מירי רגב, שרת התרבות בשבילכם, סוחבת איתה כל חייה את סיפור הצפרדע. "אני נוהגת לספר אחת לשנה ביום ההולדת של הכנסת ובשיחות עם נשים שאני מקיימת", היא אומרת, "זה סיפור על צפרדע שחיה עם המון צפרדעים בביצה עמוקה. הצפרדעים האלה הרגישו את החיים מחוץ לביצה רק מהפתח הצר שהיה להם. אם הגיעו גשמים אז הם הבינו שזה חורף ואם נשרו עלים אז הם הבינו שהגיע הסתיו ואם הביצה התייבשה אז הם קלטו שעכשיו חם בחוץ והשמש יוקדת. כל הזמן טיפסו צפרדעים כדי להעלות מעל לפני השטח ולא הצליחו בגלל הירוקת, בגלל הרטיבות... הם תמיד נפלו בחזרה לביצה. אחרי תקופה מאוד ארוכה הצליחה צפרדע אחת להגיע עד למעלה. וכולם הסתכלו עליה מלמטה ושאלו אותה "וואו איך הגעת?" אז היא סימנה להם עם הידיים שהיא לא שומעת... המסר הוא ללכת תמיד עם האמת שלך ולהאמין בעצמך. הסביבה שלנו יותר מדי פעמים מורידה לנו את המוטיבציה: את לא תצליחי, את באת ממקום כזה וכזה, את לא יודעת...את לא מספיק יפה, את לא מספיק רזה, את לא מספיק חכמה, את לא מספיק מבינה... כשאנחנו שומעים לסביבה, היא לפעמים מורידה לנו את המוטיבציה להצליח".

לראיונות נוספים עם הנשים שמופיעות בלוח השנה האלטרנטיבי:

מי הוריד לך את המוטיבציה, מירי?

"לאורך השנים היה לי הרבה מאוד חשש להשמיע קול שהוא בניגוד למה שהסביבה שלך חושבת. כילדה הייתי ילדה מאוד טובה, גם כנערה. לא תמיד אמרתי את מה שאני חושבת כי רציתי למצוא חן בעיניי אחרים וכשאת רוצה למצוא חן בעיניי אחרים את אומרת את מה שהם רוצים לשמוע".

והיום?

"היום חד וחלק אני הולכת עם האמת שלי. לא מעניין אותי מה אתם אומרים".

כן, יש לי את היכולות להיות ראשת ממשלה

הריאיון הזה מתקיים בעקבות בחירתה של רגב לאחת מתוך שורה של נשים פורצות דרך שיופיעו בלוח השנה האלטרנטיבי של און לייף בשיתוף עם הצלם עדי ברקן. במקום נערות השער השדופות והמפתות שהתרגלנו לראות בלוחות השנה, ומתוך האמונה שאין מודל יופי אחד ושנשים ראויות להיות בקדמת הבמה בגלל מה שיש להן להגיד ולא רק בגלל איך שהן נראות, בחרנו לצלם נשים מובילות בתחומן עם רקורד של עשייה.

מתוך הצילומים ללוח השנה: רגב עם ג'קי אזולאי והסטייליסט מיכה טרנובסקי. צילום: עדי ברקן

מתוך הצילומים ללוח השנה: רגב עם ג'קי אזולאי והסטייליסט מיכה טרנובסקי. צילום: עדי ברקן

כן, אפשר כמובן להתווכח על העשייה של רגב. עבור מרבית אנשי הימין, רגב היא אלילה, לא פחות. עבור מרבית אנשי השמאל רגב היא מושא ללעג, במקרה הטוב ולאימה, במקרה הרע. ובכל זאת, בלתי אפשרי למזער את הישגיה כאישה בישראל. שירותה הצבאי היה פורץ דרך עבור נשים, כיום היא אחת מתוך 3 הנשים היחידות שמכהנות כשרות בכנסת, בדירוג הנשים המשפיעות לשנת 2015 של מגזין פורבס רגב חלקה את המקום הראשון עם עדי סופר-תאני, מנכ"לית פייסבוק ישראל. אפרופו פייסבוק, בעמוד הרשמי של רגב יש כבר למעלה מרבע מיליון עוקבים.

האמירות השנויות במחלוקת של רגב מקבלות במה נרחבת בעיתונות, ובכלל, נדמה שמספיק לזרוק את שמה לחלל החדר בשביל לייצר ריב קולני. רגב מצדה לא ממש מתרגשת. היא מגדירה את עצמה כאישה ערכית, ציונית, אמיצה, מאמינה ומובילה שינויים וטוענת בתוקף שהיא שלמה עם עצמה:

"אני יודעת שאני עושה את הדברים נכון, אני לא אומרת דברים שאסור לומר לפי חוק, אני לא אומרת דברים שהם בניגוד לאיזה ערך מוסרי שאני מאמינה בו. יש אנשים שהתרגלו לשמוע את מה שהם רוצים לשמוע ומה שאני אומרת זה לא ממש מה שהם התרגלו אליו. אני אומרת את הדברים של אותו קול פנימי שמלווה אותי הרבה מאוד שנים, כנראה מאז שנולדתי. אותו קול הלך והתחזק. במשך תקופה ארוכה לא אמרתי את מה שאני חושבת. ברחתי מזה, לא רציתי לדבר על נושאים שהם במרכז השיח הציבורי ושנוגעים בעצבים הרגישים של החברה הישראלית. ברחתי מזה אבל היום אין לי את הפריבילגיה לברוח, אני לא רוצה לברוח וחשוב לי לומר לאחרים: "כן, יש  גם דעות אחרות ואני אשמיע אותן גם אם הן לא בדיוק אהודות". אני מאמינה שלאורך זמן, כשאדם מאמין במשהו אבל הוא לא הולך איתו, הוא מרגיש את זה פיזית בגוף. בסופו של דבר מה שבוער בך חייב לצאת החוצה".

את נמצאת כאן היום על תקן אישה פורצת דרך. מה את חושבת על הבחירה בך?

"אני חושבת שיש הרבה מאוד נשים פורצות דרך גם אם הן לא מגיעות לתודעה הציבורית. כל אישה פורצת דרך בדרכה. בשביל מישהי אחת פריצת דרך זה להיות קרייריסטית, בשביל אחרת זה להצליח לצאת לעבודה ובשביל אחרת זה לקום בבוקר שמחה. לכל אדם יש את פריצת הדרך שלו. כשאנחנו אומרות את זה צמד המילים "פורצת דרך" אנחנו הרבה פעמים מציבות מודל מאוד גבוה ומאוד מרוחק למילים האלו. לכל אישה יש את היכולת לפרוץ דרך בעולמה".

במשך תקופה ארוכה לא אמרתי את מה שאני חושבת. רגב, ביום הצילומים. צילום: עדי ברקן

במשך תקופה ארוכה לא אמרתי את מה שאני חושבת. רגב, ביום הצילומים. צילום: עדי ברקן

מה פריצת הדרך שלך? מה ההישג הכי גדול שלך?

"קשה לי להצביע על הישג אחד. להיות דוברת צה"ל זה הישג גדול מאוד. כל לוחם שגדל בחטיבה רוצה להיות המח"ט. אני גדלתי ביחידה של דובר צה"ל וחלמתי להיות דוברת צה"ל וכשהשגתי את ז ה- זה היה הישג אדיר. כמובן, צנזורית צבאית ראשית זה היה תפקיד מרתק. אני יכולה לומר שאין הרבה נשים שמכירות את תחום המודיעין של מדינת ישראל כפי שאני מכירה אותי וכמובן - להיבחר לכנסת, להיות חברת כנסת, לשרת את הציבור ואת החברה הישראלית ועכשיו - להיות שרה".

יש עכשיו תפקידי שרה פנויים, את שואפת לאחד מהם?

"אני שואפת לעשות תפקידים בכירים שמשפיעים שיביאו לידי ביטוי את הערכים שאני מאמינה בהם בתחומים החברתיים הלאומים והמדיניים".

כן, כן ותפקיד שרה במשרד אחר?

"כשיגיע הזמן לדבר על תפקיד שר כזה או אחר אז אני אשמח לדבר על זה".

ראשת ממשלה את תהיי בסוף?

(מחייכת) "זה תלוי בציבור הבוחרים שלי לא בי, אני לא זו שבוחרת. האם התפקיד הזה מעניין ומאתגר אותי? כן. האם אני רוצה להיות? לא יודעת להגיד לך. אם אני יכולה להיות? האם יש לי את היכולות? כן, בטח שכן".

נכון, הגעתי מהשכונה, יאללה תתקדמו

היא נולדה בשם מרים סיבוני וגדלה בקרית גת, הבכורה מתוך ארבעה ילדים. היא מספרת שהייתה ילדה טובה, כזו שהולכת עם המוסכמות, צייתנית, רצינית ובוגרת. "הייתה לי אחריות מאוד גדולה על הכתפיים - לטפל באחים הקטנים שלי. זה מה שציפו ממני".

מירי רגב עושה מה שמצופה ממנה?

(צוחקת) "זה התפרץ מאוחר מדי. תראי, גדלתי במשפחה ובשכונה שבה נהוג ללכת עם המוסכמות ולאט לאט שברתי אותם והתחלתי לבעוט".

אם היית יכולה לחזור לילדה ההיא היום ולומר לה משפט אחד - מה היית אומרת לה?

"תהיי ילדה. הייתי אומרת לה - תחיי את הילדות שלך, תשחקי ותחלמי ותבעטי ותעשי שטויות. לא צריך מגיל צעיר כל כך להיות אחראים כל כך ולקחת את כל העולם על גבינו".

הוריה, פליקס ומרסל סיבוני, יוצאי מרוקו, דיברו בבית ספרדית אבל מירי הילדה סירבה לדבר בשפה שאיננה עברית. "פשוט אמרתי להם: "בשום פנים ואופן לא, תלמדו גם את סבתא עברית כי אני לא מדברת ספרדית!". עשיתי טעות גדולה. היום יכולתי לדבר ספרדית שוטפת. לקח לי זמן לקבל את ההורים שלי, את המשפחה שלי, את התרבות, את המקום שממנו באתי. בתיכון התחלתי להיות עוד יותר רצינית וללמוד לקראת הבגרויות ולהשקיע הלימודים כי הבנתי שאם אני רוצה לצאת מהמקום ממנו באתי כדאי שאלמד היטב".

הבנתי שאם אני רוצה להתקדם, כדאי שאלמד היטב. מירי רגב

הבנתי שאם אני רוצה להתקדם, כדאי שאלמד היטב. מירי רגב

התביישת בזה?

"זה לא שהתביישתי בזה אבל רציתי להיות ישראלית. זה היה ממש חשוב לי אז בשכונה הזאת, בה כולם דיברו במיליון שפות - ספרדית, מרוקאית, לא הסכמתי לדבר בשכונה ספרדית. בצבא ובאוניברסיטה התחדדה הזהות שממנה באתי והיכולת שלי לצמוח מהמקום הזה. היום אני גם מבינה שהכוח שלי בא מהמקום הזה - מהבית ומהשכונה. מהמקום הזה התפתח אצלי הרצון העז לצדק חברתי, שראיתי את האנשים עם הטוב שלהם והתמימות שלהם ועם אהבת הארץ הזו בלי שום תנאים, בלי "אתה תיתן לי ואני אתן לך" אלא ממקום אמיתי שרוצה להיות אזרחים ושווים".

הם עדיין לא תמיד שווים.

"נכון, הם עדיין לא תמיד שווים וזה בדיוק התפקיד שלי היום - לתקן את זה".

תדמית השכונה היא אולי הקלישאה הכי גדולה שדבקה ברגב. לרגב קצת נמאס: "כל הזמן חוזר על עצמו הקטע של השכונה והכפיים. זה פאתטי וזה הזוי בעיניי".

זה מעליב אותך?

"לא, זה מצ'עמם. זה בעיקר מראה משהו על מי שאומר את זה, לא עליי. אני שמחה שהגעתי מאיפה שהגעתי. שכונה בעיניי זה לא דבר זול. כולנו חיינו וגדלנו בשכונה ולעשות מזה משהו נמוך... כאילו, יאללה, הבנו, תתקדמו".

כן, גם אני הוטרדתי מינית

רגב מתגוררת כיום בראש העין יחד עם בעלה דרור ושלושת ילדיהם: רועי (24), יעל (20) ומיכל (16).

איזו אמא את?

"נודניקית, כזו שמתקשרת כל הזמן לילדים הגעת? לא הגעת? חזרת? לא חזרת? כל הזמן בקשר צמוד עם הילדים. חשוב לי להרגיש את האמהות בזה שאני מבשלת לילדים ומכינה להם את מה שהם אוהבים ולא מוותרת בשישי בערב על הקידוש וכל השירים עם המשפחה שלי... הריח של הבית של יום שישי מאוד חשוב לי. ואני הכי נהנית בעולם כשהם אומרים לי "אמא, אנחנו מתים על האוכל שלך!" זה וואו בשבילי ואני אשאל אותם מאה פעמים "באמת יצא טעים? באמת? באמת?" אני אמא דאגנית וחמה ומחבקת ומנשקת והקטנה שלי, בגיל הזה שהם לא ממש נותנים שינשקו אותם, אז אני עושה את זה בלילה כשהיא ישנה, מגיעה אליה למיטה ואוכלת אותה בנשיקות".

ואם הייתי שואלת את הילדים שלך, מה הם היו אומרים?

"אמא? אוי, היא חופרת".

כשאת היית ילדה - מי הייתה מודל לחיקוי עבורך?

"אין לי אישה אחת כזו אבל ברור שאת אמא שלי אני תמיד מביאה כמודל לחיקוי. הלוואי והייתי יכולה לעשות שליש ממה שהיא עושה ושהייתה בי יכולת נתינה כמו שיש בה.

הייתה לי מורה לספרות בשם חנה טוויד. הייתה בה אהבה כל כך גדולה לספרות... היא פשוט חיה את הספר. היא סיפרה את הרומן ודיברה על הדמויות כאילו היא הרגע המציאה אותם. זו הייתה דרך טובה לחבר אותנו הילדים לסופרים ולמשוררים.

באוניברסיטה הייתה לי מרצה מדהימה, סילביה פוגל ביז'אווי. היא הייתה הראשונה שפקחה לי את העיניים למחויבות של המדינה לאזרח. אני גדלתי תמיד על זה שאני תמיד לא בסדר, המורה בסדר גמור, זו את שלא בסדר. ופתאום את לומדת שלרשויות, לבעלי הסמכות ולממשלה יש חובה כלפי האזרח. זה משנה את התפיסה שלך.

מי עוד? מפקדות בצבא, נשים בפוליטיקה הישראלית - גולדה מאיר. נשים בפוליטיקה הלא ישראלית כמו מרגרט תאצ'ר. יש הרבה נשים חזקות. ליקטתי במהלך הדרך ובניתי את הדמות שלי".

מודל לחיקוי. מרגרט תאצ'ר. צילום: ויקיפדיה

מודל לחיקוי. מרגרט תאצ'ר. צילום: ויקיפדיה

מירי רגב, את פמיניסטית?

"פמיניסטית זו מילה שאני לא יודעת איך להתחבר אליה. אני אישה בעד נשים. אני מכבדת כל אישה על הבחירה שלה כל עוד היא בחירה חופשית, שאיננה בכפייה. אני יכולה להעריך אישה שבחרה להיות עקרת בית כי יש בה רצון להיות עקרת בית ולגדל בבית את ילדיה. זכותה. אני לא מעריכה אותה פחות מקרייריסטית. אני מעריכה אישה או אדם שעושה את מה שהיא אוהבת ורוצה לעשות".

אחד המאבקים הכי גדולים של הפמיניזם הוא כנגד אלימות מינית. לאחרונה נשים רבות יוצאות בפוסט פומבי בפייסבוק וחושפות הטרדה או תקיפה מינית שחוו. מה את חושבת על זה?

"זה מצוין בעיניי. אם זו הדרך של אותה אישה להתמודד עם ההטרדה המינית - שתעשה את זה. אני חושבת שכל אישה שהוטרדה במקום עבודתה או בשכונה או בכל מקום אחר צריכה לשתף ולדבר על זה כדי להזהיר את האחרות וכדי להילחם את המלחמה שלהן, שלנו. אסור להתבייש בזה. לצערי, נפגעות תקיפה מינית הופכות לקרבן פעמיים - גם ברגע התקיפה עצמה וגם אחר כך כשהן יוצאות החוצה מצביעים עליהן ומדברים עליהן. אנחנו צריכים להוקיע את התופעה הזו ולאפשר לנשים לדבר על הטרדות מיניות ולהוציא את העוולה החוצה".

רגב עצמה, כמי ששירתה בצה"ל - מסגרת פטריארכלית במיוחד- שירות ארוך, מכירה את הנושא מקרוב. בריאיון שהעניקה לאמנון לוי במסגרת התכנית 'הפנים האמיתיות' אי שם בשלהי 2013 סיפרה שעברה הטרדה מינית בצבא על ידי קצין בכיר ומפורסם, הגיבה בחריפות וכמעט איבדה את תפקידה הצבאי בעקבות התגובה.היא אמנם לא עשתה שיימינג לאיש אבל גם היא בחרה שלא להגיש תלונה רשמית. היום היא לא ממש ששה להרחיב על הנושא: "בואי נגיד שאני מכירה את הנושא מקרוב ופתרתי את העניין במקום, בלי להתלונן ואני לא מצטערת על זה".

צילום: עדי ברקן ורפאל מזרחי 

איפור: שירן שפלר

שיער: אריק בניסטי

סטיילינג: מיכה טרנובסקי

הלבשה: הוניגמן, בוטיק דה מרקט

תכשיטים: מילר

נעליים: NINE WEST

 כל התמונות בפרויקט ללא פוטושופ או הצרת היקפים בהתאם לחוק הפוטושופ הישראלי