי וזה היה סיוט והמסרים שהיו שם היו בואו נשמור על הכדור שלנו, איך אנחנו שומרים על הסביבה, מחזור וכו'. המסר עבר. דיברנו מה יקרה לכדור שלנו עוד 20-30-40 שנה אם לא נשמור עליו. אם אני לוקח את הסרט הזה ומשדר אותו היום, זה בול אותו המצב - המסרים הם אותם מסרים, על התחממות כדור הארץ. את כל המושגים האלה שדיברנו עליהם אנחנו רואים כבר עכשיו – כמו השינויים באקלים והשינויים שעוברים בעלי החיים. רואים כבר היום וזה מאד מפחיד ומטריד ולא רק אנחנו צריכים לעשות משהו, אלא בעיקר המדינות והפוליטיקאים שבוחרים לא לעשות. אז המודעות שלי לסביבה התחילה אי שם בתחילת שנות ה-90 והיא רק הולכת ומתעצמת. היום גם יש לנו את הכלים של הרשתות החברתיות שעוזרות להטמיע את זה בחברה".

אנזל: "ככל שאני מתבגרת, אני מתעסקת יותר ויותר עם קולינריה. יש לי עסק קריאיטיב לקולינריה ואני עושה פסטיבלים ויועצת לחברות גדולות. כשאתה מתעסק כל היום עם אוכל, במיוחד במסעדות ומפעלים, אתה רואה את הבזבוז ואת היכולת שלך להשפיע. תמיד הייתי בחורה מקיימת. אימא שלי טוענת שכבר בתור ילדה בת 4 הייתי נודניקית מפרידת זבל ומתלוננת על זה שזורקים דברים. עם השנים התחלתי לקלוט כמה זבל משפחה אחת מייצרת. דבר נוסף, סוג של משבר גיל 40 שכזה, שבמסגרתו אתה כבר לא רק נהנתן ורוצה לבלות, אתה גם שואל מה אתה משאיר אחריך ומה שאתה רואה אחריך זה לא טוב. מהמקום הזה אני התחלתי עם התפיסה של לאכול היום - לחשוב על מחר. זה המקום שממנו אני מגיעה: גם כשאתה מתעסק בקולינריה הכי גבוהה וגם כשאתה מתעסק באוכל טוב ונהנתנות, אתה חייב שנייה בקצה המוח שלך לחשוב על מחר. חיפשתי את המושג האחד שאפשר לבוא לאנשים ולהגיד להם 'תחשבו שנייה לפני שאתם מכניסים משהו לפה'. אני לא אומרת לכם להיות טבעונים וגם לא לאכול בשר, זו בחירה שלכם, אבל תעצרו ותחשבו מה זה עושה לגופכם ולסביבה שלכם. כל אחד יכול למצוא עצמו על הרצף וזו דרך השינוי שאני מאמינה שאפשר לעשות, כי כשאני אומרת לבן אדם 'מהיום אתה מקיים ושומר על איכות הסביבה', אין לו מושג מאיפה להתחיל והדבר הראשון שהוא עושה זה מתנגד. קולינריה מודעת זה המון צעדים קטנים ששואלים שאלות לפני כל החלטה או בחירה".

מילר: דניאלה, את מקבלת החלטה מודעת כשאת שוזרת את האג'נדות שלך בטורים?

לונדון דקל: "כיוון שהילדים שלי גדלו, אני מוצאת את עצמי כותבת על הדברים שמעסיקים אותי היום: טבעונות ופמיניזם. כשאתה מצליח להעביר מסרים, גם אם הם לא נעימים והם קשים לאוזניים, אם אתה מצליח להעביר אותם בדרך הומוריסטית, אז יכולים להקשיב להכול. אני מקווה שאני גם משעשעת על הדרך, אבל זה לא כי אני רוצה להצחיק, אלא כי אני רוצה שיקשיבו לי".

צילום: בני גמזו

מילר: "נלי, אחרי סרטון עם כל כך הרבה צפיות, קצת נבהלת? חשבת למה היית צריכה את זה?

תגר: "בגלל שכבר עברתי שערוריות פייסבוקיות, אני כבר במצב שאני נהנית מזה, אני נהנית להיות שנויה במחלוקת ושכותבים לי דברים מגעילים. לכל אחד שכותב לי דבר מגעיל אני עונה באהבה. למדתי ליהנות מהתגובות הרעות ולדעת שכמו שנהנים מאהבה, יש גם הנאה כשתוקפים אותך".

מילר: אפרת, את מרגישה שהיום יש יותר סבלנות?

אנזל: "אני חוששת שלא. אני חוששת שהקהל לא כל כך בשל לכל העניין הזה, חוץ מאלו שבתוך הבועה התל אביבית. זה קצת פריבילגיה להתעסק בדברים האלה כשיש כאלה צרות גדולות במדינת ישראל".

מילר: "דני, זה לא סוד שמתחילה מודעות לאקלים ולסביבה, אבל זה לא פותח מהדורה, גם אם חלילה יש שריפות ענק בברזיל".

רופ: "יש עורך והעורך רואה דברים אחרת בעיניים שלו, ובעיניים שלו טראמפ וביבי וגנץ - ואפילו לא מערכת הבריאות או דברים אחרים - זה קודם כל הכי חשוב. כמו שכולם שואלים מתי יהיה פה שינוי, ויהיה שינוי בבתי חולים או בחינוך כשלא יהיו מלחמות ותקציב הביטחון ילך על זה. כולם יודעים שיש בעיה, כולם יודעים שלקנאביס יש סגולות רפואיות לחולים, אבל יש מתנגדים כי זה יפגע בחברות התרופות, בסוף זה מגיע לכסף".

צילום: בני גמזו

לונדון דקל: "באינטרנט יש כל כך הרבה מידע אז כבר לא חייבים לפתוח את מהדורת החדשות עם זה. אני נורא שמאלנית ואני הולכת שנים להפגנות של השמאל, צועדת מהבימה לאופרה וחזרה, ולא מצליחה להשפיע בכלום. אבל יש משהו בקיימות, שכל אחד עם הפה שלו ושתי הידיים שלו יכול להשפיע. אין הרבה דברים כאלה. 40% מאפקט החממה קשור לתעשיית המזון מהחי. אם אתם באמת רוצים להשפיע חייבים לעבור לתזונה צמחית. זה הדבר הכי קל שאפשר לעשות".

אנזל: "הבעיה העיקרית בישראל שאין שום אחריות למדינה, אין תקציבים למשרד לאיכות הסביבה וכתוצאה מכך כל מה שקשור לקיימות בסופו של דבר בעצם יוזמה ואחריות אישית שלנו וזה לא מספיק. אבל אפשר לעשות צעדים קטנים שיכולים להשפיע. אם למישהו קשה להיות טבעוני, שלא יהיה טבעוני, אבל שיפחית צריכת בשר ליום בשבוע, ליומיים בשבוע".

תגר: "אנחנו גם קונים המון דברים ובסופו של דבר את הרוב אנחנו זורקים. אימא שלי באה אליי הביתה ואומרת לי 'אין לכם כלום במקרר', אבל זה בגלל שאנחנו קונים להיום ולמחר. אני לא קונה אוכל למלחמת המפרץ, אני קונה אוכל לעתים קרובות ולא נסחבת עם הרבה שקיות".

צילום: בני גמזו

אפרת אנזל: "שליש מהמזון בבתים בישראל נזרק לפח, שליש ממה שאנחנו קונים הביתה נזרק לפח ו-50% מתוך זה עדיין ראוי לשימוש, וזו מדינה שיש בה אלפי אנשים שסובלים מאי ביטחון תזונתי. אנחנו שבויים בזה שאנחנו הולכים לסופר ויש שם מבצע 2' במחיר 1'. אנחנו לא באמת צריכים את השני אבל נקנה בכל זאת ויצא שאנחנו נזרוק אותו בסוף".

מילר:" אז אם כך המסקנה היא ששינוי תודעתי בצעדים קטנים הוא המפתח".

לצפייה בפאנל המלא: