"גברים אוהבים נשים אז אל תנסי למלא תפקיד של גבר אפילו אם את מלכת הלהקה. הניחי לו לפתוח את הדלת בפנייך, הישארי נשית, ואל תדברי יותר מידי. ייתכן שאת מרגישה פגועה ונעלבת נוכח ההצעות האלה, והן ייראו לך במבט ראשון כעלבון לאינטליגנציה שלך אבל סמכי על הניסיון המצטבר של נשות הכללים: הגברים יאהבו את זה".

בפודקאסט החדש שלי ושל חברתי העיתונאית גילי איזיקוביץ', "המדריך", אנחנו קוראות ספרי הדרכה ישנים ומנסות להבין מה אותם כותבים ניסו להשיג אז ואיך הספרים האלו נתפשים היום. אחד מהספרים בהם נתקלנו היה רב המכר "הכללים - איך לכבוש את לבו של הגבר האידיאלי" שריכז עצות לנשים שמחפשות חתן. הספר ראה אור באופן מפתיע ב-1995. מפתיע משום שהכללים האלה, הכוללים הרבה הנחיות ולא מעט איסורים - נראים כאילו נכתבו בעידן קדום ביותר, אולי אפילו במערה בתקופת האבן, אילו רק ידעו לכתוב אז. קשה לדעת איפה התחילה הריאקציה לפמיניזם, מה שברור הוא שהסופרות אלן פיין ושרי שניידר, מחברות "הכללים", יודעות שמה שהן כותבות בספר באמצע שנות ה-90 יכול להישמע לאדם הנאור כפוגעני או "כעלבון לאינטליגנציה" כדבריהן, אבל פשוט לא אכפת להן. הן פונות לנשים צעירות של אותן שנים, שגדלו לתוך ערכים פמיניסטיים כמובנים מאליהם אך הרגישו שעדיין מצפים מהן לסדר עולם ישן, והן מבולבלות.

 

"הכללים". עטיפת הספר. צילום מסך

"הכללים". עטיפת הספר. צילום מסך

 

נשות הכללים, כך הן מעידות על עצמן, באות לעזור לנשים הרבות הללו להגשים את משאלתן ולא מתנצלות על כך. אם המטרה שלך בחיים היא ל-ה-ת-ח-ת-ן (ובואו נודה על האמת, מי שקנתה את הספר אז רצתה בכך), כל שעלייך לעשות הוא להסתיר זאת. "בעת פגישה, את לא מראה אף פעם שלהתחתן זהו פועל שנמצא בכלל בלקסיקון שלך", הן כותבות. ובכלל, בשורה התחתונה, אל תהיי את, העמידי פנים שאת מישהי לגמרי אחרת, היי מניפולטיבית לא רק כלפי המיועד אלא גם כלפי שאר העולם, כולל הפסיכולוג שלך. כאילו היו כל נשות העולם, אחת לאחת, גרסה של ג'ורג' קוסטנזה, שמבין שהדרך שלו להצלחה תלויה באופן מובהק בכך שיפעל בניגוד לכל אינסטינקט שלו בחיים.

"הכללים", שנכתב ב-1995, בנוי כמין שיחת הטפה, עם נימוקים ודוגמאות, עשי ואל תעשי, שבסופם, אם הקוראת תתמיד, היא תמצא את עצמה עם טבעת על האצבע. יש בו 35 כללים, אולי כי 35 זה הגיל שלאחריו לא תתחתני לעולם, לדידן. הנה כמה מהם: "הפסיקי להיפגש איתו אם הוא לא קונה לך מתנה רומנטית ליום הולדתך", "אל תצלצלי אליו ואל תחזירי לו צלצול אלא לעיתים רחוקות", "אל תסכימי ביום רביעי לפגישה בשבת", "תמיד תהיי הראשונה לנתק את השיחה והראשונה לסיים את הדייט" - בהנחה כמובן שאת יודעת מתי הדייט אמור להסתיים, כן?

 

רותה קופפר וגילי איזיקוביץ'. צילום: יוסי צבקר

רותה קופפר וגילי איזיקוביץ'. צילום: יחסי ציבור

 

הספר של פיין ושניידר נהפך לרב מכר כמעט מיד עם צאתו, והתמקם בראש רשימת רבי המכר של העיתון "ניו יורק טיימס". המחברות, אחת רואת חשבון במקצועה והשנייה עיתונאית עצמאית, מכרו בהמשך מיליוני ספרים. נשים רבות לא הסתפקו רק בקריאה, אלא צבאו על הסמינרים של הנשים האלה. ספרי ההמשך לא הפסיקו לצאת "הכללים 2", "הכללים לחתונה", "הכללים לדייטינג ברשת", "כל הכללים" ועוד.

ב-2001, כשבדיוק יצא הספר "הכללים לחתונה", פיין הייתה בהליכי גירושים מבעלה, שלו הייתה נשואה במשך 16 שנה. פיין הסבירה את הגירושים בכך ש"נישאתי לאדם האידיאלי לאותה תקופה בחיי". הטיעון שלה היה שאחרי שהיא כתבה רב מכר, גידלה שני ילדים, גילו היא ובעלה שהם אנשים שונים לגמרי מאלה שהיו בעת חתונתם. 

 

צילום: shutterstock

צילום: shutterstock

 

כוונת הסופרות אולי טובה. הן מנסות ליישב את הפער בין הדרישות של נשים מעצמן ושל החברה מהן. הן כמו חברות טובות שרואות את חברתן חוזרת שוב ושוב על אותן טעויות, ורוצות להכניס בה קצת הגיון בריא, לטובתה, כמובן. אלא שנקודת המוצא שלהן היא סטריאוטיפית להכאיב, והיא דורשת מהאישה לשחק תפקיד, ולאורך זמן, הרבה אחרי שהאורות כבו, תרתי משמע. גם במיטה אסור לך לבקש את מה שנעים לך ("אל תתנהגי במיטה כמו סמל על מגרש המסדרים. אל תתבעי שיעשו לך אל"ף, אחר כך בי"ת ולבסוף גימ"ל"), גם אחרי החתונה.

ספריהן נחשבו לבעלי תפיסות מיושנות גם בזמן שיצאו. אחת הסיבות ש"הכללים" הוא בעל ניחוח של פעם היא שהלן ושרי מספרות בו שהכללים מבוססים על ניסיונה של סבתא של חברתן מלאני שהייתה עלמה ב-1917, והייתה כה מחוזרת, שהיו לה "יותר מחזרים מנעליים". השאלה המתבקשת היא אם ב-1917 היו לנשים הרבה זוגות נעליים.

באופן לא מפתיע, היו ל"הכללים" הרבה מתנגדים ובעיקר מתנגדות. רבות טענו שהסופרות חסרות ניסיון וסמכות לדבר על הנושאים האלה. אחת הביקורות הייתה שהספר מעודד העברת מסרים מבלבלים שיגרמו לגברים לא להבדיל בין אישה שבאמת אינה מעוניינת בחיזורו של מישהו, לבין אחת שממלאת אחר אחד הכללים. בקריאה עכשווית של ספר ההדרכה, קשה להחליט מי יוצא ממנו יותר גרוע - גברים או נשים. ההנחה של הסופרות היא שגברים הם יצורים מוגבלים שאפשר בכמה מניפולציות קטנות להוביל אותם באף, או נשים שהן כל כך נואשות שיהיו מוכנות לרדת לשפל השפלים של כל מניפולציה כדי להשיג את מבוקשן - בעל!

השתעשענו בפודקאסט מספר ההדרכה הזה, כי העצות המפורטות בו יכולות לעורר רק צחוק או דמע, אז בחרנו בתגובה הבריאה יותר. בכל פעם נדהמנו מחדש מכמה שהוא היה חשוך למרות גילו הצעיר, ובעיקר הצטערנו על כך שמעולם לא הקפדנו להפוך את עצמנו לתעלומה - אחת הדרכים הבטוחות לכבוש את לב הגבר האידיאלי.

 

** הפודקאסט של רותה קופפר וגילי איזיקוביץ' משודר באתר ההסכתים של התאגיד