התמכרות למין: הסופרת הזו רוצה שתדעו שגם נשים יכולות להיות מכורות לסקס
אריקה גרזה מספרת בספרה החדש על ההתמכרות שלה לסקס ופורנו, אבל אין לה שום מטרה להאשים את תעשיית הפורנו או להגביל את השחרור המיני של היום – אם כבר אז ההפך. וידוי נדיר בתזמון מפתיע, אך מדויק
לפני כשבוע פורסמה במוסף גלריה של הארץ כתבת שער תחת הכותרת: "יש בכלל דבר כזה התמכרות מינית, או שזה תירוץ של דושבאגים?". הכתבה הזו מהדהדת את דעתם של רופאים המתמחים בהתמכרויות ובמיניות, בעקבות הכרזותיהם של כמה וכמה כוכבים, בראשם הארווי ויינשטיין, אשר זמן קצר לאחר חשיפת פרשת התקיפות המיניות שלו טען שהוא סובל מהתמכרות למין והכניס עצמו למוסד לגמילה.
בעולם הרפואי המושג "התמכרות למין" עדיין מעורר מחלוקת ואף נתון בספק, וניכר משמעותית שיותר גברים מאובחנים או מאבחנים עצמם בו מאשר נשים (הנתון הרווח הוא 30% לעומת 70%). ניתן לשער שהסיבה לא קשורה רק בכמות האנשים הסובלים מהבעיה, אלא גם במוסכמות חברתיות וחשש מההשלכות החברתיות שילוו לקבלה העצמית של הגדרה כזו (הרי שגבר ייקרא 'זיין', אבל אישה תיקרא 'שרמוטה').
עם זאת, רבים ורבות מאלו שכן מאמינים בקיומה של הבעיה עומדים על כך שיותר נשים שסובלות ממנה צריכות לדבר עליה, ולהפוך אותה מבעיה 'של גברים' לבעיה שגם נשים יכולות להכיר בה, תוך ניפוץ הסטיגמות החברתיות.
זו בדיוק המטרה עליה מצהירה אריקה גרזה בפרסום הספר החדש שלה, "Getting Off" (בתרגום חופשי ודליל מאוד, "לגמור"). הסופרת והעיתונאית בת ה-35 מוציאה בימים אלו את ספר הבכורה שלה, שעוסק בהתמכרותה למין, או כפי שמספרת כותרתו – "מסעה של אישה אחת דרך התמכרות לסקס ולפורנו".
המציאות אליה גרזה משחררת את סיפורה היא מציאות ביניים. מצד אחד זו כבר לא המאה ה-19 – כבר כמה עשורים שנשים מעזות לדבר על המיניות שלהן בפתיחות ולקדם אותה בכדי לשבור דעות קדומות ישנות ונושנות, וההתקדמות החברתית בנושא הולכת וגוברת עם השנים. מצד שני, הסודיות, הבושה והדעות הקדומות שנוגעות לאישה שמביעה את המיניות שלה עוד חיות ובועטות, בין אם בגינויים מפי גברים ונשים יחדיו, ובין אם בבושה ובהשתקה עצמית. עם זאת, יותר ויותר נשים צופות בפורנו בימינו, ודורשות שהוא יתאים לטעמן והעדפותיהן – לאחרונה אתר הפורנו המוביל "Pornhub" חשף כי החיפוש של "פורנו עבור נשים" נהנה מעלייה של 1400%.
גרזה מגיעה מרקע שמרני. היא למדה בבית ספר קתולי, בת למשפחה מקסיקנית ממעמד בינוני בפרברי לוס אנג'לס. לפי החינוך שקיבלה 'סקס נועד להתרבות בלבד, כל דבר מעבר לזה הוא חטא, מלוכלך או רע', העידה בראיון ל"גארדיאן".
"בפעם הראשונה בה אוננתי, הרגשתי עונג אדיר ובושה אדירה בו זמנית", סיפרה. "אז נראה לי שהמשכתי לחפש את המצבים שיפיקו את אותן התחושות בי, כי לא ידעתי איך להפריד בין השניים".
בספרה היא מתארת כיצד החיפוש אחר התענוג המעורבב באשמה ובושה הפך להתמכרות, על ימים שלמים שהעבירה בצפייה בפורנוגרפיה ואוננות במיטתה, על שורה ארוכה של סטוצים עם גברים שפגשה באותו ערב ושכבה איתם ללא אמצעי מניעה, ועל מערכות יחסים שנהרסו כי לא הצליחה להימנע מלשכב עם אחרים – בדיוק אותם דברים שאנו רגילים לשמוע מגברים שמספרים על התמכרות למין, אבל נדיר לשמוע מאישה.
גרזה מודה שברגעים מסוימים הרגישה שהיא משוחררת מינית ומועצמת, אך רוב הזמן היא הרגישה בדיוק ההפך. "זה הפריע לאינטימיות שלי עם אנשים אחרים, זה הפריע לפרודוקטיביות שלי, הרגשתי רע לגבי זה כל הזמן. הרגשתי באמת לא ראויה לאהבה".
את תהליך ההתפכחות היא מספרת שעברה זמן קצר לפני גיל 30, כשטסה לבאלי בהשראה חלקית מהספר "לאכול, להתפלל, לאהוב", שם החלה לטפל בעצמה ולחשוב יותר בבהירות. היא פגשה שם את בעלה, כשהוא בעצמו היה במסע התפכחות מהתמכרות לסמים. לצד מערכת היחסים הבריאה הראשונה בחייה, הגישה שלה למערכות יחסים ולמין הפכה לבריאה יותר.
ברגע שהצליחה לנקות את הראש ולהיגמל, היא בנתה את מערכת היחסים הבריאה הראשונה בחייה. זה נגמר בחתונה. מתוך עמוד האינסטגרם של גרזה
"יש סכנה ממשית בלהשתמש בהתמכרות למין להצדקה של התנהגות רעה", היא אומרת, "במיוחד היום עם כל מה שקורה בהוליווד. אבל חשוב לדעת שלא כל המכורים למין נמצאים בעמדת כוח, ולא כל המכורים למין רוצים לנצל אנשים אחרים ולפגוע בהם". שהרי כשמדובר באישה המכורה למין, התסריט הזה בקלות יכול להתהפך.
"שואלים אותי לעיתים קרובות כמה שעות אני צופה בפורנו וכמה פרטנרים למיטה היו לי", גרזה מודה, "ומובן שאנשים רוצים לתת מדד להתמכרות – כי קל יותר לטפל בה ככה. אבל התמכרות למין לא עובדת באופן הזה".
הסיפור של גרזה יכול ללמד אותנו רבות על הסכנות בפורנוגרפיה ובכלל בתפיסות הרווחות בנוגע למיניות ולמערכות יחסים. ניתן לשער שרבים ישתמשו במקרה שלה, כמו במקרים רבים של מכורים למין, כהוכחה לצורך בהגבלת הגישה לפורנו ולחינוך מיני שמרני יותר. אולם זוהי לא כוונת המשוררת במקרה הזה. אין לה שאיפה "לקדם צנזורה או ליצור דמוניזציה של תעשיית הפורנו". למעשה, היא חושבת שאנשים יכולים להשתמש בפורנו בצורה בריאה.
מה שגרזה שואפת לעורר באנשים דרך ספרה הוא מבט מורכב ומכיל יותר של המיניות הנשית. היא רוצה לתרום למאבק רב השנים בבושה שמחלחלת לנשים במיניותן בחינוך, כמי שמזהה בבושה הזו כגורם בלתי נפרד ממה שעודד אותה להתמכר. ההתנגדות לבושה הזו, התענוג האסור שטעמו היה מתוק כמים גנובים, תעתעו בה לעתים במה שנדמה כ'חופש מיני', אך למעשה הפך אותה לשבויה במיניות שלה עצמה.
סיפורה של גרזה מציג פנים נוספות למה שנשים אומרות כבר במשך שנים – הדיכוי של המיניות הנשית, התפיסה שמתבטאת באינספור ניואנסים בחיינו שמתירה לגברים לשכב ולהרגיש 'גברים' אך מתייחסת באופן הפוך לנשים, הם בעיה שחיה ונושמת, גם אם נדמה לנו שהתקדמנו ושהחברה השתחררה. כן, גם נשים יכולות להתמכר לסקס. רק שלהן הרבה יותר מורכב ומסוכן לדבר על זה ולהשיג את העזרה לה הן זקוקות. לאט לאט, בעזרת וידויים של נשים כמו אריקה גרזה, אפשר, וצריך, לשנות את זה.
React to WordPress
