מאת: יעל שרר

פרשת יניב נחמן, הצעיר שהודה באונס במסגרת עסקת טיעון ונגזרו עליו 6 חודשי עבודות שירות, עדיין טריה בזיכרון שלנו. במקביל להתפתחויות בפרשה, עלו עוד ועוד עדויות לגבי סם האונס והתחוור לנו עד כמה שכיח השימוש בו. אם בעבר היה נדמה שמדובר בתופעה זניחה, היום ברור שהשימוש בסם רחב הרבה יותר מאחד עשר המתלוננות כנגד נחמן. על פי עדויות של מבלים ומבלות הוא נפוץ מאד וברור שלא קשה להשיג אותו.

ביחס הפוך לעליה בתופעה, לסכנות ולטרגדיה שהיא מביאה, מתנהל העיסוק התקשורתי בה. מלבד העצה המרגיזה  "תשמרי על הכוס שלך" שמגלגלת את האחריות לבלייניות, אין הגברת מודעות לתסמינים או ניסיון לסקר את שרשרת הפצת הסם או השמת הזרקור על המועדונים שמעלימים עין מהשימוש בו בשטחם.

נשים רבות כלל לא בטוחות אם הן סוממו או השתכרו וקשה להן אפילו לחשוב מה היה יכול לעלות בגורלן אילו היה להן קצת פחות מזל באותו ערב גורלי. הכתבה הזו עוסקת בנשים שניצלו, שברחו, שהתחמקו איכשהו מאונס אכזרי. המטרה היא הגברת מודעות ושאלה אחת שזועקת מסיפוריהן: למה אין טיפול מערכתי בתופעה המחרידה הזו שהולכת ומתפשטת?

הילה (32), תושבת במושב קטן בשרון

"הייתי במועדון בתל אביב עם בן הזוג שלי. זה מועדון שהכרתי מצוין והבעלים הכירו אותי כי עבדתי שם בעבר כסלקטורית. באותו הערב שתיתי צ'ייסר אחד של ליקר פיג' וזהו. שעתיים אחרי שתיתי קולה. יש לי קיבולת לאלכוהול וברור לי שלא הייתי משתכרת מצ'ייסר למרות שניסו להגיד לי שבטח שתיתי יותר מדי. אין מצב שאלכוהול היה משפיע עלי ככה".

ומה קרה?

"בן הזוג שלי הלך לשירותים ונשארתי לדבר עם הברמנית. הכרתי אותה, הקולה שלי היתה לידי, מספיק קרובה אלי. היה מישהו שעמד שם כל הזמן לידי אבל לא התייחסתי אליו. אני חושבת שהוא חשב שבן הזוג שלי הלך לגמרי כי היה בינינו קטע, שגם אם הוא היה הולך לרגע היינו נפרדים זה מזה ב"להתראות" "אני אתגעגע" וכאלו בצחוק. הוא חשב שהוא הלך".

אבל החבר שלך חזר?

"כשהוא חזר מהשירותים הוא אמר "מה זה? מה שתית כבר שלא הייתי?" הייתה לי סחרחורת. לא יכולתי לעמוד על הרגליים. הבחור שהסתובב סביבי תוך רגע נעלם. עזרו לי לעלות למעלה, נתנו לי מים וקראו למאבטחים. הם אלו שסיפרו לי מה היה כי אני עצמי לא זוכרת כלום. התנהגתי כאילו אני מאד שיכורה אבל אני לא משתכרת פתאום מפיג' אחד ששתיתי שעתיים לפני. משהו קרה שם. למחרת לא זכרתי שום דבר. התעוררתי רע ממש וישנתי עד  שתיים בצהריים".

חושבת שניצלת מאונס?

"בן הזוג שלי אז הוא זה שהציל אותי. היה איתי מישהו שדאג לי, שהיה אכפת לו ממני".

שרון (27) מחולון

"זה היה ביום העצמאות. הייתי במסיבה ושתיתי פחות מבדרך כלל. מגיל ארבע עשרה אני שותה בכמויות ואפילו אם אני מגזימה בסוף אני זאת שמטפלת בחברים. אם לא הייתי אחת כזו ששותה הרבה ויודעת איך הגוף שלה מתנהג הייתי חושבת שסתם הגזמתי אבל אני יודעת שלא הייתי בשכרות יתר. עוד לא הספקתי לשתות בכלל".

מה קרה?

"הלכתי לשירותים ושמתי לב שיש לי טיפה סחרחורת. פתאום הרגשתי צמרמורת וחולשה בכל הגוף. כמו שפעת גרועה בבת אחת. הייתי צלולה אבל הגוף שלי לא הגיב, ניסיתי להקיא אבל לא הייתי מסוגלת לעמוד. נעלתי את הדלת של השירותים ושלחתי SMS לחברה שהייתה איתי "תגיעי דחוף לשירותים!". בזמן הזה כבר הבנתי... כשהחברה באה אמרתי לה לתפוס מונית ושתשים לב שאף אחד לא עוזר לנו, אף אחד, רק מישהו מחוץ למועדון, אם היא מתכוונת להתקשר למישהו. היא גררה אותי לבד לתחנת אוטובוס לחכות למונית".

למה?

"כי מי ששם לך משהו בכוס יש לו הכי הרבה אינטרס "לעזור". חשוב להיעזר רק במי שאת יודעת במאה אחוז שאין לו קשר לזה. הרי אף אחד לא מבזבז סתם חומר. אף אחד לא שופך סתם לכוסות. מי ששם סמים בכוס יודע לעקוב אחרי הכוס ואחרי מי ששתתה ממנה".

אז איך הכניסו לך את הסם בכוס? את יודעת?

"היינו חבורה של כמה שישבו ביחד, קבוצה של אנשים ויכול להיות ששתיתי מהכוס הלא נכונה, או שהשארתי את הכוס לשנייה, כן, זו מסיבה, אני לא שמה לב כל שניה איפה בדיוק הכוס שלי. היום אני פחות יוצאת למסיבות ואם כן, אני דואגת להחזיק את הכוס תמיד ביד. היום, אם אני לא מסתכלת ישירות על הכוס שלי אני מכסה אותה, ממש מכסה עם היד. אין מצב שאשתה סתם מכוסות שמונחות על הבר".

יש לך עוד עצות למישהי שנקלעת למצב הזה?

"זה מצחיק כי אני לא יודעת איך בכלל אפשר להיזהר. פשוט צריך לשים לב כל הזמן. אני למדתי שאם משהו מוזר קורה אני פשוט חותכת מיד. העובדה שקלטתי מיד שקרה משהו ושבחרתי לזוז מיד היא שהצילה אותי. אם הייתי מחכה עוד כמה דקות כבר לא הייתי מצליחה לשים לב שמשהו לא בסדר איתי. עוד רבע שעה כבר הייתי נרדמת והחברה שלי לא הייתה מסוגלת לסחוב אותי משם לבד. מזל שקמתי לשירותים. מה שהציל אותי זה שהחברה ראתה את ה-SMS. במסיבה לא תמיד רואים או שומעים את הטלפון".

ההיקפים של התופעה גדולים?

"אחרי מה שקרה חשבתי שאני הבחורה היחידה ששמו לה משהו בכוס והצליחה לברוח אבל אז נתקלתי בפוסט שמישהי כתבה בפייסבוק שהכניסו לה סם לכוס. קראתי את כל התגובות ופתאום הבנתי שוואלה, זה קורה לא מעט ששמים משהו בכוס. זה משהו שמשותף להרבה נשים".

סיוון (31) מהוד השרון

"זה היה באמצע השבוע ויצאנו כל החבר'ה לפאב ברמת גן. אני ועוד שתי בנות עם ארבעה בנים. הייתי בת שבע עשרה. לא הייתי טיפוס של אלכוהול ושתיתי רק דיאט קולה. אני ממש זוכרת שזה היה בקבוק זכוכית ומתוך הרגל החזקתי אותו כל הזמן ביד".

איך הכניסו לך סם פנימה?

"כשחיפשתי סיגריות בתיק, הנחתי את הבקבוק על השולחן לידי. זה היה פאב שעומדים ורוקדים ליד השולחנות אז שם הנחתי את הקולה וחיפשתי את הסיגריות. לרגע אחד, הייתי עם הגב לבקבוק. הדלקתי את הסיגריה וחזרתי לשתות ואז לאט לאט התחלתי להרגיש חולשה".

תוך כמה זמן?

"לא יודעת. אולי ארבעים וחמש דקות? אולי פחות? אבל אני זוכרת שפתאום היה לי, אני לא יודעת להסביר... התחלתי להגיד לאנשים סביבי "אל תגעו בי!" ואף אחד לא ניסה לגעת בי בכלל אבל חזרתי על זה כמו תקליט שבור. אולי נלחצתי כי כבר תקפו אותי מינית בעבר והרגשתי... לא יודעת. החברות שלי סיפרו לי שזה מה שאמרתי. הן קלטו שמשהו לא בסדר איתי אז הן הוציאו אותי החוצה ונתנו לי מים, הושיבו אותי על המדרכה ואז לקחו אותי הביתה. יש לי בלק אאוט גמור מהערב".

את יודעת לנחש מי הכניס לך את הסמים לדיאט קולה?

"עד היום חקוקים לי בזיכרון תווי הפנים של מי שישב בשולחן מאחורי כי אני ממש זוכרת שהוא חבש בפאב כובע קסקט ואני אמרתי לעצמי "מה קשור! קסקט בפאב?" הוא היה רזה ובהיר והיו לו זיפים. לא מכוער ולא יפה, סתם רגיל".

ידעת מספיק על התסמינים של הסם ואיך לנהוג אם קרה משהו חריג?

"ממש לא. בבית הספר אצלנו לא הייתה תכנית על סמי אונס, על הסכנות ואיך להישמר. לא ידעתי שזה קיים בכלל כשהתחלתי לצאת. רק שנים אחר כך למדתי שיש אפשרות כזאת. זה לא דובר בבית הספר וגם לא עם ההורים. לא ידעתי כלום על סם אונס, בטח לא כמו שידעתי על אקסטזי או מריחואנה".

כמה זמן לקח לך להתאושש?

"גרתי אז בנתניה והן לקחו אותי הביתה והעלו אותי לדירה ושמו אותי במיטה. זה היה כבר לפנות בוקר ולמחרת לקראת הצהריים קמתי וכל המיטה הייתה מלאה בקיא. בכלל לא הרגשתי שהקאתי על עצמי. הריח היה נוראי ופתאום הראיה התבהרה וקלטתי את הזוועה. עדיין היה לי קשה לקום והייתי מסוחררת בדרך למקלחת".

"אני בטוחה באלף אחוז שהנורא מכל היה קורה לי אם החברות שלי לא היו שם. פשוט התמזל מזלי. זה יכול היה להיגמר נורא ואיום. מי שקורה לה דבר כזה, היא פשוט לא אשמה. מישהו סימן אותה כמטרה. הוא החליט שהוא לוקח בכוח ובצורה בזויה. זה לא משהו שהיא עשתה או לא עשתה. חשוב לי להעביר את המסר הזה. גם אם לרגע היא לא שמה עין על המשקה ועבדו עליה, זאת לא אשמתה. זה יכול לקרות לכל אחת, עם אלכוהול ובלי".

תגיות