מאת: מאיה פולק

בפרשת סילבן שלום עסקו בתקשורת ב'נשים נוספות' שהוטרדו מינית לכאורה על ידי שלום ובחרו שלא להתלונן מחשש לפגיעה בשמן הטוב. נשים שוודאי נחשפו (כמו כולנו) להכפשות כלפי מ' או א' או כל מי שהעזה לאורך השנים להתלונן נגד בעל שררה זה או אחר, ושילמה על כך מחיר אישי כבד. על כן, נשים אלה העדיפו, על פי הפרסומים, להימנע מראש מהגשת תלונה.

עוד באון לייף:

במצב שנוצר, שלום היה מועמד לנשיאות ופרש ברגע האחרון בעקבות ההחלטה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, למשוך את תמיכתו בשלום. במרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, מחו בשבוע שעבר נגד מועמדותו של שלום, וקראו גם לנתניהו לתת על כך את הדעת. מנכ"ל איגוד מרכזי הסיוע, אורית סוליציאנו, אמרה בשבוע שעבר: "איגוד מרכזי הסיוע  קורא לראש הממשלה ולחברי הכנסת לנקוט משנה זהירות בבחירת נשיא, שהוא האזרח מספר אחת במדינת ישראל. החברה הישראלית, שכבר נכוותה ברותחין בבחירתו של נשיא שהורשע באונס, צריכה להיזהר בצוננים ולבחור מועמד נקי מכל רבב. העובדה שהתלונה שהוגשה נגד סילבן שלום לא הבשילה לכדי הליך פלילי, והעובדה שנשים נוספות שלגביהן היה מידע לא העזו להתלונן - אין בהן די כדי לאפשר לו להתמודד על תפקיד נשיא המדינה".

אך בפועל, באין נשים שיתלוננו, תיק חקירה נסגר וכולם נשארים עם הלשון בחוץ: החשדות לכאורה ממשיכים ללוות כצל את האיש והציבור, שקיווה שיהיה לו את מי להעלות על המוקד, מגלה שהגיליוטינה ריקה. אך מעל לכל: נשים נוספות שהוטרדו גם הן ונמנעו מתלונה (והכל לכאורה) נשארות בצל עם טעם חמוץ של החמצה, תסכול ומחשבה עד סוף ימיהן על "מה היה קורה אילו".

"אני בהחלט יכולה להבין את כל מי שחוששת ומסרבת להתלונן", אומרת אודליה כרמון, מי שכונתה א' ממשרד התחבורה בפרשת משה קצב, "כשאישה בוחרת להתלונן היא צריכה להבין שהיא לוקחת על עצמה פרויקט מאוד גדול. יש נשים שחושבות שזה מעלה את המודעות הציבורית לעניין הזה, אך בפועל אין חודש שאין סיפור חדש ואנחנו רואים שזה לא משנה לאף אחד. סגירת התיקים יוצרת תחושה ציבורית של 'זאב זאב' ובסופו של תהליך אנו יורות לעצמנו ברגל".

כרמון, שמלווה מאז נשים שעברו תקיפה מינית ואף מרצה בנושא, לא רואה את התלונה במשטרה כחלופה היחידה שקיימת: "לאישה בעלת כוחות רגשיים, נפשיים וכלכליים ונחישות אני כן מייעצת להתלונן ואף לשכור יועץ תקשורת. אם אני מגלה שמישהי חוששת, וחוששת בצדק- אני אבדוק הרבה חלופות אפשריות".

אבדוק חלופות אפשריות. אודליה כרמון

באמת? תלונה במשטרה היא לא החלופה המועדפת עליך?

"לא. זו ממש כמעט העצה האחרונה. אם זה מישהו במקום העבודה הנוכחי של האישה, אני אייעץ לה לפעול במסגרת מקום העבודה, לחפש לעצמה תמיכה ולא הייתי מהססת להתעמת עם הגבר ולומר לו שיחדל ושאני יודעת מה שהוא עשה. אם הייתי מישהי שהוטרדה כיום על ידי מישהו בתפקיד ציבורי, הייתי כותבת לו מכתב שאני לא אשקוט ומייעצת לו לא להתמודד אחרת אוציא את הדברים לאור".

גם יעל שרר, שהתפרסמה בשנת 2012 בפנים גלויות וסיפרה בסרטה התיעודי 'כביסה מלוכלכת' כי אביה התעלל בה מינית בילדותה, מפגינה רגשות מעורבים כלפי אופציית התלונה במשטרה: "כל כתבה על אונס או על הטרדה מינית מסתיימת במאתיים טוקבקים שאומרים: 'היא אשמה, מגיע לה, זונה, שרמוטה' וזה קורה גם במקרה של קטינות, אז הפחד שלהן להתלונן מבוסס מאוד. נחשפתי כי היה לי צורך לעמוד ולהגיד שאני לא מתביישת יותר וחלק מזה היה להראות את הפנים. אך כתוצאה מכך אני צריכה להתמודד עם זה שמצביעים עלי באופן אישי. כל מי שרוצה להגיד על מישהי שידועה רק באות כמו מ' או נ' שהיא מוכרת את עצמה בשביל כסף, אומר את זה על מישהי אלמונית. כשאומרים את זה עלי בטוקבקים, כותבים: 'יעל שרר שרמוטה'".

שרר מתארת מציאות של הכפשות והטלת ספק שמתרחשת מהרגע שהאישה אוזרת אומץ ומגישה את התלונה: "קו השאלות של החוקרים במשטרה הוא הרבה פעמים: 'למה הלכת איתו?', 'מה לבשת?' 'האם את פעילה מינית?' וזה גורם לך להרגיש שהדברים האלה מכוונים להוציא את המתלוננת  אשמה בעניין. עלי הצביעו בבית משפט ואמרו: 'היא פיתתה אותו'. עורכי הדין משתמשים בהאשמה הזו ועוד לא נולד שופט שיגיד שזה ביזיון בית המשפט להגיד על ילדה בת תשע שהיא פיתתה את אביה. כל עוד המוסכמה החברתית אומרת שזה מותר, ימשיכו להשתמש בדמגוגיה הזו ובצורה הזו של התבטאות וזה נועד פשוט כדי לשמור על הפוגעים, כל אחד מהאינטרס שלו".

 

אודליה כרמון: לא משתלם להתלונן על הטרדה מינית

אודליה כרמון, האישה הכי מזוהה בפרשת משה קצב, נלחמת כבר כמה חודשים נגד הפצת סרטוני פורנו נגדה ברשת, ללא הצלחה. לטענתה, גם התיקון לחוק הסרטונים שאושר בכנסת, לא ישנה את המציאות

לכתבה המלאה

 

גם כרמון שילמה מחיר לא קטן בעקבות הסכמתה לשמש עדת השיטה בפרשת קצב. לאורך השנים, התמלאה הרשת בהכפשות עליה ואפילו בסרטי פורנו בהם הוחלף ראש האישה בראשה של כרמון, אליהם נחשפו, בעל כורחם, גם ילדיה.

אך קשה מסכת ההכפשות ככל שתהיה, אם תשאלו אם הן מתחרטות שהפרשה שלהן הגיעה למשטרה ולדיון בבתי המשפט - שתיהן יענו שהן לא יכלו אחרת. כרמון: "אני ממש לא מתחרטת. לרגע לא, כי מבחינתי הצדק יצא לאור. במבנה האישיות שלי - אני לא יכולתי להגיב אחרת גם היום, על אף המחיר. הגורל הוא האופי והאופי הוא הגורל. העניין הוא גם איך לצאת מהמצבים האלה... כתבתי ספר, אני מתמחה בתחום, מרצה בתחום. החוכמה היא לאכול חרא ולשרוד. ברגע שאת ממשיכה לראות את עצמך כקורבן - את תהיי קורבן".

גם שרר מאמינה בכל ליבה שמיצוי הדין עם אביה היה שווה את הכל מבחינתה: "עבורי זה היה נכון אבל הבחירה היא אינדיבידואלית וכל אחת תמצא את הדרך שמתאימה לה. אני עברתי תהליך של 15 שנה של בתי משפט ושל הליכים ואני לא מאחלת את הגהנום הזה לאף אחת. גם אני כמעט לא שרדתי את זה ועברתי משברים נפשיים קשים ביותר אבל מאז- זה לא שהשתפרו לי החיים, זה שנהיו לי חיים".

תהליך של 15 שנה בבתי משפט. יעל שרר. צילום: לובה פיין

למזלן של כרמון ושרר, שתי הפרשיות שלהן הסתיימו בכי טוב: עדותה של כרמון סייעה לשלוח את קצב למאסר ממושך ואילו במקרה של שרר - לאחר תלונה שהגישה בשמה עובדת סוציאלית כשהייתה ילדה, נשלח אביה לשלוש שנות מאסר, מהן ריצה שתיים, ואילו בתביעה אזרחית שהגישה נגדו הוא נאלץ, במסגרת הסכם פשרה לפצותה ב-750 אלף שקלים. אך מה היה קורה אילו היו מעידות, והתוקף לא היה בא על עונשו?

אלה קנור ממרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ואונס מלווה נשים שנפגעו בלבטים הקשים האם להתלונן או לא: "אחד הדברים המשמעותיים שצריך לקחת בחשבון הוא שלמרות שהתלוננת ונכנסת להליך הארוך הזה- יכול להיות שהתיק ייסגר. הנתונים של פרקליטות המדינה הם ש-75 אחוזים מתיקי עברות מין נסגרים. אני יכולה להגיד לך שהנתונים שלי כבר שש שנים במרכז, נתונים שמתבססים על 400-500 נפגעות, קרובים ל-90 אחוזי סגירות תיקים".

אז למה בכל זאת אישה צריכה לשקול בחיוב להתלונן?

"התפקיד שלנו זה לא לייעץ אם להגיש תלונה, אלא לצייד בידע שיסייע לאישה לקבל את ההחלטה הנכונה עבורה. הדבר שכן מעודד בעצם הגשת תלונה הוא העובדה שזו פעם ראשונה שהמתלוננת באמת יכולה להרגיש עשייה. אחד הדברים שבאמת מכרסמים בנשמה זה: 'איך לא עשיתי כלום, איך לא התנגדתי, איך לא קמתי והלכתי'. והיה וכן מוגש כתב אישום היא מצליחה לקבל הכרה חברתית ורוב הנפגעות - זה מה שהן זקוקות לו. נשים רבות חושבות שאם הן יגישו תלונה במשטרה הן ירגישו טוב עם עצמן וזה לא מדויק, אבל אם מישהי נכנסת לתהליך הזה בידיעה הברורה שאת השיקום שלה היא צריכה לעבור בתחום הטיפולי ולא הפלילי/משפטי- זה כבר משהו משמעותי".

קווי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית:

לנשים: 1202

לגברים: 1203

קווי הסיוע פועלים 24 שעות ביממה

תגיות