סערת ארז דריגס עוד נושבת על גלי אדי הרוח האחרונים שעוד נותרו בה לפני שתשכך בפניה של סערה חדשה.
הגילוי של פוליטיקלי קוראת חשוב ומקומם ומכווץ את הלב של רובנו שהתאהבנו בפנינה הטלוויזיונית של ׳חזרות׳ ומרגישים מרומים אבל דריגס הוא לא הראשון ולא האחרון ולא הסיפור אלא אנחנו. נכון, זה מתבקש וקל ואפילו סקסי לדבר על הבמאי ארז דריגס או על העיתונאי רועי צ׳יקי ארד או השחקן משה איבגי- תקשורת ותיאטרון וקולנוע תמיד עושים רעש גדול יותר.

 
 
 
 
 
View this post on Instagram
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

A post shared by Noakoler (@noa_koler)


אבל מי מכיר את דריגס של עולם הבנייה? את איבגי של סוכני הנסיעות? את ארד העורך דין או השופט? או זה של עולם הביטוח? העולם מלא בדריגסים או איבגים. הם סביבנו בכל פינה שאליה נפנה רק זוכים מן ההפקר של אזורים פחות מדוברים.

יש לנו שתי בנות ואנחנו מנסים בכל כוחנו להגן עליהם מהמטרידים, האנסים, המכים והרוצחים. עושים זאת דרך העצמה כדי שיגדלו להיות נשים שיודעות מה כוחן ולא יתנו לאף גבר שליטה על חייהן או גופן, בניסיון לשרטט בעדינות מה נכון ומה שאינו נכון, לנטוע בהן את היכולת להבחין בסימנים לאלימות שעוד תבוא אבל זה לא מספיק.

אני מונעת מהן ללכת לבד לשום מקום בתכלס גם כשהורים אחרים מאפשרים כבר. לפעמים הידיעה מקשה על החיים. הסטטיסטיקה ברורה- אחת מתוך חמש נשים תיאנס, אחת משלוש תיפגע מינית, אחת מאחת תוטרד מינית.
אבל גם זה הרי לא יעזור. אי אפשר למנוע מהן לנצח להסתובב בחופשיות העולם או למנוע את הקירבה שלהן לדריגסים בביה״ס, בשכונה, בצבא או באוניברסיטה או בכל מקום אחר אליו יגיעו.

 

הי ילדה ומה שלומך מקווה שישנת טוב ולא אנסו אותך בשנתך הי אמא איך את מקווה שעברת עוד יום נחמד ולא נכנסה בך סכין של אף...

פורסם על ידי ‏Hadar Levi - הדר לוי‏ ב- יום שבת, 20 בפברואר 2021

הכלי היחידי שבאמת יש בידנו כדי להפחית את מספר הדריגסים והאיבגים בעולם הוא לשמוח שנפל בחלקי להיות גם אמא לבן. החינוך שלו הוא החירות הגדולה באמת כדי לייצר עולם בטוח יותר עבור בנותינו וגם עבור בנינו. אם כל אחת ואחד מאיתנו יחנכו את הבנים שלהם שבני האדם נולדו שווים אבל באמת שווים. שאין מותר הגבר הזכר מהאישה.
שהתקשורת בין בני האדם היא הבסיס לחיים של כולנו פה. תקשורת וכבוד- גם לעצמי וגם לאחר.ת. בין אם הוא ילדה או ילד, אישה או איש. אין לאף אחד מאיתנו הזכות על האחר או האחרת. ויש לכל אחד ואחת מאיתנו הזכות לבחור- עם מי אנחנו רוצים להסתובב, מה אנחנו רוצות ורוצים לעשות ולא פחות חשוב- מה לא. מה לא עושים, איך לא מתנהגים ומתי מה שבחרת לעשות הוא חציית גבול אדום ולא משובת נעורים או גחמה. לא שהוא פשוט לא. זה לא באמת מסובך, וזה בידיים שלנו